קובץ יסודות וחקירות/הוחזק כפרן

הגדרה

אדם שטען שהוא פטור מחיוב ממון, והוכח ששיקר, אינו נאמן יותר על אותו ממון (הסוגיא בבבא מציעא יז.).
בדיני טענות.
לדוגמא, האומר לחבירו מנה לי בידך, וחבירו טען לא היו דברים מעולם, ובאו עדים והעידו שחייב לו – הוחזק כפרן, ואינו נאמן יותר לטעון שפרע את החוב (בבא מציעא יז.).

מקור וטעם

במקורו ובטעמו ישנן שלוש דעות:
א) חזקה שלאחר שהוכחש ע"י עדים והוחזק כפרן – לא היה פורעו אלא בעדים (שו"ת הרשב"א ח"ג מט, הובא בכסף משנה מלווה ולווה יד-י).
ב) כיוון שהוחזק כפרן אין לו נאמנות לטעון פרעתי, וממילא דינו כאילו אומר איני יודע אם פרעתיך, שחייב מדין אין ספק מוציא מידי ודאי (קובץ שיעורים בבא בתרא ל).
ג) מדרבנן (שיטה מקובצת בבא מציעא ד. תחילת ד"ה והא).

המכחיש

הוכחש ע"י עד אחד – אין דינו כהוחזק כפרן, אלא דווקא בהוכחש ע"י שני עדים (שו"ת הרשב"א ח"ג מט, הובא בכסף משנה מלווה ולווה יד-י). הוכחש ע"י חזקה, כגון שטען שפרע תוך זמנו, וטענה זו מוכחשת ע"י חזקת אין אדם פורע תוך זמנו – הסתפק בזה רבינו יקיר האם דינו כהוחזק כפרן (במרדכי בבא בתרא ה. סי' תסט, והוסיף שנראה למורו שהוחזק כפרן).
הוכחש ע"י עצמו, דהיינו שהודה שטען שקר – אין דינו כהוחזק כפרן (מגיד משנה טוען ונטען ו-ג).

פרטי הדין

לממון אחר הוא כן נאמן, ואינו נאמן רק לאותו ממון שבו כפר (שו"ע חו"מ עט-ה).
אם טען את טענתו הראשונה (שלא היו דברים מעולם) מחוץ לבית דין – רבינו יונה סובר שגם בזה הוחזק כפרן (הובא בטור חו"מ עט באמצעו), והרי"ף והרא"ש כתבו שבזה אין דינו כהוחזק כפרן, אלא רק אם טענתו היתה בבית דין (בבא מציעא יז., וגם דעה זו הובאה בטור שם).
במלווה – בפשטות גם כן יש את דין הוחזק כפרן אם כפר במלווה, אך יש דעה שהוחזק כפרן הוא רק בפיקדון ולא במלווה (דעה שהביא בעל המאור (תחילת בבא מציעא א. בדפי הרי"ף לפני אמצע העמוד), ודחה את דעה זו).
יחיד מומחה, נחלקו הפוסקים האם הכופר בפניו הוחזק כפרן (כנסת הגדולה, והוסיף שהוא אפילו לדעת הרמב"ם שהודאה בפני יחיד מומחה לא מועילה. הובא בקצוה"ח ג-ג בתחילתו), או לא (שו"ע חו"מ ג-ב).
שטר מוקדם, לווה שטען עליו לא היו דברים מעולם – נחלקו הפוסקים האם הוחזק כפרן (שו"ע חו"מ מג-ז, סמ"ע שם ס"ק י"א), או שהשטר נחשב כפסול ולכן יכול לטעון לא היו דברים מעולם (ש"ך שם ס"ק יב, דן במחלוקתם קצוה"ח מג-ב).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הכחשה (לא לגבי בעל דין אלא לגבי עדים שעדותם הוכחשה),חשוד, טענה, פסולי עדות (בדיני עדויות, ולא בטענות של בעל הדין).