צדקת הצדיק/טז
דבר מצוה שעושהו מפני הספק[1], חל עליו קדושת ה' יתברך בוודאי, כיוון שצריך לעשותו מפני הספק, דוגמת יום־טוב שני. ועיין שבת כ"ג א דמברכין "אשר קדשנו במצוותיו" אספק; חוץ מדמאי, דרוב עמי הארץ כו' [ועמ"ש בזה להלכה בחידושי] דוגמת מה שכתב בזה בתשובות הר"ן, הובא בית יוסף יורה דעה סימן רכ"ח, דכיון דמספק צריך חשוב כוודאי [ועמ"ש בזה בחידושי]. וכן משמע לשון הגמרא ברכות ב' ב' משעה שקידש היום בערב שבת, עיין שם ברש"י, דהיינו בין השמשות, וקרוי קדש היום בקדושת שבת. [ועל שעת בין השמשות יש לומר גם אשבת ישראל דקדשינהו לשבת, אף דקביעא וקיימא, חומרא דספק הוא מישראל] דכל שבני ישראל מחמירים על עצמם לעשותו מצווה – נעשה מצווה ויש בו קדושה:
- ^ רוצה לומר: שמסופק אם צריך לעשותו, ובכל זאת מחמיר ועושהו מפני הספק.