קובץ יסודות וחקירות/איני יודע אם פרעתיך

הגדרה

התובע את חבירו ממון שחייב לו, והנתבע טוען "איני יודע אם פרעתיך" - חייב לשלם (בבא קמא קיח. במשנה).
לדוגמא, האומר לחבירו גזלתיך, הלוויתני, או הפקדת אצלי, ואיני יודע אם פרעתיך – חייב לשלם (בבא קמא קיח. במשנה).

מקור וטעם

בטעמו יש כמה דעות:
א) אין ספק מוציא מידי ודאי (תוס' הרא"ש גיטין עח: ד"ה בשתי) .
ב) ברי ושמא, שאע"פ שנחלקו אמוראים בדין ברי ושמא (כתובות יב:), כאן, שוודאי שהיה חייב וספק אם פרע – לכו"ע ברי עדיף (ש"ך חו"מ עה-כז), שהחזקת חיוב מסייעת לברי (יד המלך אישות יא-יא ד"ה ואנכי).
ג) והגר"א וסרמן חידש שיש בו את שני הדינים: [א] אין ספק מוציא מידי ודאי, אך זה שייך רק כאשר הספק לא לפנינו. [ב] ברי ושמא וחזקת חיוב, אך זה שייך רק בברי טוב ושמא גרוע (שהיה לו לדעת אם פרע) , ורק כאשר ההלוואה קודמת לספק הפירעון (כדי שתהיה חזקת חיוב) (קובץ שיעורים בבא בתרא תרנז).

פרטי הדין

ספק פירעון קודם ההלוואה – גם בזה חייב (ש"ך חו"מ עה-כז) .
בשמא טוב, דהיינו שלא היה לו לדעת אם פרע – נחלקו המפרשים אם פטור (משנה למלך שאלה ופיקדון ד-א, מוהר"א בן חיים שהובא בקצוה"ח עה-טז) או חייב (רמב"ם שאלה ופיקדון ה-ו, הביאו ודן בו הקצוה"ח שם) .
ויוצאת מכך גם נפק"מ לטעם מדוע יורשים שטוענים איננו יודעים אם אבינו פרע – פטורים. לדעות שבשמא טוב פטור – גם יורשים פטורים משום שהוא שמא טוב. לדעות שבשמא טוב חייב – יורשים פטורים משום שטענינן להם שפרע, וטענינן הוא כדין ברי (קצוה"ח עה-טז).
שבועת היסת – התובע לא צריך להישבע (מאירי שבועות מא. ד"ה הכופר).
שומר שאמר איני יודע אם באונס (ופטור) או בפשיעה (וחייב) – חייב, מדין איני יודע אם פרעתיך (קצוה"ח רצא-יד ד"ה אמנם קשיא).
מודה במקצת – תבעו מאה, וטען הנתבע על חמישים איני יודע אם פרעתיך ועל חמישים לא הלוויתני – דינו כמודה במקצת, ש"איני יודע אם פרעתיך" דינו כהודאה (רמב"ן שבועות מג. סוף ד"ה וקשיא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: בריושמא, הודאת בעלדין, טענה, כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי.