צדקת הצדיק/קפו
עיקר ההתחברות הוא ליראים, כמ"ש (תהלים קיט, סג) חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ. וכמ"ש אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ (מלאכי ג, טז).כי ג' מדרגות חב"ד: חכמה - מה שמקבל מאחרים, זהו מה שקיבל מרבו. (בינה ודעת) - ולהבין דבר מתוך דבר זהו על־ידי התחברות, כמ"ש (תענית ז.) בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וגו'[1]. וזהו עיקר החברה, לחדד זה את זה שיתחדשו דברי־תורה על ידם, דלכן מצטרפין לזימון כדאי' בברכות (מז:)[2]. ולא פריך וחדוד גברא? דמה שצריך ג' היינו דאין חברותא בפחות מג' כד"ש בעירובין (טז:) לענין שיירא, ובסוכה (יג.) לענין אגודה וחבילה עיין שם בתוס'[3]. וכן במד' (בר"ר פ' סח) ע"פ יעקב חבל נחלתו. אין החבל נפקע בפחות מג'. רק על־ידי החדוד הוא חברותא גם כן בב', כי החדוד מחברם, וזה לשון חדוד מן חד שנעשה א' ומחובר שאינו מתפרד. והיינו כי ג' הוא חיבור ב' קצוות ואמצעי המחבר, וז"ש בברכות (מה:) איכא דיעות דהעיקר ג' דיעות הנפרדות שמתחברים יחד על־ידי האכילה יחד, כד"ש בחולין (ד:) אין הסתה בלא אכילה כו'. וכן פתן ויינן משום בנותיהם, שעיקר התחברות על־ידי אכילה ושתי'. וזהו הזימון דברכה לפניה כשרעב דוגמת שבועות [ופסח בחדש האביב]. וברהמ"ז שמברך כשהוא שבע, דוגמת סוכות חג האסיף שהוא זמן שמחתינו [ובמ"ק (ט.) אין שמחה בלא אכילה כו'] ומשם שואבין רוה"ק, כמ"ש בירושלמי דהחליל (סוכה כב:)[4], דדעת היינו רוה"ק כדפירש"י פ' תשא (שמות לא, ג). וזהו אחר חכמה ובינה דדעת המחבר כנודע. וכן חג הסוכות - הג' לרגלים. ולכך בג' אז צריך זימון, דמפורש בברכות (מה.) דהיינו גדלו וגו' יחדיו[5]. שלזה צריך הכנה וזימון להתכלל יחד הנפשות. וכן בזמן שופר דר"ה שקודם סוכות, הוא הזימון כמ"ש הקדמונים (רמב"ם הל' תשובה פ"ג[6]), דרומז עורו ישינים כו'. והכנה לחבור ויחוד הקצוות על־ידי חג הסוכות. וכן החדוד מחבר דוגמת העקידה, דאי' בזוהר (ח"א קיט ב) דאז נתכללו יחד אברהם ויצחק, כמ"ש עתה ידעתי כי ירא וגו'. והיינו דמחוי ר"ח כגון אנא ור"ש כו'. כמ"ש בעירובין (סז.). דהם ב' הפכים, ר"ח חריף ור"ש סיני, וכל חד מרתע מחברי', זהו היראה, וע"י החדוד נדברו יראי ה' ונתחברו ונתכללו ב' הקצוות, ולכך מזמנין, והוא בכלל שבת הקודם בגמ' [וכמו במימרות שלפניהם שם, על־ידי הארון נראין כעשרה, יעו"ש דבלא"ה תמוה] והיינו דלכך צריך יראה, וכידוע דבינה מינה דינין מתערין. כי כל חדוש יש יראה שמא ח"ו הוא שוא, וכמ"ש בהקדמת הזוהר (ה א), דלכן אין לחדש דבר שלא שמע מרבו. ולכי התנו (שבת סג.)[7] במחדדין שיהי' לשמה ובענוה אז מצליחין, דגם במחלוקתן אלו ואלו דברי אלהים חיים. והוא יחוד כמחלוקת שמאי והלל סופה להתקיים, שאינו כזב ודבר הפוסק ככל ריב ומדנים יפריד אחים. ולכך בינה ליבא ששם היראה, כמ"ש ביומא (עב:) ע"פ ולב אין ועושה חדשות בעל מלחמות כנודע[8]. משא"כ שבת הוא מנוחה, דזהו כשעושין לשמה, אז את והב בסופה, ומתייחדין יחד ומזמנין ואז עולין לגדולה, כמ"ש (שבת שם) דהיינו שזוכין לתלמידים, שזהו מדרגת הדעת המחבר, כמו יצחק על־ידי העקידה נזדמנה לו רבקה להוליד יעקב המחבר [עי' זוהר שמות י"ד סע"ב. דאבות הם חב"ד].
- ^ אמר רבי חמא א"ר חנינא מאי דכתיב ברזל בברזל יחד (משלי כז, יז). לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה.
- ^ אמר רבי אמי שנים ושבת מצטרפין, אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא? אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין, מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת, מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא.
- ^ בשלש שמיה אגד. תימה דבמסכת אבות {{קטן|(פ''ג מ''ו)}} משמע דפחות מחמשה לא שמיה אגד, דתנן עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה ביניהן, שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין שאפילו שלשה, שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ואית ספרים דגרסי איפכא דחמשה נפקא לן מבקרב, משום דאעדת דרישיה דקרא קאי, ובלשון בקרב משמע אמצע, כלומר בחצי עדה, דהיינו חמשה ישפוט, ושלשה נפקא לן מואגודתו על ארץ יסדה. ובפ''ק דברכות (דף ו.) לא משמע כן דאמר התם מנין לעשרה שמתפללין ששכינה ביניהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה ביניהם, שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ולגירסא קמייתא ניחא, ושמא דאף על גב דבעלמא חשיבא אגודה בשלשה, האי קרא דואגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה, משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ. וביד יש בה חמש אצבעות.
- ^ א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה, שמשם שואבים רוח הקודש, על שם (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.
- ^ מתני': שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן וכו'. גמ': מה"מ אמר רב אסי דאמר קרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו (תהלים לד, ד).
- ^ אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו עורו ישנים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם; וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל--הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם; ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה
- ^ יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת (תהלים מה, ה). יכול אם הגיס דעתו, ת"ל וענוה צדק. ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך.
- ^ אמר ר' יונתן מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין (משלי יז, טז). אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים.