קבא דקשייתא ט

קושיא ט

קשה לי, דאיך שייך חיוב על כותבת בכדי אכילת פרס ביום הכיפורים (יומא פ א), לשיטת הרמב"ם דסובר ריש הלכות תשובה דשעיר המשתלח מכפר על קלות אף בלא תשובה, ואם כן לחד תירוצא דש"ס כריתות (דף יח) דאף על פלגא דשיעורא יום הכיפורים מכפר, אם כן איך שייך צירוף? וכמו דמקשה לרבי "כרת דיממא" כו', והיינו דוודאי משכחת באוכל בליל יום הכיפורים דאינו מכפר בלילה, ד"יום הכיפורים" כתיב, כמבואר ברש"י שבועות ב א, רק כיון דכתיב בתורה כרת על היום בפני עצמו לכך מקשה "כרת דיממא" כו', והכי נמי יקשה לדידן, דאיך משכחת צירוף כותבת בכדי אכילת פרס ביום?

ואין לומר דכיון דלא יוכל לצרף שוב לא שייך חזי לאצטרופי ושוב אינו אסור מן התורה ושוב אין יום הכיפורים מכפר לכולי עלמא, אבל זה אינו, דכבר הוכחתי במקום אחר, חידושי יורה דעה סימן ט', ד"חזי לאצטרופי" הפירוש – אם היה אוכל בבת אחת כשיעור, וכיון דאיכא איסור תורה והוא קלות ושעיר מכפר בלא תשובה, איך שייך צירוף שיתחייב כרת? וצע"ג.