צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הובלת לחם) מתוך

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הובלת לחם), תשכ״א–1960

צו בדבר הובלת לחם

ק״ת תשכ״א, 436.

בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 5 ו־15 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי״ח–1957, ובתוקף שאר הסמכויות הנתונות לי לפי כל דין, אני מצווה לאמור:

לפי סעיף 325(א)(8) לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע״ו–2015, יראו צו זה כאילו הותקן מכוח החוק האמור.

תוכן עניינים

פרק חמישי: בריאות המוביל

פרק ששי: הוראות שונות

פרק ראשון: פרשנות

1.

הגדרות

בצו זה –

”מוביל“ – אדם שעסקו או חלק מעסקו הוא הובלת לחם, טעינתו או פריקתו, לרבות אדם המועסק על ידי מוביל;

”מאפיה“ – מקום בו אופים לחם לשם שיווקו, לרבות מחסן בו מוחזקים חמרים לאפיית לחם והלחם עצמו;

”לחם“ – מוצר הנאפה מגרעיני דגן או ממוצר מגרעיני דגן ואשר תסיסתו נגרמה על ידי שאור או שמרים;

”רכב“ – רכב המונע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב כזה או על ידי בהמה, וכן מכונה או מיתקן המונעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת־אופנים;

”הובלה“ – הובלה ברכב לשם עסק, לרבות העברה והפצה;

”הטענה“ – העברה מן המאפיה אל תוך הארגז;

”פריקה“ – העברה מן הארגז אל מקום ייעודו;

”ארגז“ – ארגז נפרד המיועד להובלת לחם בלבד;

”כלים“ – אמצעים המשמשים או העשויים לשמש להטענת לחם או לפריקתו;

”נקי“ – לרבות נקי מחרקים, זחלים או כל זיהום שהוא ולמעט פירורי לחם, נפולת קמח או סובין;

”המנהל“ – המנהל הכללי של משרד הבריאות, לרבות אחד מאלה:

(1)

מנהל לשכת בריאות מחוזית או נפתית;

(2)

מהנדס־תברואה ראשי;

(3)

תברואן ארצי למזון וכן תברואן מזון מחוזי או נפתי;

(4)

רופא, מהנדס־תברואה ותברואן שהוסמך בכתב על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות.

2.

אחריות מוביל

(א)

חובה המוטלת לפי צו זה, יראו אותה כמוטלת על מוביל, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת.

(ב)

האמור בסעיף קטן (א) אינו בא להוציא מוביל מכלל כל אדם שהוראות צו זה מטילות עליו חובה כלשהי.

פרק שני: הארגז

3.

הסדר ההובלה

לא יוביל אדם לחם אלא בארגז סגור, יבש ונקי שהותקנו בו פתחי אוורור מספיקים.

4.

דפנות הארגז

הדפנות החיצוניים והפנימיים של הארגז יהיו חלקים ושלמים. הדפנות החיצוניים של הארגז יהיו צבועים בצבע שמן או בכל צבע יציב אחר.

5.

תוכן הארגז

לא יימצא אדם או בעל חיים בארגז, לא יכניס אדם ולא יחזיק בו מזון שאינו לחם וכן חפצים שאינם דרושים לצרכי הובלת לחם, ובלבד שמותר להוביל בארגז, בשעה שאין מובילים בו לחם, חמרים המשמשים לאפיית לחם למעט מלח.

6.

החזקת לחם בארגז

לא יחזיק אדם בארגז בשעת הובלת לחם או פריקתו אלא לחם וכלים.

7.

חובת סימון הארגז

לא יוביל אדם לחם אלא בארגז שעליו סימן בצבע שמן המכיל פרטים אלה:

(1)

שם המאפיה או סימן המסחר שלה, אם ישנו;

(2)

מען המאפיה.

8.

שפת הסימון

הסימון יהיה בעברית, באותיות דפוס שגדלן הוא לפחות 10 ס״מ.

פרק שלישי: הכלים

9.

הסדר ההטענה והפריקה

לא יטעין אדם לחם ולא יפרקו אלא בכלים נקיים ויבשים, ובלבד שמותר להטעין לחם על גבי לוחות־עץ עליהם הונח הלחם לאחר הוצאתו מן התנור.

10.

חומר הכלים

הכלים יהיו עשויים מפח מגולוון, ממתכת בלתי־מחלידה, מפלסטיק או מכל חומר אחר יציב, חלק ושלם שאושר על ידי המנהל.

11.

איסור הנחת כלים מחוץ לארגז

לא יניח אדם כלים ברחוב או במדרכה או בכל מקום אחר שאינו ארגז או שולחן.

12.

החזקת כלים

לא יחזיק אדם כלים בין שימוש לשימוש אלא כשהם תלויים בצדן הפנימי של דלתות או דפנות הארגז.

פרק רביעי: הובלת לחם

13.

הובלה בתנאים תברואתיים

לא יוביל אדם לחם בתנאים בלתי־תברואתיים או כשהלחם אינו ראוי למאכל אדם או נתקלקל, הושחת, או איכותו נפגמה מסיבות כלשהן.

14.

איסור השימוש בבדים

לא יכסה אדם לחם ולא יניח תחתיו שקים, בדים או כל חומר אחר, ובלבד שמותר בימות גשמים לכסות לחם בסדין לבן ונקי.

15.

הנחת לחם בארגז

לא יניח אדם לחם בארגז אלא על גבי משטח המוגבה 10 ס״מ לפחות מרצפת הארגז העשוי מלוחות־עץ, חלקים ושלמים.

פרק חמישי: בריאות המוביל

16.

נקיון המוביל

לא יוביל אדם לחם ולא ירשה לאחר להוביל לחם, אלא אם –

(1)

המוביל לבוש בשעת ההובלה בגדים נקיים;

(2)

ידיו וצפרניו של המוביל הן נקיות.

17.

בריאות המוביל

לא יועסק אדם בהובלת לחם אם –

(1)

הוא חולה במחלה מידבקת העלולה לעבור מאדם לאדם באמצעות מזון, או כשהוא נושא טפילי מחלה כזאת, או הוא חולה בשחפת העלולה לסכן את בריאות הציבור או במחלת עור העלולה לגרום לזיהום המזון; או

(2)

על פניו, צווארו, זרועותיו או ידיו חבורות, חטטים, פצעים פתוחים או מוגלתיים.

18.

אישור רפואי

(א)

לא יוביל אדם לחם ולא ירשה לאחר להוביל לחם, אלא אם המוביל מחזיק אישור בכתב מאת רופא –

(1)

שאין הוא חולה באחת המחלות המנויות בסעיף 17;

(2)

שאין הוא חולה בשחפת ריאות.

(ב)

תקפו של אישור כאמור בסעיף קטן (א) הוא לשנה אחת מיום נתינתו.