צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת קדושים
פרשת קדושים: איסור הונאה שקול כנגד כל המצוות[עריכה]
איסורי הונאה
איסור הונאת הגר
לג וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:
איסור הונאה במידה ובמשקל
לה לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
סיום כללי למצוות
לז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְהוָה: (י"ט, לג-לז)
א. לייחודה של מצוות איסור הונאה[עריכה]
פרשת קדושים עוסקת בין היתר באיסור הונאה "במדה במשקל ובמשורה". מצווה זו פותחת באיסור הונאת הגר: "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו" . לאחר מכן התורה ממשיכה במצוות איסור הונאה במשקולות: "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה: מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם..." . לאחר פירוט המצוה לסוגי המשקולות השונים התורה מסיימת את מצוות איסור הונאה בסיום בעל משמעות רבה: "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" . סיום זה אינו שגרתי כלל וכלל. לא כל מצוה זכתה לסיום כזה. יש מצוות המסתיימות בביטוי "אני ה' ", או "אני ה' אלקיכם", או "ויראת מאלקיך אני ה' ". אולם סיום כזה: אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" הוא ודאי יוצא דופן, ואומר דורשני [1]. השאלה אם כן מתבקשת מאליה, מדוע התורה סיימה דווקא מצוה זו בסיום כל כך רב משמעות?!
ב. יציאת מצרים- שורש האמונה ופתיחה לכל המצוות[עריכה]
מתברר אם כן שהתורה סיימה את מצוות הונאה במשפט הדומה מאוד לפתיחה של עשרת הדברות: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". הפתיחה לעשרת הדברות, כמוה כפתיחה לכל המצוות. הפתיחה לעשרת הדברות פירושה: ה' הוציא אותנו ממצרים מבית עבדים, כדי שנקבל על עצמנו את עבדות ה' יתברך. כלומר, קיום תורה ומצוות. פתיחה זו של עשרת הדברות היא היא שורש האמונה, כדברי הכוזרי. כלומר, מי שמאמין ביציאת מצרים הריהו מאמין בהשגחת ה', ומקבל על עצמו את תורת ה'. אולם מי שאינו מאמין ביציאת מצרים, הריהו כופר בהשגחת ה', ומסיר מעל עצמו עול תורה ומצוות. העולה מכך, כי האמונה ביציאת מצרים אינה עוד מצוה בודדת. זוהי מצוה יסודית שעליה נשענת כל התורה. משום כך למשל, מי שאינו מקריב קורבן פסח חייב כרת. כי קורבן פסח- פירושו אמונה בה', בהשגחתו ובתורתו. ומי שאינו מקריב קורבן פסח, הריהו ככופר בכל התורה כולה, ומשום כך עונשו כרת.
ג. הקשר בין יציאת מצרים לבין מצוות איסור הונאה[עריכה]
רש"י בפירושו לפסוק הנ"ל (לו), הפסוק המקשר בין יציאת מצרים למצוות איסור הונאה, מתייחס לשאלה ששאלנו, מדוע הוזכרה יציאת מצרים בהקשר למצוות הונאה במידה ובמשקל. להלן דברי רש"י: "אשר הוצאתי אתכם. על מנת כן. דבר אחר: אני הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור. ואני הנאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאין מכירין בהם" . רש"י עונה שתי תשובות לשאלתנו. ראשית נדון בתשובתו הארוכה והמפורטת (הגם שהיא נכתבה שניה). רש"י כותב כי הונאה במידה ובמשקל זהו דבר המסור ללב, כלומר האדם עושה זאת בסתר. הציבור אינו יכול לזהות את הזיוף במשקל. מי ששם משקולת במלח, ובכך הוא מפחית ממנה מס' גרמים, כמעט בלתי אפשרי שהקונים הרגילים בשוק יבחינו במרמה זו. לכן באה התורה ומזכירה את יציאת מצרים. כי במכת בכורות ביציאת מצרים ה' הבחין בין טיפה לטיפה, בין בכור יהודי לבכור מצרי. כלומר ה' כל יכול ויודע הכל, והוא גם יודע מי משקר במידה ובמשקל.
ד. מצוות הונאה שקולה כנגד כל המצוות[עריכה]
בתשובתו האחרת לשאלתנו עונה רש"י תשובה קצרה וממצית: "על מנת כן". כלומר, ה' הוציא אותנו ממצרים על מנת שניזהר במצוה זו של הונאה במשקולות. על פי נוסח "דיינו", אפשר לומר, ולו רק בשביל מצוה זו של איסור הונאה, ה' הוציא אותנו ממצרים. במילים אחרות, רש"י משווה את מצוות הונאה לכל המצוות שבתורה. הרי ה' הוציא אותנו ממצרים כדי שנקיים את כל המצוות. הרי כך הדבר מובן מהפתיחה לעשרת הדברות: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ולאחר מכן כתובות כל המצוות. כלומר קיום המצוות זו המטרה של יציאת מצרים.והנה רש"י מסביר שה' הוציא אותנו ממצרים "על מנת כן", על מנת שנקיים את מצוות הונאה. ז"א שמצוות הונאה שקולה כנגד כל המצוות. ללא ספק, המהלך הגדול של בחירת עם ישראל ושל יציאת מצרים נועד למטרות נעלות, מקיפות, כלליות ועולמיות, כדלקמן:
- להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש"
- להמליך את ה' בעולם
- "לתקן עולם במלכות שדי"
- להגשים את "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו"
והנה , לפי פירושו זה של רש"י: "על מנת כן", אפשר להוסיף לרשימה זו מטרה נוספת: יצאנו ממצרים כדי שנהיה עם קדוש ומיוחד, עם שיש לו אמות מידה אחרות במסחר. עם שאצלו היושר- נר לרגליו. עם שלא ישקר ח"ו "במידה במשקל ובמשורה".
ה. "ושמרתם את כל חקתי"- סיום למצוות הונאה[עריכה]
עניין זה, שמצוות הונאה שקולה כנגד כל המצוות, אכן רמוז בכתוב. התורה עשתה זאת בפסוק המסיים את מצוות איסור הונאה: "ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם אני ה' " . פסוק זה מתאים לסיום כל התורה, או לסיום חומש שלם, או לכל הפחות הוא מתאים לסיום קבוצת מצוות. והנה, התורה משתמשת בסיום זה למצוה אחת- מצוות הונאה[2]. אין ספק, התורה רומזת בכך שמצוה זו שקולה כנגד כל המצוות. וכך אפשר להבין את דברי הסיום: מי שמקיים את מצוות איסור הונאה, כאילו קיים "את כל חקתי ואת כל משפטי"
ו. נשאת ונתת באמונה?[עריכה]
נ"ל כי התורה התייחסה לאיסור הונאה בחשיבות רבה מאוד מסיבות רבות. בין היתר מפני שהאדם נפגש יום יום בעניין זה של הונאה במסחר. כל אחד נפגש במצווה זו משני הכיוונים. אם כסוחר הנותן שירות ובידו להונות בקלות רבה. אם כצרכן המקבל שירות. נ"ל כי מצוה זו של איסור הונאה הינה סמל לכל המצוות הקשורות במסחר, במשא ומתן ובהתקשרות בין בני אדם בחברה ובכלכלה.
נראה כי התורה מתייחסת בחשיבות רבה לחיי המסחר היום יומיים, עד כדי כך שהגמרא מציבה את היושר במסחר במקום הראשון בשאלות של בית דין של מעלה. וכך הגמרא כותבת:
"אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? ציפית לישועה? פילפלת בחכמה..." .
הנה כי כן עניין המשא ומתן במסחר ובחיים בכלל תופסים מקום חשוב מאוד. עד כדי כך שהאדם נשאל באשר ליושר במשא ובמתן, עוד לפני שהוא נשאל באשר לתלמוד תורה.