קהלת משה ז א
פרשת קרח:
כותב רש"י: ולא טפשים היו שכך התרה בהם ולא קיבלו עליהם? ומשני: הם חטאו על נפשותם דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם[1].
ופריך: וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה? ומשני: עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה מימנו, שמואל הרמתי וכו'[2].
הרש"י כולו מוקשה[3].
ופירשו המפרשים" דזה ידוע דדברי משה רבנו היה כקולע אל השערה ולא יחטא, בודאי כולו אמת, וזה שהקשה רש"י" ולא טפשים היו הר"ן ראשי סנהדראות ששמעו שמשה אמר "והיה אשר יבחר ה' הוא הקדוש", מלמד שכולם אובדים ואחד ניצל, היינו אהרן כמו שהיה האמת, ולא קבלו אליהם, היינו שלא האמינו.
ולזה מתרץ רש"י: הם חטאו על נפשותם מקודם, ואין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות[4]. ומחלוקת קרח היה סרחון רביעי, נמצא שהיה בידם מקודם שלש עבירות, והשטות של שלש עבירות הקודמים[5], הביא אותם לזה הכפירה שלא יאמינו למשה.
גם כן דכתיב: "את מחתות החטאים האלה"[6], ולמה לא כתיב: "מחתות החוטאים"? אלא החטאים שחטאו כבר. ואם כן לפי זה קשה: מה פריך רש"י וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה? הלא גם כן יש תרוץ הנ"ל שחטא כבר בכלל כל ישראל?
ותירץ ר' יעקב מדובנא (המגיד מדובנא): דזה ידוע דדור המדבר היו כולם צדיקים, ראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ולא היה בהם שום עבירה, רק המפורשים בתורה, היינו: עגל, ומתאוננים, ומרגלים, וקרח.
והנה ידוע דעבירה ראשונה מוחלין דכתיב: "מעביר ראשון"[7], אף על גב דכתיב "על שלשה פשעי ישראל"[8], פירש המהרש"א[9]: היינו כשעושה עבירה (אחת) [אותה] הרבה פעמים ונעשה לו כהיתר, אז מרחם הקב"ה ומוחל ג' פעמים, והנה כאן היו בידם שלשה עבירות [שונות], חטאו בעגל, ומתאוננים, ומרגלים[10].
והנה הראשונה [שהיא העגל] מחלו, ומהיכן התחיל רוח שטות מן השניה[11] [שהיא המתאוננים]. והנה קרח היה משבט לוי ולא חטא בעגל, היה בידו שנים, מתאוננים, ומרגלים, ובמרגלים לא היה נשיא משבט לוי כי מנשה ואפרים השלימו לי"ב, ולא היה בידו רק מתאוננים, וזה היה ראשונה ומחלו לו, לא היה בידו שום רוח שטות, וזה פירש רש"י במתק לשונו: בשלמא הם כל ישראל חטאו על נפשותם כי היה בידם שנים, אבל קרח שפיקח היה ולא היה בידו רוח שטות, מה ראה לשטות זה, ודוּק היטב.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ רש"י (קרח טז ז) "ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב, אלא הם חטאו על נפשותם שנא' את מחתות החטאים האלה בנפשותם".
- ^ רש"י (שם) "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש שנא' (דברי הימים א כח) כל אלה בנים להימן אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט אשר יבחר ה' הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה".
- ^ רש"י מקשה: הרי משה אמר להם שכולם יקטירו קטרת, "והיה אשר יבחר ה' הוא הקדוש", הם ידעו שכולם ימותו חוץ מאחד, ואיך הם לקחו סיכון כזה? ורש"י מתרץ: "הם חטאו על נפשותם דכתיב: את מחתות החטאים האלה בנפשותם". איך התירוץ עונה על השאלה?
- ^ סוטה ג א.
- ^ לפי המבואר בהמשך, מה שכתב "והשטות של שלש עבירות הקודמים", הוא לאו דוקא, כיון שאת העבירה הראשונה מחלו, אלא הכוונה שתי עבירות.
- ^ במדבר יז ג.
- ^ ראש השנה יז א. "בית הלל אומרים: ורב חסד מטה כלפי חסד, [שואלת הגמ':] היכי עביד? [מתרצת הגמ':] תנא דבי רבי ישמעאל: מעביר ראשון ראשון, וכן היא המדה". (עון שבראשונים הבאים לתתם לכף, מעבירו ושומטו, שאם היו מחצה על מחצה, כיון שחסר אחד מהן, יכרעו הזכיות, וכך היא המדה – רש"י).
- ^ יומא פו ב. "תניא ר' יוסי בר יהודה אומר" אדם עובר עבירה, פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו, שנאמר: (עמוס ב ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ונאמר: (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, [שואלת הגמ':] מאי ואומר? [מתרצת הגמ':] וכי תימא הני מילי בציבור, אבל ביחיד לא, ת"ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר".
- ^ יומא שם.
- ^ תירוץ זה של ר' יעקב הוא דוקא לשיטת המהרש"א, אבל המהרש"א שם מביא את שיטת הרי"ף, שמה שכתוב בגמ' ראש השנה: "תנא דבי רבי ישמעאל: מעביר ראשון ראשון, וכן היא המדה", הכוונה לשלש ראשונות. (ולכן לא כתוב "מעביר ראשון", אלא "מעביר ראשון ראשון", והכוונה לשלש ראשונות).
ולפי דברי הרי"ף כיון שכל השלש עבירות הראשונות נמחלו, א"כ אין להם רוח שטות. - ^ וצ"ע שהרי מה שהגמ' אומרת שמוחלים על העבירה הראשונה (ולפי הרי"ף בהערה קודמת על שלש עבירות), הוא כשאדם בא לדין ויש לו מחצה על מחצה, מוחלים על עבירה אחת, כדי להכריע את הכף לזכות, אבל לעניין הרוח שטות שהעבירה גרמה לו, יתכן שזה לא שייך, ויש לו רוח שטות, וקשה לו יותר להתגבר פעם שנייה. ואין ראיה לחידושו של ר' יעקב שמה שכתוב: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות", הכוונה מעבירה שניה ואילך?