צו המסחר עם האויב (אפוטרופוס)
צו המסחר עם האויב (אפוטרופוס) מתוך
צו המסחר עם האויב (אפוטרופוס), 1939
צו מאת הנציב העליון עפ״י סעיף 9
ע״ר 1939, תוס׳ 2, 1023; 1940, תוס׳ 2, 471, 609, 677, 696, 1161; 1942, תוס׳ 2, 219, 1080; 1944, תוס׳ 2, 1033; 1945, תוס׳ 2, 105, 391; 1946, תוס׳ 2, 137; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1, 39; ע״ר תש״ח, 22; ק״ת תשי״א, 109.
בתוקף הסמכויות המסורות לו בסעיף 9 מפקודת המסחר עם האויב, 1939, (הקרויה להלן - הפקודה), הואיל הנציב העליון לצוות ובזה מצוים לאמור:–
מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, בכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. פורסמה הודעה על הענקת סמכויות הנציב העליון לשר האוצר (ע״ר תש״ח, 22). מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”בנק אוף אינגלנד“ יאמר מעתה ”בנק ישראל“. לפי סעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל הוראה הדורשת את השימוש בשפה האנגלית, בטלה. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית.
השם
צו זה יקרא ”צו המסחר עם האויב (אפוטרופוס), 1939“.
פירוש [תיקון: 1945-2, תש״ח]
בצו זה יהא למונח ”אויב“ הפירוש שניתן לו בפקודה, ולמונחים ”רכוש האויב“, ”רכוש“ ו”קבוע“ יהיו הפירושים שניתנו להם בסעיף 9 לפקודה, והמונח ”אפוטרופוס“ פירושו כל אפוטרופוס על רכוש האויב שנתמנה על ידי שר האוצר עפ״י סעיף 9 מן הפקודה.
לצרכי הצו הזה יהיו רואים כל רכוש שנרכש בידי האפוטרופוס – בין לפני חיקוקו של סעיף־קטן (8א) של סעיף 9 של הפקודה ובין לאחריו – על־סמך זכות, או בקשר אל הנהלת הרכוש שהוקנה לו – כרכוש שבגינו ניתן צו, המקנה אותו רכוש לאפוטרופוס לפי סעיף 9 של הפקודה.
[תיקון: 1940, 1944, 1946, תש״ח, תש״ח־2]
(1)
כל הכספים, אשר אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים להפרע לאדם שהוא אויב או לטובתו, וכל הכספים שרואים אותם לצרכי פקודה זו [במקור האנגלי: הפקודה] ככספים אשר, אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים להפרע באותו אופן, ישולמו לאפוטרופוס.
(2)
מבלי לפגוע בכללותה של פסקת־המשנה דלעיל, יש לשלם לאפוטרופוס ביחוד את כל אותם כספים, אשר אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים להפרע לאדם שהוא אויב או לטובתו, באחת הצורות דלקמן:–
(א)
דיבידנדים, תגמולים, או רבית בעד כל מניות, מניות סטוק, אגרות חוב, סטוק של אגרות־חוב, שטרי־ערובה או נירות־ערך אחרים שהוצאו על ידי כל חברה או ממשלה, או כל רשות עירונית או כל רשות אחרת;
(ב)
סלוק כל נירות־ערך שהגיע זמן פרעונם ביום הפרעון או מתוך שהגרילו אותם לשם סילוק תמורתם או בצורה אחרת;
(ג)
רבית או כל תשלום אחר בעד מלוה או פקדון בין שהם מובטחים ובין שאינם מובטחים;
(ד)
רוחים או חלק ברוחים בכל עסק שהוא, סינדיקט או מפעל מסחרי או עסק מסחרי אחר;
(ה)
חוב, לרבות כסף הנמצא ברשותו של כל בנק בין בחשבון של פקדונות ובין בחשבון עובר ושב או המוחזק בחשבון נאמנות או בחזקת שמירה בשביל אויב או לטובתו;
(ו)
כסף המגיע עפ״י כל פוליסת בטוח או בעדה;
(ז)
שכר־דירה או תשלום אחר שנתיחד מתוך נכסי מקרקעין או כל טובת הנאה בהם;
(ח)
תשלום בעד כל רכוש שנלקח באנגריה;
(ט)
תשלום הנובע מכל נאמנות, צוואה או הורשה בחיים.
(3)
כל כסף אשר אלמלא הוראות סעיף 6 או 7 מן הפקודה, היה נפרע לכל מקבל העברה או מקבל הקצאה, ישולם לאפוטרופוס.
(4)
כל כסף שדרוש לשלמו לאפוטרופוס עפ״י פסקאות־המשנה דלעיל של פסקא זו, ישולם:–
(א)
בתוך ארבעה־עשר יום אחרי שיקבל צו זה תוקף, אם הגיע זמן פרעונו של הכסף לפני מתן התוקף לצו זה או אם היה מגיע זמן פרעונו לפני מתן התוקף לצו זה, אלמלא קיומו של מצב מלחמה; או
(ב)
בתוך ארבעה עשר יום לאחר היום שבו נעשה אדם לאויב, אם דרוש לשלם את הכסף לאפוטרופוס מחמת שאותו אדם הוא אויב והגיע זמן פרעונו של הכסף, או, שאלמלא קיומו של מצב מלחמה, היה חל זמן פרעונו לפני היום שבו נעשה אותו אדם לאויב; או
(ג)
בכל מקרה אחר, בתוך ארבעה־עשר יום לאחר היום שבו הגיע זמן פרעונו של הכסף או שבו היה חל זמן פרעונו, אלמלא קיומו של מצב מלחמה;
(ד)
במקרים שבהם היו צריכים, אלמלא היה קים מצב מלחמה, לשלם כספים במטבעות חו״ל לאדם או לזכותו של אדם שהוא אויב (פרט למקרים שבהם יש לשלם את הכסף לפי חוזה שבו הותנה תנאי לשער חליפין מסויים), במטבע ישראלי, לפי שער החליפין הרשמי, שנקבע ע״י בנק ישראל בתאריך זמן פרעון התשלום לאותו אדם [במקור: לפי שער החליפין הרשמי הבינוני לשטרלינג, שנקבע ע״י ה”בנק אוף אינגלנד“ בתאריך זמן פרעון התשלום לאותו אדם, או לפי שער החליפין הבינוני לשטרלינג להעברות טלגרפיות בלונדון באותו תאריך, או אם לא היה שער כזה באותו תאריך], באותו שער ששר האוצר ימצא לנכון לקבוע לערך הכסף שיש לשלמו בתאריך זו במטבע ישראלי. [במקור: לצורך חישוב הסך שיש לשלמו במטבע ישראלית, עפ״י פסקא זו, תחשב לירה ישראלית שוה ללירה שטרלינג].
בתנאי שאם יש לשלם את הכסף במטבע זרה (שאינה מטבע אויב), והאדם המשלם את הכסף לאפוטרופוס יש ביכלתו לסלק מיד את התשלום באותה מטבע זרה (שלא בשטרי־כסף או במטבעות), יסולק התשלום אם באותה מטבע זרה או במטבע ישראלית שתוחלף לפי שער־החליפים הרשמי לקנייה, שנקבע על־ידי שר האוצר – כאשר ידרוש האפוטרופוס.
בפסקת־משנה זו –
(I)
המונח ”מטבע זרה“ פירושו מטבע כל־שהיא שאינה מטבע ישראלית, וכן
(II)
הביטוי ”מטבע אויב“ מובנה המטבע של שטח כל־שהוא, הנתון לריבונותה של מעצמה, שאתה עומדת מדינת ישראל [במקור: הוד רוממותו] בקשרי מלחמה.
(5)
שום דבר האמור בהוראות דלעיל של פסקא זו אין לראותו כאילו הוא מחייב לשלם לאפוטרופוס כל כסף שהותר לשלמו לאיזה אדם מכח רשות שניתנה בין באופן כללי ובין באופן מיוחד ע״י שר האוצר או ע״י כל אדם אחר שהורשה לכך מטעם שר האוצר.
[תיקון: 1940-4, תש״ח]
(1)
רשאי שר האוצר, בכל מקרה שבו הוא רואה למועיל לעשות כן, להקנות לאפוטרופוס בצו אותו רכוש שהוא יקבע, או את הזכות להעביר כל רכוש אחר של אויב ככל אשר יקבע. כל צו שניתן בצורה זאת ע״י שר האוצר יקרא להלן ”צו הקניה“.
(2)
מלבד אם נקבע אחרת בצו ההקניה, תהיינה לאפוטרופוס סמכויות לגבי רכוש האויב או לגבי הזכות להעביר רכוש אויב שהוקנה לו בצו הקניה, ככל אשר נקבע בצו זה.
(3)
צו הקניה לגבי רכוש מכל סוג שהוא, דיו להקנות לאפוטרופוס כל רכוש או זכות להעביר כל רכוש כמפורט בצו ההקניה מבלי שיהא צורך ליתן כל שטר העברה אחר או כל הבטחה או מסמך אחרים.
(4)
אם בצו שניתן עפ״י הפקודה הקנו לאפוטרופוס את טובת ההנאה מבקשה לפטנט שהוגשה ע״י אויב או נתין אויב, בשמו או לטובתו, מותר ליתן את הפטנט לאפוטרופוס בתורת בעל־הפטנט ולמרות כל האמור בסעיף 12 מפקודת הפטנטים וסימני האמצאה, יחתם אפוא הפטנט ע״י רושם הפטנטים וסימני האמצאה, וכל פטנט הניתן בדרך זו לאפוטרופוס רואין אותו כרכוש שהוקנה לו לפי אותו הצו כאמור לעיל.
(5)
כשהקנו לאפוטרופוס באיזה זמן שהוא שטר חליפין, שטר חוב או שטר אחר העובר לסוחר, כי אז –
(I)
יהא תוקף לצו הקניה זה ואפילו לא נמסר השטר לידי האפוטרופוס או לא בא בצורה אחרת לרשותו של האפוטרופוס;
(II)
לא תחול על האפוטרופוס שום חובה למסור מודעה על אי־כיבוד השטר או להגיש פרוטסט עליו מחמת אי קבלה או אי תשלום;
(III)
שום צד מן הצדדים לשטר לא יהא פטור מחמת זה בלבד שלא נמסרה מודעה כזאת או לא הוגש פרוטסט כזה.
[תיקון: תש״ח, תשי״א]
(1)
בהתחשב עם הוראות פסקת־המשנה הבאה ופרט לאותם המקרים שבהם יצוה שר האוצר אחרת, בין בדרך כלל ובין למקרה מסוים, חייב האפוטרופוס להחזיק, עד גמר המלחמה הנוכחית, כל כספים ששולמו לו עפ״י צו זה וכל רכוש או הזכות להעביר כל רכוש שהוקנו לו עפ״י כל צו הקניה, ואילו לאחר המלחמה יטפל האפוטרופוס ברכוש ובזכות באותו אופן ששר האוצר יורה.
(2)
בהתחשב עם כל הוראות מיוחדות מאת שר האוצר, רשאי האפוטרופוס בכל עת לשלם כל סכום כסף מיוחד ששולם לו עפ״י צו זה, או להעביר כל רכוש מיוחד שלגבו ניתן צו הקניה, לאדם או לטובתו של אדם, שיהיה זכאי בהם אלמלא תוקפם של הפקודה או של כל צו שניתן על פיה, או לכל אדם הנראה לאפוטרופוס כמי שהורשה על ידי אותו אדם לקבל את הנ״ל.
(3)
כל כספים ששולמו לאפוטרופוס עפ״י צו זה וכל רכוש שניתן לגביו צו הקניה לא יהיו צפויים לעקול או לתפיסה אחרת בהוצאה לפועל, אלא על פי היתר בכתב מאת האפוטרופוס; אך האפוטרופוס לא יסרב לתת היתר אלא אם יש בידו טעמים מספיקים לסירוב.
(4)
קבלה שניתנה ע״י האפוטרופוס או ע״י כל אדם המורשה על ידו כחוק לחתום קבלות בשמו בעד כל כספים ששולמו לו עפ״י צו זה תחשב כקבלה מספקת לאדם המשלם את הכספים הנ״ל.
[תיקון: תש״ח, תש״ח־2]
(1)
מבלי הסכמתו של שר האוצר אסור לכל אדם, פרט כמצוה בצו זה, להעביר, להוציא מרשותו או לטפל בדרך אחרת ברכושו של כל אויב, ושום העברה, משכנתא או חוזה חכירה של רכוש אויב או נתין אויב לא יירשמו בספרי האחוזה, בלא הסכמתו של האפוטרופוס.
(2)
מס בשעור של לירה אחת ישולם לאפוטרופוס עם הגשת בקשה לקבלת ההסכמה הנ״ל.
[תיקון: תש״ח]
(1)
כל אדם המחזיק או המנהל רכוש מטעם כל אויב, חייב בתוך ארבעה עשר יום לאחר שצו זה יקבל תוקף (או אם הרכוש בא לרשותו או למרותו לאחר שצו זה יקבל תוקף או אם האדם שבשמו הוא מחזיק את הרכוש או מנהל אותו נעשה אויב לאחר תאריך זה, כי אז בתוך ארבעה־עשר יום לאחר הזמן שבו בא הרכוש לרשותו או למרותו של האדם הנזכר לראשונה או לאחר שהאדם שבשמו הוא מחזיק ברכוש או מנהל אותו נעשה אויב, הכל לפי הענין), למסור את העובדה הזאת לאפוטרופוס בהודעה בכתב ולהמציא לאפוטרופוס אותם הרשימות, החשבונות וכל חומר אחר, ולהמציא לו לעיון את כל המסמכים השייכים לרכוש, ככל שהאפוטרופוס ידרוש.
(2)
כל נתין־אויב המחזיק או מנהל כל רכוש או כל אדם המחזיק או מנהל כל רכוש בעד נתין אויב או בשמו חייב להמציא לאפוטרופוס אותם הרשימות, החשבונות, וכל חומר אחר, וכן להמציא לו לעיון את המסמכים הנוגעים לרכוש ככל שידרוש האפוטרופוס, תוך ארבעה־עשר יום מן היום שבו נדרש לעשות כן.
(3)
כל חברה הרשומה בישראל וכל חברה אשר, אף על פי שאינה רשומה בישראל יש לה בארץ משרד להעברת מניות או משרד לרישום מניות, חייבת, תוך ארבעה־עשר יום לאחר שצו זה יקבל תוקף, למסור לאפוטרופוס בהודעה בכתב פרטים מלאים על כל המניות, הסטוק, אגרות החוב, הסטוק של אגרות חוב, שטרי־ערובה, או נירות הערך האחרים, שהוצאו ע״י החברה והמוחזקים ע״י אויב או לטובתו; אם מניות, סטוק, אגרות חוב, או סטוק של אגרות חוב, שטרי ערובה או נירות־ערך אחרים שהוצאו ע״י החברה הנ״ל מוחזקים ע״י אדם או לטובתו של אדם שנעשה לאויב לאחר שניתן תוקף לצו זה, חייבת החברה, תוך ארבעה־עשר יום מן היום שבו נעשה אותו אדם לאויב, למסור לאפוטרופוס בהודעה בכתב כאמור לעיל, כל אותם הפרטים ביחס לאותו אדם.
(4)
כל שותף של כל פירמה שאחד משותפיה נעשה לאויב בכל עת שהיא לפני שניתן תוקף לצו זה, או שניתנו לה כספים בהלואה לצורך עסקי הפירמה על ידי אדם שנעשה לאויב, חייב, בתוך ארבעה־עשר יום לאחר שצו זה קבל תוקף, למסור בהודעה בכתב לאפוטרופוס פרטים מלאים בנידון כל חלק ברוחים או ברבית שחייבים לאותו אויב; וכל שותף של כל פירמה אשר אחד משותפיה נעשה לאויב לאחר שניתן תוקף לצו זה אשר ניתנו לה בהלואה כספים למטרות הנ״ל ע״י אדם שנעשה לאויב, וההלואה ניתנה לפני היום שבו נעשה אותו אדם לאויב, חייב, בתוך ארבעה־עשר יום לאחר היום שבו נעשה לאויב אותו שותף או אדם הנוגע בדבר, למסור לאפוטרופוס בהודעה בכתב כנ״ל את כל הפרטים הנ״ל ביחס לאותו שותף או לאותו אדם.
(1)
כשהאפוטרופוס מתעתד, אגב שמוש בסמכויות המסורות לו, למכור כל מניות או סטוק המהוים חלק מההון של כל חברה, או כל נירות־ערך שהוצאו ע״י החברה, אשר לגבם ניתן צו הקניה, הרי למרות כל חוק או כל תקנה של החברה האומרים את ההיפך, רשאית החברה, בהסכמת שר האוצר, לקנות את המניות, הסטוק, או נירות־הערך, והחברה תהא רשאית להוציא מחדש מזמן לזמן כל מניות, סטוק או נירות־ערך שקנתה בצורה כזאת.
(2)
כשהאפוטרופוס חותם שטר העברה של כל מניות, סטוק, או נירות־ערך שהוא מוסמך להעביר עפ״י צו הקניה, חייבים החברה או מוסד אחר שהמניות, הסטוק, או נירות־הערך רשומים בפנקסיהם, לאחר שיקבלו את שטר ההעברה שנחתם על ידו כאמור, ובהידרשם בכך על ידו, לרשום את המניות, הסטוק או נירות הערך על שמו של האפוטרופוס או על שמו של מקבל־העברה אחר למרות כל תקנה או תנאי של החברה או של מוסד אחר, ואעפ״י שהתעודה או תעודת הקנין או שטר הקנין האחר ביחס למניות, לסטוק או לנירות־הערך המועברים אינם מצויים ברשותו של האפוטרופוס; אך רישום כזה לא יפגע בכל שעבוד לטובת החברה או לטובת מוסד אחר או בכל שעבוד אחר שיש לאפוטרופוס ידיעה עליו.
[תיקון: 1940-2, 1942-2, 1945, תש״ח]
(1)
האפוטרופוס יחזיק בידו, או שישלמו לו מתוך הכספים ששולמו לאפוטרופוס ביחס לכל אויב מסוים, מסים כדי חמשה אחוזים למאה –
(א)
מן הכספים ששולמו לו, וכן
(ב)
משויו של כל רכוש שהוקנה לו או שהזכות עליו הוקנתה לו:
בתנאי כי האפוטרופוס הפועל לפי הוראה כללית או הוראה מיוחדת של שר האוצר רשאי להפחית או למחול כל מס מהמסים שיש צורך לשלמם לאפוטרופוס או שהאפוטרופוס צריך להחזיקם בידו בהתאם לפסקא זו.
שויו של הרכוש לצורך הערכת המסים יהא המחיר אשר, לפי דעת שר האוצר או כל אדם המורשה על ידו לכך או כל ועדה שהורכבה ואושרה על ידו לכך, יתקבל ממכירתו של אותו רכוש אם יימכר בשוק החפשי. את המסים המגיעים בעד רכוש כזה אפשר לעכב אם מתוך פירות מכירתו או העברתו ואם מתוך כל הכנסה המתקבלת הימנו.
(2)
כמו־כן רשאי האפוטרופוס לגבות או לעכב בידו מתוך כל רכוש, סכום כל־שהוא, בצירוף הריבית עליו – לפי אותו שיעור ששר האוצר עשוי להגדירו, שהוציא על אותו רכוש או בקשר אליו, אגב שימוש בכוחותיו לפי הפקודה או הצו הזה, ואותו סכום בצירוף הריבית הנ״ל, יהווה שעבוד ראשון על אותו רכוש, שתהיה נודעת לו זכות קדימה לכל שעבוד אחר שעל אותו רכוש.
[תיקון: תש״ח]
רשאי האפוטרופוס להפקיד בכל בנק שאושר על ידי שר האוצר, או להשקיע בכל נירות־ערך שאושרו על ידי שר האוצר, כל כספים ששולמו לו עפ״י צו זה או שנתקבלו על ידו מהרכוש שהוקנה לו עפ״י צו זה, וכל דיוידנדה שנתקבלה על חשבון אותם פקדונות או השקעות ינהגו בה באותו אופן ששר האוצר יצוה.
[תיקון: 1942]
(בוטל).
[תיקון: תש״ח]
רשאי האפוטרופוס לדרוש כי יצורף תרגום [במקור: תרגום אנגלי] לכל מסמך שהומצא עפ״י הוראות הצו הזה כשהוא כתוב בשפה נכריה.
[תיקון: תש״ח]
בהתחשב עם הוראות צו זה (או עם הוראות צו שיבוא לאחר מכן), הרי כל דבר שדרוש או שהותר לעשותו עפ״י סעיף 9 מן הפקודה ע״י שר האוצר, לשר האוצר או בפני שר האוצר, מותר לו להעשות ע״י האפוטרופוס, לאפוטרופוס או בפני האפוטרופוס.
[תיקון: 1940-3, 1940-5]
(בוטל).
[תיקון: 1940-3, 1940-5]
(בוטל).
[תיקון: 1940-3, 1940-5]
(בוטל).
1 בנובמבר, 1939.
- בפקודת הוד מעלתו,
ג׳. ס. מקפרסון
מזכיר ראשי.
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.