צדקת הצדיק/קעה
[קעה] צריך ליזהר מלגרום צער לשום ברי' אפי' לצורך מצוה, כמ"ש (ב"ב ח:) על כל לוחציו, אפי' גבאי צדקה. ואדונירם על המס דשלמה המע"ה לחצוב אבנים לבנין בהמ"ק, דאין לך מצוה גדולה מזו, נענש מדה כנגד מדה רגמו בו אבן. והיינו דמס נקרא מה שיותר לפי הכח, וכמ"ש אביך הכביד וגו'. וכמ"ש במגילה (יא.) באחשורוש הכל נעשו רשים, שנא' וישם מס. והוא מקרא דשרי מסים למען ענותו. דהוראת מס היינו כשהוא בהכבדה לענות נפש. וע"ז נענשים גם כשהוא למצוה. ואמרו ז"ל בתדב"א (רבה פ' כד) אפי' אבן שנסקל ועץ שנצלב עתיד ליתן הדין. והיינו אפי' במחוייבי מיתת ב"ד, ולכך היו הסנהדרין מתענין אותו יום (סנהדרין סג.) לכפר על נפשותם, וסנהד' ההורגת כו' נקרא חובלנית (מכות ז.). אע"פ שהוא בדין נענש, דגם כל שחבירו נענש על ידו כו' (שבת קמט:). וההורג שוגג חייב גלות אע"פ שהלה מחויב מיתה, כמשז"ל (מכות י:) דמגלגלין כו'. ואע"פ שהוא מצוה ובערת הרע, מכל מקום הרי גורם צער למעלה ח"ו, כמ"ש (מגילה י:) שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. וא' (סנהדרין מו.) שכינה מה אומרת כו'. וכ"ש בצערן של צדיקים אפי' שהוא כפי' לדבר מצוה. [אמנם מדת מלכות הוא דייקא להיפך, כמשז"ל אדוד המע"ה ידיך חדות וחרוצות לרדות בהן עולמו. ונא' בו אדמוני כבעשו רק עם יפה עינים מדעת סנהדרין (בר"ר פ' סג) לכך זכה למלכות. ושאול נסתלק מפני שנעשה רחמן על האכזרים, כנודע דמדת מלכות היא מדה"ד הקשה, ונא' בי מלכים ימלוכו. כי אורייתא נפקא מגבורה, כדאי' בזוהר (ח"ג פ סע"ב). וע"י זכה משה למלכות אע"פ שהי' עניו מכל האדם, אמר לו קרח מדוע תתנשאו. כי כל התנשאות מצד דברי משה מפי הגבורה, ובקרח עצמו גם כן פגעה מדה"ד ונתנשא יותר. וכן השם יתברך מתנשא כשעושה מדה"ד ברשעים כמשאז"ל].