קבא דקשייתא צח

קושיא צח

קשיא לי הא דמוכח מתוס׳ כתובות (דף ס׳ ע״ב) ד״ה אי למיתב, באשת כהן שנאנסה מגיע לה כתובה אף אם דרה עמו אחר כך והבעל אינו יודע, ואם כן הבשילתו בביאת איסור, על כל זה מגיע לה כתובה, ואינו דומה למשמשתו נדה (כתובות ע״ב). והסברא פשוטה, דמה דהפסידת כתובה בהכשילתו, אף דאטו הבעל חוב יפסיד חובו בעבור שהכשיל להלוה? אך הטעם, כיון שגרמה להפסיד האישות שלו, כיון שאינו יכול לדור עמה, על כן הפסידה כתובתה. ולכך במקום שאי אפשר בלאו הכי שתדור עמו, כבר נתחייב בכתובה כיון שגסתחפה שדהו. וכן מוכח מחייבי לאוין שלא הכיר בה כתובות (דף ק״א) ובר״ן שם, דיש לה כתובה אף שהכשילתו, ודלא כהגאון רע״א ז״ל בחידושיו בכתובות (דף י״ב). ואם כן ממילא מבואר מזה באשת כהן שנאנסה ואחר כך זינתה ברצון לא הפסידה כתובתה, כיון דכבר היה האישות מקולקל, וכדמוכח מדברי החלקת מחוקק סימן ע״ח סעיף קטן ח׳ ובהפלאה שם. ואם כן יקשה מש״ס סוטה (דף כ״ה) גבי אלמנה לכהן גדול, דקאמר: מאי לאו להפסידה כתובתה? ואף דאפשר לחלק, דבזינתה חוץ האיסור נמאסת עליו, אבל אין זה סברא כלל, כיון דבלאו הכי צריך להוציאה, והאשה עצמה אם רצונה לעשות תשובה ושלא לדור עמו בודאי מגיע לה כתובה, ולמה תפסיד על ידי זנות? וצע״ג: