קבא דקשייתא נ

קושיא נ[עריכה]

קשיא לי בהא דקיימא לן (יבמות דף קכא:) דעכו״ם אינו נאמן לומר "מת בעלה", אף שאין צריך עדים בעיגונא, רק מטעם דמחזקינן למשקר כדכתיב: "אשר פיהם" כו׳ (תהלים קמד, ח). ואם כן, למה קיימא לן (רמב״ם הלכות מלכים פ״ט הי״ד) דבן נח נהרג בעד אחד, אפילו על ידי בן נח חבירו, ואפילו על פי קרוב נהרג. והלא כיון דמחזקינן למשקר, והמעשה שקר וכזב, איך נהרוג ונעשה מעשה בדבר שמחזיקין אותו שהוא שקר וכזב? ובוודאי מה דאין עכו״ם נאמן בעיגונא, הדין כן בכל עכו״ם ואפילו בגר תושב, דהרי רק עבד כנעני נאמן בעדות. והדבר צריך עיון גדול:*)

*) השמטה: ועיין מה שכתבתי לתרץ במהדורה תניינא סימן י״ד:

[ממהדו"ת:] ומה דהקשיתי בקונטרס קבא דקשייתא קושיא נ׳, דאיך נהרוג בן נח על ידי עד אחד בן נח (סנהדרין דף נז:), הלא הוא בחזקת משקר כדכתיב: "אשר פיהם דיבר שוא", ומהאי טעמא פסול גם לעדות אשה (יבמות דף קכא:).

עיינתי בזה עכשיו וראיתי דלא קשיא מידי, מטעם ד"אשר פיהם דיבר שוא" רק בבן נכר כתיב. אבל גר תושב ודאי נאמן בעיגוגא. והא דקתני במתניתין (שם דף קכ״ב) דרק עבד ושפחה נאמנים. היינו דבעת שתיקנו שגם עד אחד פסול יהיה נאמן בעיגונא, והוא בימי רבן גמליאל, כבר בטלו היובלות, וגר תושב אינו נוהג אלא בזמן שיובל נוהג.

ונהי דבן נח נהרג גם על ידי עדות בן נח שאינו גר תושב ופסול בעיגונא, לא קשיא מידי, דוודאי גם סתם בן נח שמוחזק שמקיים השבע מצות אינו בחזקת משקר. דבן נכר הפירוש שנתנכרו מעשיו. ועיין בריטב״א מכות (דף ט) דחשיב ג׳ מדרגות בעכו״ם. גר תושב, וסתם בן נח שמוחזק שמקיים הז׳ מצות, ועכו״ם. וסתם בן נח אינו בחזקת משקר, ומה דפסול בעיגונא היינו דיש לו שם אחד עם עכו״ם, על כן תיקנו בלא פלוג, כמו יבמתה, שאינה נאמנת לומר מת בעלה אף כשהיא אחותה, כמו שכתב הרמב״ם פרק ז מגירושין הלכה ג׳, והיינו מטעם לא פלוג, כמו שכתב המשנה למלך פרק י״ב מהל׳ גירושין הלכה ט״ז, כיוון דשמה יבמתה, והוא הדין בעכו״ם. אבל גר תושב ודאי שם אחר יש לו, אלא דלא היה בימי התקנה.

[ובאמת אני מסופק אם גר תושב נהרג על ידי עדות עד אחד, דהרי אנו מצווין להחיותו כישראל (פסחים כא, ב) וצריך עיון].

ובן נח עכו״ם ודאי דאין בן נח נהרג על ידו. ואפילו אם אינו עכו״ם, רק שהוא בן נח רשע, אינו נאמן, דרשע הוא בחזקת משקר. וגם בן נח נוגע, פשוט בעיני שאינו נאמן [וכו׳].