צדקת הצדיק/נג
דבור של חול המורגל בפי האדם ומרגלא בפומיה הוא דברי תורה ממש, אפילו אצל איש ההמוני מישראל;
וכמו שנראה הרבה בתלמוד מביא "דאמרי אינשי" והוא דברי תורה, ובפרק קמא דסנהדרין (דף ז.) הרבה ההוא דהוה קאמר ואזיל וכו', ואמר שמואל: קרא כתיב, כי כל נפש מישראל יש לו אחיזה בדברי־תורה מיוחדת, כנודע, ובדבור ש"מרגלא בפומיה" זהו שורש נפשו [כי הדבור הוא יסוד הנפש, תרגום "נפש חיה" – "רוח ממללא", וכמו שאמרו בפסיקתא: אין בין הצדיקים החיים למתים אלא הדבור, זהו יסוד החיות] ומזה יוכל האדם לעמוד על שורש נפשו, לדעת מה ענינו בזה העולם. וכהאי גונא בריש פסחים (דף ד.): ההוא דהוה אמר: כו' שמע מינה מדן קאתי, עיין שם.