קובץ יסודות וחקירות/אש

הגדרה

המזיק את חבירו באש חייב (הסוגיות בבבא קמא כב. ובבבא קמא פרק ו. האריך בסוגיא זו קונטרסי שיעורים בבא קמא יג).
לדוגמא, הדליק גדישו של חבירו (בבא קמא סא:).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבעיר את הבערה" (שמות כב-ה).

חציו וממונו

===בטעמו נחלקו אמוראים האם אישו משום חיציו (דהיינו כחו ) או משום ממונו (בבא קמא כב.). ולהלכה משום חיציו (רמב"ם נזקי ממון יד-טו). ואעפ"כ אינו כמזיק בידיים, אלא אם כן הדליק בידיים את של חבירו, ואז חייב גם על נזקי טמון (מנחת חינוך נו-א [ב] ד"ה וכל).
(ויש מי שחידש שגם לדעה שאישו משום חיציו, תחילת האש חייבת להיות משום ממונו, ורק אז אפשר לחייבו משום חיציו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-מא)).
לדעה שאישו משום חיציו ישנם שלושה צדדים בדינו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-לג):
א) הוא מעשה בידיים ממש ומכוחו.
ב) הוא מעשה בידיים אך לא מכוחו.
ג) אינו מעשה בידיים ואינו מכוחו, אלא שנעשית על ידו.
לדעה שאישו משום ממונו חידש הקונטרסי שיעורים (בבא קמא יג-ג) שהוא מדין גרמי .
אלו הנפק"מ בין אישו משום חיציו לאישו משום ממונו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-כח):
א) נפשות – בחיציו חייב על נפשות, בממונו פטור.
ב) הרוח – לחייב משום חיציו אפשר רק ברוח מצויה הרבה, שקרוב לוודאי שתזיק, בממונו חייב בכל רוח מצויה.
ג) נפלה גדר שלא מחמת הדליקה – בחיציו פטור משום שכלו לו חיציו, בממונו חייב.
ד) זמן החיוב – בממונו משעה שהזיק, אך בחיציו חייב כבר משעה שהדליק (כמו הזורק חץ שחיובו חל בזמן הזריקה, שהרי מכאן ואילך הוא אנוס ואי אפשר לחייבו) (נימוק"י בבא קמא כב. ד"ה אישו משום חיציו). ומהנפק"מ בזמן החיוב יוצאות עוד שתי נפק"מ: [א] הדליק ומת קודם ההיזק – למ"ד משום ממונו פשוט שפטורים, ולמ"ד משום חיציו יורשיו חייבים לשלם, שהרי החיוב חל עוד בחייו (נימוק"י שם). [ב] קים ליה בדרבה מיניה, כגון שהבעיר בשבת והלכה והזיקה – לדעה שאישו משום חיציו יש קים ליה בדרבה מיניה, שהמיתה והממון באין כאחת – ברגע ההדלקה. אך לדעה שאישו משום ממונו אין קים ליה וחייב, שחיוב המיתה חל בזמן ההדלקה וחיוב הממון חל בזמן הנזק (מנחת חינוך סוף נו, והביא גם את הנימוק"י).

בדינים שונים

רוצח – לדעה שאישו משום חיציו ואם הזיק כך חייב (בבבא קמא כג. מפורש שזו נפק"מ בין מ"ד אישו משום חיציו למ"ד משום ממונו) – לתוס' חייב גם אם רצח כך (בבא קמא נו. ד"ה אילימא), והר"ן סובר שפטור, שאי אפשר ללומדו מממון, דמה לממון שכן עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון (דן בדבריו שו"ת אבני נזר או"ח שפט. וכן דן במחלוקת זו המנחת חינוך נו-א [י]).

פרטי הדין

אופני היזק האש הם שישה (קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-יט,כח,לד. ודן שם באיזה אופן נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש):
א) הדליק בידו את האש. וזהו האופן הכי חמור.
ב) הדליק חפץ מצידו האחד והאש מטבעה הלכה ודלקה עד צידו השני.
ג) הדליק חפץ אחד והאש מטבעה הלכה ודלקה מחפץ זה לחפץ אחר.
ד) הדליק במקום אחד וע"י רוח מצויה הגיעה האש למקום אחר.
ה) הדליק בשעה שהיתה גדר שמפסיקה ואחר כך נפלה הגדר ע"י רוח מצויה.
ו) האש לא הלכה אל הניזק אלא הניזק נתקל באש, שהבעירה נעשית ע"י הניזק.
בבעלות על השלהבת נחלקו הראשונים: למאירי (ביצה לט.) יש עליה בעלות, ולרשב"א אין עליה בעלות כלל, משום שאין בה ממש (דן במחלוקתם קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-ה).
החילוקים בין אש לבור הם חמישה (קונטרסי שיעורים בבא קמא יג-י):
א) עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו (בבא קמא כט:) – נאמר על בור ולא על אש.
ב) קנה או ירש את הבור חייב, קנה או ירש את האש פטור.
ג) התחייב מיתה בשעת ההבערה – יש לו קים ליה בדרבה מיניה ופטור מממון, התחייב מיתה בשעת כריית הבור – אין לו קים ליה.
ד) עשה שליח להבעיר – המשלח פטור, שאין שליח לדבר עבירה. עשה שליח לכרות בור – חייב.
ה) שניים שעשאוה – באש פטור, בבור חייב.

ערכים קרובים

ערכים קרובים:בור, טמון, נזיקין (דיני נזיקיןבכלל, ושם בסעיף "מקור וטעם" דנו במקור האיסור להזיק), קרן (בשור), שןורגל, תשלומי נזיקין.