קובץ יסודות וחקירות/השבת ריבית
הגדרה
[עריכה]מלווה שהילווה בריבית וקיבל אותה מהלווה, מצווה עליו להשיבה לו. ובריבית קצוצה בית דין גם כופין אותו להשיבה ("יוצאה בדיינים") (בבא מציעא סא:).
בערך זה נדון על מצוות ההשבה. על הריבית עצמה והאיסור לנוטלה דנו בערך ריבית.
מקור וטעם
[עריכה]במקור לכך שחייב להשיבה ושיוצאה בדיינים, ישנם שלושה צדדים (קונטרסי שיעורים בבא מציעא כו-א):
א) מדין גזל.
ב) חוב ממון (שעבוד) נפרד.
ג) מצווה (ולא מדיני ממונות) (בין שני הצדדים האחרונים – חוב ממון או מצווה – חקר גם בשיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד רנח).
ונביא לכך שתי נפק"מ:
א) ספק ריבית – לצד שהיא חוב ממון הוא כספק ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה, ולצד שהיא מצווה היא כספק איסור וחייב להשיבה (ספיקא דאורייתא) (ש"ך יו"ד קעז-סח הביא מחלוקת הפוסקים בזה).
ב) ריבית קצוצה יוצאה בדיינים – לצד שיש שעבוד נכסים גם יורדים לנכסיו, ולצד שהיא רק מצווה א"א לרדת לנכסיו אלא רק לכפותו (מחנה אפרים ריבית א: רשב"א ור"ן – רק כופין אותו, רי"ף רמב"ם ורא"ש – גם יורדים לנכסיו).
בטעם ההשבה דנו האם היא מצווה שבין אדם למקום (שו"ת אבני נזר יו"ד קע-ב) או בין אדם לחבירו . ונביא לכך שתי נפק"מ:
א) לווה שמחל למלווה שלא יחזיר לו את הריבית – לרא"ש המחילה מועילה (דן בדבריו מחנה אפרים ריבית י ד"ה ואם) ולריטב"א לא מועילה, שאינו חיוב ללווה אלא מצווה לשמיים (שו"ת אבני נזר יו"ד קע-ב. ובדעת הרמב"ם נחלקו האחרונים: למחנה אפרים שם המחילה לא מועילה, ולב"י שהובא בו מועילה).
ב) יום הכיפורים ותשובה – האם מכפרים כאשר לא ריצה את הלווה (שו"ת אבני נזר יו"ד קע-ב: מכפרים, משום שהיא מצווה שבין אדם למקום).
במהות חיוב ההשבה כתב המחנה אפרים (ריבית ב תחילת ד"ה עוד) שהמלווה כלל לא קנה את הריבית ולא נעשתה שלו, ולכן צריך להחזירה בעינה (ולא רק את שוויה), כלומר להשיב אותם דמים עצמם או אותו בגד עצמו.
פרטי הדין
[עריכה]אין מברכין על מצוות השבת ריבית משום שהיא באה מתוך עבירה – מתוך נטילת הריבית (שו"ת הרשב"א ח"א יח).
אבק ריבית אינה יוצאה בדיינים, ואעפ"כ חייב המלווה להשיבו מדיני שמיים (מחנה אפרים ריבית טו (ד"ה ואבק) בשם הרמב"ן והרשב"א).