צדקת הצדיק/קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · צדקת הצדיק · קטז· >>

[קסו] ע"י הטעיות שיש בד"ת שטועה ואח"כ עומד על האמת, שזה קרא ישעי' מכשלה, כמ"ש בחגיגה ‏‏(יד.). דר"ל ד"ת עי"ז לוקח אותם נפשות דהוצאת ז"ל שבאים מצד יצה"ר, שקראו ישעי' מכשול, כמ"ש ‏בסוכה (נב.). והוא בפר' הצדיק אבד שנדרש על עון זה, כמש"ל אות מ"ה. ומכשול היינו לפני עור באין ‏רואה. וכן זה בחלום לילה [ומדרך עמי, ודרך בכל מקום רומז על דרך גבר בעלמה, וכמ"ש בברכות ‏‏(יא.) מבלכתך בדרך. וכן על ד"ת, וכמ"ש בריש קידושין] ובודאי אין הש"י עובר אלאו דלפני עור לא ‏תתן מכשול [ועי' בב"ק (כט.) פלוגתא אי נתקל פושע. ובמק"א בארנו דכ"א דבר כפי שרשו, ר"מ ‏לשיטתי' (בגיטין נב. והוריות יג:) דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ואכמ"ל] רק הוא כדי לעמוד ‏על ד"ת, להוציא יקר מזולל, ואז ד"ת נקרא מכשלה, נוקבא לגבי מכשול דכר, ומקבלת הנפש העשוקה ‏ההוא שהוא המכשול ומוציאתו לאור ולקדושה, שגם בה נארע מכשלה והעמדה על האמת אח"כ ‏דייקא עי"ז, כי אין אדם עומד כו'. בענין אחר עי"ז העלה המכשול. ודייקא ישעי' קראו כן ונתנבא ‏הרימו מכשול וגו'. שהוא עמד ע"ז, כנודע דברית הלשון וברית המעור מכוונים. דלכך בתורה מתקנים ‏חטא המעור כמש"ל אות צ"ז וק"ז. וכן לשון רז"ל בכ"מ פיו הכשילו. ובגיטין (נז.) אכשלי' פומי' לבר ‏דרומא. אע"פ שהי' מרד קראוהו [וכן בהוז"ל הוא מהרהר ורוצה שלא יבוא לידי הוז"ל] מכשול, כי הוא ‏מהש"י, כמ"ש ומה' מענה לשון. ומזדמן לו בפה מה שאינו רוצה לדבר כלל כנודע בכ"מ. ובזה נכשל ‏ישעי', כמ"ש כי איש טמא שפתים אנכי. וכמ"ש ביבמות (מט:) כי מטא להדי פומא כו'. בשביל שדבר ‏רע על בנ"י, ונפשות ישראל הם עצם התורה, נמצא הוא טעות בד"ת. ואמנם באמת הוא ח"ו לא נכשל ‏רק לשעה, שהרי מ"מ נקבעו דבריו בספר והם דברי נבואה מפי הש"י. רק טעות למראית העין, לכך ‏הי' עונשו ע"י מנשה שטען נגדו שנכשל בד"ת, כדאי' התם. ואע"פ שבאמת לא נכשל: ‏