צדקת הצדיק/קפז
[קפז] הדברי תורה הם עוז לאדם, כמ"ש: "והחכמה תעוז" (קהלת ז יט) וגו', ו"איזה גבור הכובש" כו', שעל ידי זה מתגבר על יצרו, כמו שכתוב (קידושין ל:): משכהו לבית המדרש, וכמו שכתוב: "בראתי יצה"ר, בראתי תורה" כו', שזהו: "אלמלא הקב"ה עוזרו" כו', והעזר והסייעתא הוא על ידי דברי תורה שמאיר לו. והסייעתא לברי תורההוא רב וחבירים ותלמידים, ואנו מבקשים וחננו מאתך חכמה בינה ודעת. שהם ג' הנזכר כנ"ל אות קפ"ו. יהי' מאתך בלא סיוע בנ"א, וכד"ש (בר"ר פ' סא) באאע"ה רב לא היה לו כו'. וכמ"ש כי ה' יתן חכמה מפיו וגו'. ועל זה ניתנה תורה לישראל שהיא תהיה הרב והחבר, וכמו שפירש"י אבות על קנה לך חבר - י"א ספרים. ובאמת הספרים הם רבותיו, וכמ"ש בשבו"י ח"ב מהאי טעמא להיות כמורה בפני רבו כשיכול להסתכל בספר. רק זהו בהתחלה ואח"כ כשמחדש חדושין על ידם נעשו מדריגת חבר. וז"ש בשהש"ר (סו"פ ג) לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' אחותי כו' אמי כו'. ואמי היינו מדרגת תלמיד, והיינו דלבסוף נעשית תורתו, וכאלו הוא המוליד הד"ת עצמה שניתן למשה מסיני, כי ממש פנים חדשות באו לכאן. כמו ד"מ על־ידי פי' רז"ל בכתובים ודאי הם נקראים בוניה של תורה, וזהו על־ידי ספרים שחברו הם ללמד חדשות לאחרים, ואורייתא וקוב"ה חד, לכך לא זז מחבבה עד שקראה אמי, שהם הולידו שורש התורה והחכמה בעולם. והיינו באתערותא דלתתא בחשק עצום הקודם שזהו בתחלה כנ"ל אות קפ"ד. נקרא בתי. ואח"כ שבא אתערותא דלעילא לסיוע ונתחדש לו חדושין ונולד היראה כנ"ל, אז נקרא אחותי ואז הם מתייחדים, וכמ"ש בזוהר ע"פ אמנם אחותי וגו' ותהי לי לאשה. והיינו על־ידי ההכרה שהחדושין הם מהש"י שזהו ענוה ולשמה, שמכיר שאין לו מגרמי' כלום אז מצליחין ועולה לגדולה להיות נקרא אמי כמשפט אחר הברכה וההכרה שהכל מהש"י, אז השם יתברך אומר שהכל שלו גם האתערותא דלעילא הוא משלו, כטעם תנו עוז [היינו דברי־תורה כנ"ל] לאלהים. כי על־ידי אתערותא דלתתא שלו הוא שנולד זה: