פר אחד/מח
פרק מ"ח[עריכה]
רג"א ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך האלהים מלו אותו לח' ימים וקראו את שמו יקותיאל ר"ש אומר טוב קראו אותו. פירש הרב אספקלריא המאירה סדר שמות בכונת המאמר הלזה דבר טוב, והוא דבמגילה די"ג ע"א דרשו יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו, והכונה על מ"ש בנדה דל"א ע"ב דמילה בח' שלא יהיו אביו ואמו עצבין. והנה בעמרם ויוכבד דמשום איסור דודתו פירש מאשתו ליכא האי טעמא שלא יהיו אביו ואמו עצבים, וראוי למול למשה קודם ח', אמנם לסברת הרמב"ן דבחו"ל ליכא האי איסורא כמו יעקב דנשא ב' אחיות, חזר הדין דגם מילת משה לח' דאינו ראוי דיפרישו עצמן. והנה הנביא נקרא מלאך שנאמר [במדבר כ, טז] וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים שהיתה רוח הקודש שורה עליו ופניו בוערות כלפידים, ידוע דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות, והשתא זהוא כונת המאמר, ראו אבותיו של משה תוארו כמלאך האלהים הוא שעתיד להיות נביא וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, והרי איך יתכן זה דהא איכא איסור דודתו ואין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות, ומוכרח אתה לומר כמ"ש הרמב"ן דבחו"ל קודם מתן תורה לא היה איסור, וא"כ לא היה צריך עמרם לפרוש מאשתו ושייך הטעם שלא יהיו אביו ואמו עצבים ולכך מלו אותו לח', הא לא"ה היו מולים אותו מקודם ח', ועל כן קראו יקותיאל, שקוו לאל בימיו דכיון דהוא מלאך הנה על ידו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים דהיה הגאולה על ידו דהוא נביא דשרתה עליו רוח הקודש, ואין השכינה שורה אלא משפחות המיוחסות והיא משפחה מיוחסת, כי עדיין לא נאסר דודתו כי אם בארץ ישראל זת"ד דפח"ח. ומוה"ר כהנא רבה פירש שם בספר ולע"א [ולא עוד אלא] דזכר עשה דכבר פירש במאמר זה בדרשותיו בדרכים אחרים.
ר' יוסי אומר היו המצריים מטמאים את ישראל ואת נשיהם עמם תדע לך שבן בנו של דן וכו' באו עליה נוגשי פרעה והרגו לבעלה. סברא זו של ר' יוסי תמוה עד מאד, והפך כל מדרשי רז"ל ובפרט בזוה"ק בכמה דוכתי וכל המפרשים פה אחד, דאחת היתה ופירסמה הכתוב בני ישראל עאלו בני ישראל נפקו ואין בשבטיו כושל, ויותר חידוש על מוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] שדרך בפירושו בדרך זה ולא עשה פירכוס כלל, והדבר פלא וצ"ע.