קובץ יסודות וחקירות/הכנה דרבה
הגדרה
[עריכה]דבר שהוכן ביום טוב - אסור בשבת שלמחרתו, דבר שהוכן בשבת - אסור ביום טוב שלמחרתה (הסוגיא בביצה ב:).
לדוגמא, ביצה שנגמרה הכנתה בשבת, ונולדה ביום טוב שלאחר השבת – אסורה (ביצה ב:).
החולקים על דין זה הם רב נחמן, רב יוסף, רבי יצחק (ביצה ג.) ובית שמאי (ביצה ב. במשנה). הסובר את דין זה הוא רבה, והלכה כמותו (רמב"ם יום טוב א-יט, שו"ע או"ח תקיג-ה).
מקור וטעם
[עריכה]מקורה מהפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" (שמות טז-ה) ודורשים: חול מכין לשבת ויום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכינה ליום טוב (ביצה ב:). וביארו התוס' (ביצה ב: ד"ה והיה) שמהפסוק עצמו לומדים רק את הדין שאין יום טוב מכין לשבת, ומדין זה לומדים בק"ו שאין שבת מכינה ליום טוב.
במקור האיסור נחלקו הראשונים האם הוא דאורייתא (תוס' ביצה ב: ד"ה והיה, לחם משנה יום טוב א-כ בדעת הרמב"ם) או שהוא גזירה מדרבנן (פירוש המשניות לרמב"ם ביצה פ"א אמצע ד"ה ביצה).
בטעמה יש סתירה ברש"י האם היא משום מוקצה, ורבה סובר שאיסור מוקצה דאורייתא (רש"י ביצה ב: ד"ה לטעמיה), או שהיא גזירת הכתוב שסעודת שבת צריכה הכנה מיום חול ולא מיום טוב (רש"י ביצה ד. ד"ה הכנה דרבה, בעל המאור ב. בדפי הרי"ף, וכן תוס' עירובין לח: ד"ה אמר הקשו על שיטת רש"י שהיא משום מוקצה דאורייתא).
בדינה חידש הקהילות יעקב (ביצה א-א ד"ה וביותר) שיש שני דינים, ושניהם נלמדים מהפסוק (שמות טז-ה) "והכינו את אשר יביאו":
א) איסור אכילה – האיסור לאכול את מה שהוכן בקדושה של יום אתמול, ולכן ביצה שהוכנה בשבת אסורה ביום טוב שלאחריה.
ב) איסור עשיית ההכנה – האיסור להכין מקדושה לקדושה, ולכן אסור להכין בשבת בשביל יום טוב שלאחריה. ואיסור זה הוא מדרבנן לדעת התוס' (קהילות יעקב שם ד"ה ומ"מ).
פרטי הדין
[עריכה]באיסור לאפות מיום טוב לחול נחלקו המפרשים האם הוא איסור מלאכה ביום טוב, שכיוון שאינו לצורך יום טוב אינו נחשב כצורך אוכל נפש ואסור כשאר מלאכה (לבוש תקג-א), או שאין בו איסור מלאכה, שגם הוא נחשב כצורך אוכל נפש, אלא שאסור משום איסור הכנה (בה"ג הלכות יום טוב, וכן משמע מר"ח פסחים מו:).
ביצה שנולדה בשבת זו – פשוט שמותרת בשבת אחרת (קהילות יעקב ביצה א-ג ד"ה ומה, והוכיח זאת).