צדקת הצדיק/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · צדקת הצדיק · ב· >>

(משלי י, ו): "ברכות לראש צדיק". לכך מסכת ברכות ההתחלה מש"ס, שעיקר הכל (דה"א כח, ט): "דע את אלהי אביך" ואחר כך "עבדהו", שצריך לידע למי עובד. וזהו הברכה לפני כל מעשה, לייחד כל מעשיו לה', כמו שנאמר (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו" כמו שכתב הרמב"ם. וזהו על ידי הברכה, וכמו שאמרו (ברכות מח, א) השיעור בה: קטן שיודע למי מברכין. מה שאין כן בשאר מצוות אין השיעור שידע למי מניחין תפילין וכיוצא. מבואר שהברכה עיקרה הידיעה למי מברכין שעל כך נוסדה:

וזהו התחלת הכניסה לתורה, כמו שנאמר (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה יראת ה'". ויראת שמים הוא על ידי (תהלים טז, ח): "שויתי ה' לנגדי תמיד". כמו שכתב בהג"ה דריש אורח חיים. והיינו ברכות שכולן מתחילין בלשון נוכח, שמיד בהתחלת הברכה צריך להיות השם יתברך נוכח עיניו כאלו עומד עליו ומצוהו. והסיום לשון נסתר דמיד נעלם, כמו שנאמר (דברים לב, יא): "על גוזליו ירחף". נוגע ואינו נוגע כידוע: