צדקת הצדיק/עג
כשהאדם מתקן מה שחטא, אז ה' יתברך מזמין לו אותו פרק ואותו מקום[1], כדי שתהיה תשובת המשקל, שהרי ודאי יש דברים שאסור האדם להביא עצמו ליד כך, כמו "באותה אישה באותו" כו׳ יעבור על איסור יחוד, רק ה' יתברך מזמין לו זה או ענין כיוצא בו.
ואין ה' יתברך מזמין לו זה אלא כשיודע שלא יכשל עוד. ולכך כאשר ה' יתברך מזמין לו – הוא סימן שכבר נתקן ונתקבלה תשובתו, וזה שאמרו ז"ל בסנהדרין (כה.): בחזרתן של חשוד על טריפות שיחזיר אבידה וכו' וכיוצא; עיין שם[2]. והרי זה אין בידם אם אין מוצאין אבידה מה יעשו, רק שכאשר תשובתו אמת – הסימן שה' יתברך מזמין להם כך, וכשמזדמן להם הוא סימן שתשובתם אמת.
וכך בגיחזי, שחטאו היה שחמד למה שאינו שלו, התחלת תיקונו הזמין לו ה' יתברך בשורת ביזת ארם, כמו שאמרו ז״ל (שם קז:) דהמצורעים הם גחזי ובניו, ולא חמדו לשתוק ולהרבות בבזה לעצמם כי חששו לחטא, כמ״ש: "וּמְצָאָנוּ עָווֹן" (מלכים ב ז, ט). ואז היה התחלה ולא נזכר עדיין שמו בפירוש, ואחר־כך סיפר מענין החזרת נחלה לאשה על־ידו, והוא דבר דממילא בא על־ידו, הוא סימן לגמר תיקונו. ואז אחר־כך הלך אלישע לארם, ואמרו ז"ל (סנהדרין שם): להחזיר גיחזי בתשובה, זכה למה שאמרו ז״ל במדות (משנה מדות ב, ב): "הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבָּם וִיקָרְבוּךָ", שאף אחר כל התיקון צריך להתקרבות אלישע. וזכה שמי שהרחיקו הוא עצמו קירבו, ואף־על־פי שמכל מקום רז״ל מנוהו באותן שאין להם חלק לעולם הבא (משנה סנהדרין י, ב), ואמרו שלא רצה לשוב, מכל מקום דורשי־רשומות אמרו שיש לו (סנהדרין קד, ב):
- ^ (יומא פו, ב) היכי דמי בעל תשובה? אמר רב יהודה: כגון שבאת לידו דבר־עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה; מחוי רב יהודה: באותה אשה, באותו פרק, באותו מקום.
- ^ ההוא טבחא דאישתכח דנפקא טריפתא מתותי ידיה, פסליה רב נחמן ועבריה. אזל רבי מזיה וטופריה, סבר רב נחמן לאכשוריה, א"ל רבא דילמא איערומי קא מערים! אלא מאי תקנתיה? כדרב אידי בר אבין, דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו.