צדקת הצדיק/קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

[קסו] על־ידי הטעיות שיש בדברי־תורה שטועה ואחר־כך עומד על האמת, שזה קרא ישעיה "מכשלה", כמ"ש בחגיגה ‏‏(יד.). דר"ל דברי־תורה על־ידי־זה לוקח אותם נפשות דהוצאת ז"ל שבאים מצד יצר־הרע, שקראו ישעיה "מכשול", כמ"ש ‏בסוכה (נב.); והוא בפר' הצדיק אבד שנדרש על עון זה, כמש"ל אות מ"ה.

ו"מכשול" – היינו: לפני עור באין ‏רואה. וכן זה בחלום לילה [ומדרך עמי, ודרך בכל מקום רומז על דרך גבר בעלמה, וכמ"ש בברכות ‏‏(יא.) מבלכתך בדרך. וכן על דברי־תורה, וכמ"ש בריש קידושין] ובודאי אין השם יתברך עובר אלאו דלפני עור לא ‏תתן מכשול [ועיין בב"ק (כט.) פלוגתא אי נתקל פושע. ובמק"א בארנו דכ"א דבר כפי שרשו, רבי מאיר ‏לשיטתיה (בגיטין נב. והוריות יג:) דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואכמ"ל] רק הוא כדי לעמוד ‏על דברי־תורה, להוציא יקר מזולל, ואז דברי־תורה נקרא "מכשלה", נוקבא לגבי מכשול דכר, ומקבלת הנפש העשוקה ‏ההוא שהוא המכשול ומוציאתו לאור ולקדושה, שגם בה נארע מכשלה והעמדה על האמת אחר־כך ‏דייקא על־ידי־ה, כי אין אדם עומד כו'. בענין אחר על־ידי־זה העלה המכשול. ודייקא ישעיה קראו כן, ונתנבא: "‏הרימו מכשול" וגו'. שהוא עמד על זה, כנודע דברית הלשון וברית המעור מכוונים. דלכך בתורה מתקנים ‏חטא המעור כמש"ל אות צ"ז וק"ז. וכן לשון רז"ל בכ"מ פיו הכשילו. ובגיטין (נז.) אכשלי' פומיה לבר ‏דרומא. אף־על־פי שהיה מרד קראוהו [וכן בהוז"ל הוא מהרהר ורוצה שלא יבוא לידי הוצאת זרע לבטלה] "מכשול", כי הוא ‏מה' יתברך, כמ"ש: "ומה' מענה לשון". ומזדמן לו בפה מה שאינו רוצה לדבר כלל, כנודע בכ"מ. ובזה נכשל ‏ישעיה, כמ"ש: "כי איש טמא שפתים אנכי". וכמ"ש ביבמות (מט:): כי מטא להדי פומא כו'. בשביל שדבר ‏רע על בני־ישראל, ונפשות ישראל הם עצם התורה, נמצא הוא טעות בדברי־תורה. ואמנם באמת הוא ח"ו לא נכשל ‏רק לשעה, שהרי מכל מקום נקבעו דבריו בספר והם דברי נבואה מפי ה' יתברך, רק טעות למראית העין, לכך ‏היה עונשו על־ידי מנשה שטען נגדו שנכשל בדברי־תורה, כדאיתא התם. ואף־על־פי שבאמת לא נכשל: ‏