קובץ יסודות וחקירות/טומאת אוהל
הגדרה
[עריכה]דבר שיש לו קשר של אוהל עם המת - נטמא.
לדוגמא, אדם או כלי שהאהילו על המת, או שמת האהיל עליהם, או שמת היה עימם תחת אוהל אחד (רמב"ם טומאת מת א-י).
מקור וטעם
[עריכה]מקורה מפורש בתורה – "זאת התורה אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא שבעת ימים" (במדבר יט-יד).
מהותה הוא שאוהל המת כמאן דמלי טומאה, ולכן אפילו הכניס ראשי אצבעותיו – טמא, כאילו נגע (קובץ שיעורים פסחים קפז).
פעולת ההיטמאות – חידש הקונטרסי שיעורים שיש בה שני דינים: גם הביאה לבית מטמאה (פעולה), וגם ההימצאות בבית מטמאה (תוצאה) (קונטרסי שיעורים בבא מציעא כז-ח).
במניין המצוות, לגבי האיסור לכהן גדול להיטמא, נמנו שני לאווים נפרדים: איסורו להיטמא למת, ואיסורו להיטמא בטומאת אוהל המת (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה קסז קסח, חינוך רע רעא, דן בזה הגרי"פ פערלא לא תעשה רכח).
פרטי הדין
[עריכה]כלי חרס אינו מציל מטומאת אוהל – דן הגר"ח האם הוא כל כלי חרס או רק כלי חרס שמקבל טומאה (הגר"ח סטנסיל שצח).
כלי עץ שיש בו מ' סאה נחשב אוהל לטומאה – יש לחקור האם הוא דין כללי בכל כלי עץ שאינו מקבל טומאה (וכן כלי עץ העשוי לנחת) שנעשה אוהל לטומאה, או דווקא כלי עץ שיש בו מ' סאה נחשב אוהל (הגר"ח סטנסיל שצט).
שיעור טפח של טומאת אוהל הוא הלכה למשה מסיני, כשאר השיעורין (רש"י שבת טז: ד"ה בעובי).
טומאת קבר צריך טפח על טפח ושם אוהל. ואינו מדין טפח על טפח ושם אוהל של הבאת טומאה, אלא הוא דין בפני עצמו (הגר"ח על הרמב"ם טומאת מת ז-ד ד"ה והנראה).
לבוד – הלכתא גמירי לה שבטומאה לא אומרים לבוד (כגון לגבי טומאת אוהל) (תוס' עירובין י: ד"ה עור).