צדקת הצדיק/קטז
[קסו] על־ידי הטעיות שיש בדברי־תורה שטועה ואחר־כך עומד על האמת, שזה קרא ישעיה "מכשלה", כמ"ש בחגיגה (יד.). דר"ל דברי־תורה על־ידי־זה לוקח אותם נפשות דהוצאת ז"ל שבאים מצד יצר־הרע, שקראו ישעיה "מכשול", כמ"ש בסוכה (נב.); והוא בפר' הצדיק אבד שנדרש על עון זה, כמש"ל אות מ"ה.
ו"מכשול" – היינו: לפני עור באין רואה. וכן זה בחלום לילה [ומדרך עמי, ודרך בכל מקום רומז על דרך גבר בעלמה, וכמ"ש בברכות (יא.) מבלכתך בדרך. וכן על דברי־תורה, וכמ"ש בריש קידושין] ובודאי אין השם יתברך עובר אלאו דלפני עור לא תתן מכשול [ועיין בב"ק (כט.) פלוגתא אי נתקל פושע. ובמק"א בארנו דכ"א דבר כפי שרשו, רבי מאיר לשיטתיה (בגיטין נב. והוריות יג:) דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואכמ"ל] רק הוא כדי לעמוד על דברי־תורה, להוציא יקר מזולל, ואז דברי־תורה נקרא "מכשלה", נוקבא לגבי מכשול דכר, ומקבלת הנפש העשוקה ההוא שהוא המכשול ומוציאתו לאור ולקדושה, שגם בה נארע מכשלה והעמדה על האמת אחר־כך דייקא על־ידי־ה, כי אין אדם עומד כו'. בענין אחר על־ידי־זה העלה המכשול. ודייקא ישעיה קראו כן, ונתנבא: "הרימו מכשול" וגו'. שהוא עמד על זה, כנודע דברית הלשון וברית המעור מכוונים. דלכך בתורה מתקנים חטא המעור כמש"ל אות צ"ז וק"ז. וכן לשון רז"ל בכ"מ פיו הכשילו. ובגיטין (נז.) אכשלי' פומיה לבר דרומא. אף־על־פי שהיה מרד קראוהו [וכן בהוז"ל הוא מהרהר ורוצה שלא יבוא לידי הוצאת זרע לבטלה] "מכשול", כי הוא מה' יתברך, כמ"ש: "ומה' מענה לשון". ומזדמן לו בפה מה שאינו רוצה לדבר כלל, כנודע בכ"מ. ובזה נכשל ישעיה, כמ"ש: "כי איש טמא שפתים אנכי". וכמ"ש ביבמות (מט:): כי מטא להדי פומא כו'. בשביל שדבר רע על בני־ישראל, ונפשות ישראל הם עצם התורה, נמצא הוא טעות בדברי־תורה. ואמנם באמת הוא ח"ו לא נכשל רק לשעה, שהרי מכל מקום נקבעו דבריו בספר והם דברי נבואה מפי ה' יתברך, רק טעות למראית העין, לכך היה עונשו על־ידי מנשה שטען נגדו שנכשל בדברי־תורה, כדאיתא התם. ואף־על־פי שבאמת לא נכשל: