צדקת הצדיק/קעא
[קעא] יש מקום מוכן לצער ח"ו, כמשז"ל בחלק (קב.) בשכם מקום כו'. וכן זמן כמשז"ל (שם) עת כו'. וכמ"ש (תענית כט:) בר ישראל דאית לי' דינא כו' באב כו'. וכן בנפש - כדרך שאז"ל (שם כה.) בר"א בן פדת וטובא. ואיך יצוייר זה שמוכן מתחלת בריאה לרע ח"ו? והלא מפי עליון לא תצא הרעות! אבל באמת לשון חכמים מרפא, שאז"ל מוכן לפורעניות לשון פרעון, רק דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין לט:). רק פירעון העבירות אם לא שזכה לטעום מפרי מעשיו בעוה"ז או מאותן מצות שיש להם פירות. ואותו הזמן מקום ונפש הוא מוכן לקבל פירעון מה שנשתכר. ומה דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, היינו משום דהקב"ה נותן מלא עומסו כו' (סנהדרין ק.) וא"א בעוה"ז לקבל רוב טובה ההוא כלל. ובאותו מקום זמן נפש שנשפע הפירעון ושכרו של השי"ת, מצד רבוי השפע נעשה ח"ו פורעניות לרע, כידוע בסוד שבירתן של כלים זוהי מיתתן על־ידי רבוי האור. וכן אז"ל (פרדר"א פ' לד) ע"פ לא יראני. הא בשעת מיתתן רואה. ולכן אז"ל (יומא נד:) שמצאו כרובים מעורים אע"פ שלא היו עושין רצונו של מקום. כי אז הי' תוקף רבוי שפע האור, ולכך זכה יחזקאל למראות אלהים. ומי שזוכה באמת מקבל פירעון הטובה אז. שזה ענין לידת משיח בט' באב. ואמרו ז"ל (בר"ר פ' יא) לכל נתת בן זוג. שלכל דבר יש זוג דהיינו עזר כנגדו, שיש דבר שהוא ממש נגדו - וזהו לעזר לו. והש"י מלאכתו הוא מיום שנברא העולם, כמשז"ל (בר"ר פ' סח) לזווג זיווגים אלו של מקום וזמן ונפש כ"א בהפכן. דיש מקום מוכן להיפך ממש שלא לקבל שום שכר מעשים רק לבטוח בבעה"ב שנאמן לשלם שכר ובזיווגם מתמתקים יחד. וידוע נגד כ"ב ימים שבין המצרים הם מר"ה עד שמע"צ [וש"ת הוא נגד י' באב דא' ר"י אלו הואי התם כו' (תענית כט.) כי ספיקא דיומא שבכל יו"ט הוא נגד תושבע"פ הדומה לתושב"כ, שהם ב' לוחות הברית. וכן ב' ימים יו"ט א' דאורייתא וא' דרבנן והקדושה יורדת לב' הימים. וכן השפע שירד לט' באב שהי' מלמעלה שפע גדול ועצום כנ"ל, נתחלק גם לי' באב ולמטה נתהפך ר"ל]. וידוע דטעם סוכה הוא החסיון בה' והבטחון בו. ונגד ט' באב הוא שמע"צ, שאז"ל (מד"ת פנחס טז) פר אחד כו' אני ואתם, כמו לעתיד ה' בדד ינחנו וגו'. ממש היפך ט' באב. וכ"ב ימים הם נגד כ"ב אותיות התורה שפגמו, כמשאז"ל באיכה רבתי דלכך בי"ז בתמוז נשתברו לוחות ונשרפה התורה, והוא נגד אות א' שמתחיל בו אותיות התורה, ובאותו זמן יורד שפע דברי־תורה הרבה, רק שהוא בראי' כטעם מראות יחזקאל. ואמרו ז"ל (ברכות נז:) הרואה יחזקאל יצפה לחכמה. שזהו דוגמת פסח ראתה שפחה כו'. ואח"כ שבועות מתן תורה בקנין, וצריך מ"ט ימי ספירה בינתים. וכן מי' באב עד ר"ה הם מ"ט ימי ספירת נקיים ואח"כ מתחיל דברי־תורה בקנין כפי תוקף הראי' שבין המצרים: