קובץ יסודות וחקירות/גר תושב
הגדרה
[עריכה]גוי שקיבל על עצמו לקיים שבע מצוות בני נח (הסוגיא בעבודה זרה סד:).
החולקים על דין זה הם רבי מאיר, שסובר שמספיק שיקבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה, וכן אחרים, שסוברים שצריך שיקבל על עצמו לקיים את כל התורה חוץ מאיסור נבילות (עבודה זרה סד:). אמנם חכמים סוברים שצריך שיקבל על עצמו לקיים את שבע מצוות בני נח, וזו ההלכה (שו"ע יו"ד קכד-ב, וכן משמע מתוס' יבמות מח: ד"ה זה. ותורת הבית שער א (הובא בגר"א יו"ד קכב-ד) כתב שמחלוקת התנאים היא רק לעניין להחיותו, אך יינו מותר לכו"ע כשלא עובד עבודה זרה).
מקור וטעם
[עריכה]בטעם שחייב בשבע מצוות בני נח חקרו בין שלושה צדדים: מדין בן נח, או מדין ישראל, או דין נפרד (קונטרסי שיעורים בבא מציעא יב-יא).
במהות גירותו חקר המנחת אשר (בראשית ז-א ד"ה והנה יש לחקור) האם היא חלות, שנהפך מנכרי לגר תושב, ואינו יכול לחזור בו, כמו בגירות גמורה. או שהוא רק מציאות (תואר), שכל זמן שמקיים שבע מצוות בני נח נקרא גר תושב, וברגע שפרק מעליו עול מצוותיו פקע ממנו דין גר תושב ונעשה כשאר גוי (וכן כתב הגרי"ז במכתב האחרון (בעמוד האחרון בגרי"ז) ד"ה מש"כ, שאם יחזור מקבלתו יהיה ככל שאר הגויים).
בקבלתו את שבע מצוות בני נח יש מי שהקשה מהי הקבלה, והרי ממילא כל גוי חייב בשבע מצוות בני נח (לעומת גר צדק שמובן שקיבל על עצמו מצוות כישראל). והגרי"ז ביאר שאע"פ שכבר חייב בהן, יש עליו מצווה לקבלן על עצמו (הגרי"ז במכתב האחרון (בעמוד האחרון בגרי"ז) ד"ה והנה, והביא שם גם את המקשה).
בדינים שונים
[עריכה]בדיניו לעצמו יש מי שכתב שאין בו שום חילוק משאר גוי, שהרי כל גוי חייב בשבע מצוות בני נח, וכל החילוק בינו לבין שאר גוי הוא רק בדיני ישראל אליו, כגון שמושיבים אותו בארץ. אך הגרי"ז הביא שיש הרבה דינים לעצמו שמחולקים משאר גוי. למשל, גוי שהרג בשוגג נהרג, וגר תושב גולה. ומוכח שקבלתו להיות גר תושב מחדשת דינים גם לעצמו (הגרי"ז במכתב האחרון (בעמוד האחרון בגרי"ז) ד"ה מש"כ, והביא שם גם את החולק עליו).
יינו, נחלקו תנאים האם הוא יין נסך (עבודה זרה סד:).
ביטול רשות (בעירובין) – לכל התנאים אינו מבטל רשות, כדין גוי (עבודה זרה סד:).
בשמירת שבת נחלקו בו תנאים האם דינו בשבת כישראל בחול המועד, או כישראל ביום טוב, או כחול (כריתות ט.). אמנם רש"י חידש שגר תושב חייב לשמור שבת, משום שדין שבת כאיסור עבודת כוכבים, שחל גם על גר תושב (יבמות מח: ד"ה גר תושב. ותוס' (שם ד"ה זה) הקשו עליו מהגמרא בכריתות שם).
גר שנתגייר כקטן שנולד דמי נאמר גם על גירותו של גר תושב (דהיינו גוי שנעשה גר תושב), שהרי היא גירות גמורה (תורת הבית שער ד, קונטרסי שיעורים בבא מציעא יב-יא).
תוכחה – אין מצווה להוכיח גר תושב, שנאמר "עמיתך" (רש"י סנהדרין עה. ד"ה ואם).
בל תלין – בשאלה אם המאחר את התשלום לגר תושב עובר, יש חילוק בין האיסורים השונים (דן בזה מנחת חינוך רל-ז [ז]):
א) בל תלין – נחלקו בזה תנאים (ב"מ קיא.-קיא:). ולהלכה אינו עובר (רמב"ם שכירות יא-א).
ב) ביומו תיתן שכרו (עשה) – עובר (רמב"ם שכירות יא-א).
ג) לא תבוא עליו השמש – לרמב"ם לא עובר (שכירות יא-א), ולריטב"א כן עובר (בבא מציעא קיא. ד"ה ואין בו).