קובץ יסודות וחקירות/זר
הגדרה
[עריכה]איסור על מי שאינו מזרע אהרן לעבוד במקדש.
בערך זה נדון באיסורים החלים על זר. לדינים החלים על כהן ע"ע כהן.
מקור וטעם
[עריכה]במקור האיסור על זר לעבוד במקדש ישנם כמה פסוקים:
א) אזהרתו מהפסוק (במדבר יח-ד) "וזר לא יקרב אליכם" (רמב"ם ביאת מקדש ט-א, חינוך שצ בתחילתו).
ב) חיוב מיתה בידי שמיים נלמד מהפסוק (במדבר יח-ז) "והזר הקרב יומת" (רמב"ם ביאת מקדש ט-א).
ג) האזהרה והעונש נכפלו גם בפסוק (במדבר יח-כב) "ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אוהל מועד לשאת חטא למות" (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה עד, חינוך שצ בתחילתו).
ד) רש"י הביא את הפסוק (ויקרא כב-ב) "וינזרו מקודשי בני ישראל ולא יחללו", שדורשים: בני ישראל, שהם זרים, לא יעבדו ולא יחללו (רש"י זבחים קיב: ד"ה ולא משום טומאה, רש"י סנהדרין פג. ד"ה ולא משום טומאה).
במהותו חקרו האם זר הוא מי שאינו כהן, או שהוא דין נפרד (פסול עצמי). ונפק"מ האם תיתכן מציאות של מי שהוא גם זר וגם כהן, וכן מי שהוא לא זר ולא כהן, שאם הגדרת זר הוא מי שאינו כהן – לא תיתכן מציאות כזו (מפענח צפונות ו-טו כתב שבעל מום הוא גם כהן וגם זר, וחלל אינו לא כהן ולא זר, ומוכח שזר הוא דין נפרד).
במצווה שכהנים יקריבו חקר הצפנת פענח האם התורה ציוותה דין אחד – שכהנים מקריבים, או שציוותה שני ציווים – להקריב קרבנות, ושזרים אינם יכולים להקריב (אלא רק כהנים) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה כהן המקריב. ומעין זה חקר העיון בלומדות (טו) האם צריך שיעבוד כהן או אסור שיעבוד זר).
בטעם שמצוות כהונה נאמרו רק לכהנים ולא לישראלים כתב הנר אהרון שהוא מפני הקדושה היתירה שיש רק בכהנים, ולא מפני שמצוות אלו קלות (נר אהרון בסופו "מפי השמועה" עמוד קמ ד"ה גרסינן).
פסולי כהונה
[עריכה]לגבי פסולי כהונה שונים חקרו האם הם נחשבים כזר, כדלקמן.
אשה – פשוט שאסורה לעבוד במקדש. אך נחלקו המפרשים האם הן בכלל זר וכלולות בלאו זה (רמב"ם), או שכיוון שהן מזרע אהרן אינן בכלל זר, ויש בהן רק לאו הבא מכלל עשה (דרך מצוותיך ח"ג ד"ה עוד אני, הובא עם הרמב"ם במנחת חינוך שצ-א [א] בתחילתו, והוסיף שאפשר שגם החינוך סובר שאינן בכלל זר).
בעל מום – חידש הצפנת פענח שהוא נחשב גם כהן וגם זר (מפענח צפונות ו-טו).
חלל – יש בו שלוש דעות:
א) הוא כזר, ואם עבד – עבר בלאו וחייב מיתה בידי שמיים, ככל זר (מנחת חינוך שצ-א [א] ד"ה ומבואר, מרכבת המשנה ביאת מקדש ו-י).
ב) אינו כזר, ואם עבד – לא עבר בלאו, אלא רק לאו הבא מכלל עשה (מרחשת ח"א ח בדעת הרמב"ם).
ג) והצפנת פענח חידש שאינו לא כהן ולא זר (מפענח צפונות ו-טו).
מחוסר בגדים – חקר הגר"ח האם נחשב זר או שהוא לאו בפני עצמו (הגר"ח סטנסיל שכ).
ערל – לרמב"ם הוא כזר אלא שאינו חייב מיתה (ביאת מקדש ו-ח), ולתוס' אינו כזר (זבחים יח. סוף ד"ה אתיא).
שאר פסולים כגון ערל ואונן – כתבו התוס' שאינם כזר (זבחים יח. סוף ד"ה אתיא).
פרטי הדין
[עריכה]חצי כהן וחצי ישראל – חידש המנחת חינוך (יח-טז [לא] ד"ה ואם אחד) שיש מציאות כזו, כדלקמן. ישראל בא על חצי שפחה וחצי בת חורין, והולידה בת, ובת זו היא חצי שפחה וחצי ישראלית שמותרת לכהן. וכהן בא על הבת הזו והולידה בן, ובן זה הוא חצי עבד וחצי כהן, ושחרר רבו את חצי העבד שבו. וא"כ חציו כהן וחציו ישראל .