פרשת דרכים דרוש ו

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

<< · פרשת דרכים · דרוש ו · >>

דרך הקודש דרוש ששי

דרוש א למעלת א״י. שמות רבה פר׳ טו סי׳(נג) [כג] וז״ל, החדש הזה לכם׳ הה״ד יהיו לך לבוך ואץ ארים אתך, הצדקה שלבם שנאמר ולך תהיה צדקה, הרחמים שלכם שנאמר ונתן לך רחמים, ישראל p ארץ ישראל שלכם שנאמר לתת לך את ארץ כנען, ולא א בלבד אלא אפי׳ כל הארצות שנאמר כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, ע״כ.

ה נ ה זאת חקרנוה כן היא כמה גדלה מעלת ארץ ישראל מכל הארצות קדושת עולם קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא שרוב גופי תורה תלוים בה.

ואמרינן בפי חזקת דף נו. א״ר יהודה אמר שמואל כל שהראה הקב״ה למשה חייב במעשר, לאפוקי מאי, לאפוקי קיני וקניזי וקדמוני, ופירש רשב״ם ז״ל כל שהראהו הקב״ה למשה בשעת מיתתו דהם ז׳ עממים הכתובים בכל מקום חייב במעשר אבל קיני וקניוי וקדמוני שנתנו לאברהם אבינו בץ הבתרים לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא כשיחזירם לנו לעתיד, ע״כ. הן אמת דמימרא זו דשמואל היא תמוה בעיני מבמה אגפי. חרא במאי דקאמר בל מה שהראהו הקב״ה למשה דהיינו ארץ ז׳ עממץ חייב במעשר פשיטא ואי הני לא מיחייבי מאן מיחייב ו ה ל א אי! א״י ג מ י י אלא ארץ ז׳ עממץ, וכ״ת לדיוקא אתא לאשמועינן דמה שלא הראה הקב״ה למשה פטור מן המעשר א ״כ לא הול״ל אלא כל מה שלא הראה הקב״ה למשה פטור מן המעשר דבמה שהוא חייב לית ביה חדושא בלל.

עו ד אני תמיה במאי דקאמר שמואל דקיני וקניזי וקדמוני לא יתחייבו בתרומות ומעשרות לעתיד, דהן לו יהיה שהם חו״ל גמור ולא נכרת עליהם ברית לאברהם שינחילנה לישראל וכסברת הרא״ם ז״ל שאכתוב לקמן בדרוש שני. 7 אכתי קשה דהא שנינו בספרי פרשת עקב ת״ל כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה,״ אמר להם כל שתכבשו חוץ ממקומות אלו הוא שלכם, הרי שכבשו חו׳׳ל מנץ שמצות נוהגות שם, הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם. וא״ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואץ מצות נוהגות שם, אמרת דוד עשה שלא כתורה, התורה אמרה משתכבשו א״י תהיו רשאץ לכבוש חו״ל, הוא לא עשה כן אלא חתר וכובש ארם נהרים וארם צובה, ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש, אמר לו הקב״ה סמוך לפלטץ שלי לא הורשת היאך אתה חתר וכובש ארם נהדים וארם צובה, ע״כ. וכן כתב הרמב״ם בריש הל׳ תרומות' ח״ל ארם נהרים וארם צובה כא״י, ומפני מה ירדו ממעלת p אץ להם א״י, מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א״י אלא נשאר בה מד׳ עממץ, ואלו תפס כל א״י לגבולותיה ואח״ב כבש ארצות אחרות היה כבושו כולו כא״י לכל דבר, ע״כ. הרי בהדיא שאף חו״ל אם כבשה מלך ישראל כדינה חייבת בתרומות ומעשרות, וא״כ יש לתמוה למה זה קמי וקניזי וקדמוני לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא. 10 וכי תימא שמלך המשיח כובש אותם קודם שיכבוש כל א״י ומש״ה אעם חייבים במעשר דומיא דסוריא, לא ידעתי מהיכן קבלו דבר זה. ועוד הדבר הוא תימה בעעי שחלילה לאדוננו משיח צדקנו שיעשה שום דבר שלא כרצץ ה׳. ועוד איך יתכן שיהא נכשל במה שנכשל זקנו דוד ת ע ש עליו. ועוד דארצות אלו דקיני וקניזי וקדמוני נכרתה עליהם ברית לאברהם דומיא דז׳ עממים כמו שיתבאר לקמן בדרך זה דרוש שני, וא״כ אף אם יכבוש אותם מלך המשיח בתחלה קודם שיכבוש שאר א״י פשיטא דאץ בזה עץ אשר חטא דפלטץ של מלך הוא ודינו כא״י לכל דבר, וא״כ למה לא יתחייבו בתרומות ומעשרות.

ונראה ח ה יובן עם מה שכתב הרמב״ם בסוף הלכות שמיטה ר ו ב ל " וז״ל, יראה לי שאץ הדברים אמורים אלא ב ארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם יצחק דעקב דרשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל ארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלדם באותם הארצות ככל ישראל, ע״כ. הרי דאזהרה הלזו שלא ינחלו הכהנים ב א ח אינה אלא ב ארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם, אך בשאר הארצות שכובש מלך ישראל אף שכובש אותם כדץ הרי הכהנים נוטלץ חלק בה. והראב״ד השיג עליו שם ואמר אם כן לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק ה א ח , ע״כ. וכתב שם מ ק בכ״מ ת״ל, ואני אומר שאץ זו השגה דאימא דאץ הכי נמי, וסוריא תוכיח שאץ בה תרומות ומעשרות מן התורה, ע״כ.

ודברי מ ק הללו תמוהים הם בעיני דאדרבה השגת הראב״ד היא מסוריא שהדי סוריא מה שלא נתקדשה הוא לפי שכבשה דוד קודם שיכבוש כ ל ארץ כנען, ועל זה השיגו הראב״ד דלפי סברת הדמב״ם דבכל הארצות חוץ מז׳ עממץ שבט לד נוטל חלק ב ארץ אם כן צ״ל דסוריא אץ בה תרומות ומעשרות לפי שהלדם נוטלים בה חלק, ולפי טעם זה אפילו שסוריא היה כובש אותה דוד לאחר שהיה כ ו ב ש כ ל א ח טען לא היו תרומות ומעשרות נוהגץ בה לפי שהתרומות והמעשרות הם תחת חלק ה אח, ולפי האמת אלו היה דוד כובש כל ארץ כנען ואח׳׳כ היה כובש סוריא היו תרומות ומעשרות נוהגים בה כ ארץ ישראל לגמרי, באופן שעיקר קושית הראב״ד היא מסוריא.

עו ד אני תמיה בדברי מ ק שנראה מדבריו שהבין בדברי הראב״ד שגל מקום שנוטלים הכהנים חלק ב ארץ אין בה חיוב תרומות ומעשרות כלל שאץ מפרישין בה תרומות ומעשרות, שהרי כתב וסודיא תוכיח וסוריא אין מפרישין בה תרומות ומעשרות. וחם ליה לאדוננו הראב״ד מזה, ששני מצות יש בתרומות ומעשרות, האחת היא ההפרשה שהוזהרנו שלא לאכול טבל בלתי הפרשה, תה אינו תלוי בחלק ה ארץ שהרי אפי׳ דכהנים יהלדיס דוזזזדד מלאכול טבל קודם הפרשה וכמבואר, ובמצור. זו דהפרשה טעם אחר יש בדבר גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ומצוה אחרת יש לאחר הפרשה והיא הנתינה לכהן וללוי, וזהו שתלה הכתוב הטעם לפי שהם תחת חלק י ׳ א ח . תהו שכתב הראב״ד א״כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק ה אח, ולא אמר א״כ לא יפרשו בהם תרומות ומעשרות תדאי ההפרשה אינה תחת חלק האח, וא״כ מהו זה שכתב מרן על השגת הראב״ד אץ הכי נמי וסוריא תוכיח, דעל כרחך סותא טעם אחר יש בדבר שהת אץ מפרישץ בה תרומות ומעשרות כלל, והטעם הוא לפי שכבשה דוד קודם שיכבוש כל ארץ כנען ולא נתקדשה בקדושת א״י, באופן שדכת מ ק מרפסן איגת וצתכץ תלמוד.

והנה כפי סברת מ ק דאית ליה בדעת הראב״ד דחיוב הפרשת תרומות ומעשרות היא ת ח ת חלק ה ארץ , ואס היו נוטלים חלק ב ארץ לא היו תרומות ומעשרות נוהגים בהם. יש לדקדק מאותה שכתב הסמ״ג 6' עלה דהך אזהרת דלא יהיה לכד-גים חלק ונחלה, דלעתיד לבא נוטלץ הכהנים חלק ב ארץ וכראיתא בפרק יש ניחלץ. והיינו מדאמרינן 18 תניא עתידה א״י שתתחלק לי״ג שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לי״ב דכתיב שער לוי אחד, וכן כתב שם רשב״ם בפירוש דלעתיד לבא שבט לוי נוטל חלק באח. ולפי סברת הראב״ד שכתבנו שחיוב תרומות ומעשרות הוא תחת חלק ה ארץ ואם היו נוטלין חלק אין בה חיוב תרומות ומעשרות, א״כ לעתיד לבא אין נוהגים תרומות ומעשרות. ובפרק חלק' 2 אמרינן מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים, אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה, ע״כ. והנה עיקר קושית הגמרא דקאמר וכי אהרן לעולם קיים הוא דאמרינן ספ״ק דקדושין" תניא ר׳ יוסי אומר גדול תלמוד שקדם לחלה מ׳ שנה, לתרומות ומעשרות חמשים וארבעה, ע״כ. הרי מבואר שלא נתחייבו בתרומות ומעשרות אלא לאחר ארבע עשרה שנה שכבשו וחלקו, ואהרן לא נכנס ל א ח ואיך אמר הכתוב ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן, והלא בזמן אהרן לא נהגו תרומות ומעשרות, אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה, ואמר הכתוב דלעתיד לבא יתנו תרומות ומעשרות לאהרן הכהן. ולפי סברת הראב״ד לעתיד לבא דשבט לוי נוטל חלק ב אח, למה יהיו נוהגין תרומות ומעשרות.

ונראה ח ה יובן עם מאי דאמרינן בפרק הערל תניא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וגו׳ קדושה ראשונה ושניה יש להם, שלישית אין להם, ע״כ. ופרש״י ירושה ראשונה בימי יהושע הויא ירושה, וכן שניה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת ה אח. שלישית אין להם, כלומר לא בעי למיהדר ולמירתה חרושה ועומדת היא ואשמועינן האי קרא דלא בטלה קדושה בגלות טיטוס, ע״כ. ולפי זה רבנן דפליגי עליה דר׳ יוסי ס״ל דכשם שבטלה קדושת ה ארץ בגלות ראשון ה״נ בטלה בגלות טיטוס ויש לנו ירושה ג׳. וכתבו התוס׳ ששאל ה״ר שמואל את ר״י דהכא קאמר ר׳ יוחנן כר׳ יוסי דירושה ראשונה ושניה יש להם דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא, ובפרק השוחט קאמר תלמודא דלר׳ יוחנן קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ומשום הכי חייב ר׳ יוחנן את המעלה בזמן הזה. והשיב ר״י דלמעשרות ודאי לא קדשה ה ארץ לעתיד לבא, אבל קדושת ירושלים והבית קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה מאשר לו חומה דדרשינן במגילה אע״פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן, א״נ קדושת ירושלים משום דאיקרי נחלה אין לה הפסק, א״נ משום דכתיב זאת מנוחתי עדי עד, ע״כ.

ונראה שיש נפקותא בתירוצים אלו דלתירוצא קמא כל קדושת מחיצות קדושה א׳ קדשה לעתיד ונ״מ לקדושת בתי ערי חומה. ולפי השני תירוצים האחרונים דוקא ירושלים קדשה לעתיד לבא אבל שאר כל העיירות משגלו גלות ראשון בטלה קדושת ה ארץ ואפילו קדושת בתי ערי חומה בטלה. וא״ת אכתי קשה דלמאי אצטחך ר׳ יוחנן לחייב את המעלה בזמן הזה משום קדושה ראשונה דקדשה לעתיד תיפוק ליה משום קדושת עזרא דלא בטלה, ואף על גב דלמעשרות בטלה קדושה ראשונה ס״ל לר׳ יוחנן דקדושה ב׳ לא בטלה, ואם כן גבי קדושת ירושלים אף דנימא דקדושה א׳ בטלה מכל מקום יש לחייב את המעלה בזמן הזה משום קדושה שניה דלא בטלה.

ויש לומר דר׳ יוחנן ס״ל כרב הונא דאית ליה בפרק ב׳ דשבועות עלה טז. דבכל אלו תנן, ומאן דאית ליה הכי על כרחך אית ליה דקדושה ראשונה קדשה לעתיד וכדאיתא התם, דאי לא תימא הכי לא היה קדושת מחיצות בזמן בית שני תה הוא מן הנמנע, ומשוס הכי אצטריך ר׳ יוחנן לחייב את המעלה בזמן הזה מטעם קדושה ראשונה, דאי לאו האי טעמא לא היה קדושה אפי׳ בימי עזרא. ורישלקיש דפטר ואית ליה דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא, ס״ל כרב נחמן דאמר באחד מכל אלו ועזרא הוא שקדש קדושי מחיצות. וס״ל דכשם שנתבטל קדושת מחיצות בגלות ראשון ה״נ נתבטל בגלות שני. ומש״ה פטר את המעלה בחוץ וס״ל דמעשרות וקדושת מחיצות אחד הם וכולם נתבטלו בגלות א׳ וכגלות ב׳, ומשום הכי פטר את המעלה בחח בזמן הזה ואית ליה נמי דתרומה דרבנן. ור׳ יוחנן פליג עליה בתרתי חדא דס״ל דקדושת ה ארץ אף שנתבטלה בגלות א׳ לא נתבטלה בגלות שני, ועוד דקדושת מחיצות לא נתבטל בגלות א׳.

ותי ר וץ זה ניתן להאמר אם ר׳ יוחנן עצמו דחייב את המעלה ב ח ח נתן טעם לדבריו משום קדושה א׳ ניחא, אבל אם הם דברי סתמא דש״ם שרצו לתת טעם לסברת ר׳ יוחנן, קשיא לי דמנ״ל דר׳ יוחנן אית ליה דבכל אלו תנן, אימא דר׳ יוחנן וריש לקיש כולהו ס״ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד, וס״ל כרב נחמן דאמר דבאחד מכל אלו ועזרא קלשה קליש אע״ג ללא הוו אורים ותומים, אלא דאזלי לטעמייהו דר׳ יוחנן אית ליה דקדושה ב׳ לא בטלה למעשרות והוא הדין למחיצות ומשום הכי חייב את המעלה. וריש לקיש ס״ל דקדושה ב׳ בטלה למעשרות וה״ה למחיצות ומש״ה פטר את המעלה בזמן הזה. ומנ״ל לסתמא דש״ם דר׳ יוחנן מחלק בץ מעשר לקדושת מחיצות.

ו ה נ ר א ה אצלי הוא דקדושה כ׳ קדשה לעתיד הוא דווקא בקדושת א״י בכללה שנתקדשה על ידי כיבוש ובהא קא משתעי קרא דאשר ירשו אבותיך ואשמועינן דשני ירושות יש להם וג׳ אין להם. אבל בקדושת מחיצות שהוא דבר התלוי במעשה או בבל אלו או באחד מכל אלו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אץ לחלק בץ קדושה א׳ לב׳, ואם קדושה א׳ לא קדשה אלא לשעתה, קדושה ב׳ נמי לא קדשה אלא לשעתה, דהא לית לן קרא לקדושת מחיצות לחלק בץ קדושה א׳ לשניה. 3 1 ומשום הכי ר׳ יוחנן שרצה לחייב את המעלה בזמן הזה והד מטעם קדושת מחיצות, הוצרכו בגמ׳ לומר דטעמיה הוא משום דס״ל דקדושה א׳ קדשה לעתיד, דאי הוה ס״ל דלא קדשה כי אם לשעתה, גס קדושה ב׳ לא נתקדשה אלא לשעתה.

ע ו ד הכריחו התום׳ חילוק זה דאף מאן דאית ליה דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד שהוא דוקא למעשרות אבל למחיצות קדשה לעתיד דהא ר״א ור׳ יהושע אית להו בפ״ק דמג ילה" דקדושה א׳ קדשה לעתיד לבא ובריש ביצה אית להו דתרומה בזמן הזה דרבנן. אלא ודאי ריש לחלק בץ קדושת הארץ לקדושת מחיצות ואף מאן דאית ליה דתרומה בזמן הזה דרבנן מצי סבר דקדושת מחיצות לא נתבטלה בגלות א׳. וקדושת ה ארץ אף שנתבטלה בגלות א׳ בימי עזרא שחזרה ונתקדשה לא נתבטלה עוד. ודיש לקיש ס״ל רבץ קדושת הארץ ובץ קדושת מחיצות הכל נתבטל בגלות א׳ ובגלות ב׳. ור״א ור׳ יהושע אית להו דקדושת מחיצות לא נתבטל בגלות א׳ אבל קדושת ה ארץ כשם שנתבטלה בגלות א׳ כך נתבטלה בגלות שני.

ואץ־ שיהיה עלה בידינו מסוגיא הנזכר דלעתיד לבא אינו מקדש מלך המשיח את א״י אלא הרי הם מקודשות ועומדות או בקדושה ראשונה דהיינו מה שקדשה יהושע למ״ד קדושה א׳ קדשה לעתיד לבא או ע״י קדושת עזרא למ״ד קדושה ראשונה לא קדשה אלא לשעתה. וכל זה הוא דוקא בארצות שנתקדשו מקודם אך אם יכבוש מלך המשיח ארצות מחדש שלא נתקדשו מקודם פשיטא שמלך המשיח יקדש אותם. וכל זה נתבאר בדברי הראב״ד בהלכות שמיטה ויובל. והנה כל הארצות אשר נתקדשו תתחי יבו בתרומות ומעשרות לעולם בקדושתם הם עומדות ואף לעתיד לבא שכובש אותם מלך המשיח ונותן מהם חלק לשבט לוי לא בשביל זה פקעה קדושתם דקדושה שבהם להיכן הלכה והוא אינו מקדש אותם מחדש והרי אפי׳ עכשיו שא״י היא ביד ג דם לא פקעה קדושתה וחייבת בתרומות ומעשרות וכ״ש לעתיד לבא. אך הארצות שכובש מלך המשיח מחדש שלא כבשם לא יהושע ולא עזרא וקדושתם באה ע״י מלך המשיח והוא נותן מהם חלק לשבט ל ד אינם חייבים בתרומות ומעשרות, לפי שתרומות ומעשרות הם תחת חלק ה ארץ והארצות הללו לא היו מקודשות מקודם. ולפי זה מה שאמרו שאהרן לעתיד לבא תכה בתרומות ומעשרות היינו באותם ארצות שכבר נתקדשו מקודם או על ידי יהושע או ע״י עזרא.

וזהו כוונת שמואל באומרו כל מה שהראהו הקב״ה למשה חייב במעשר, דשמואל ס״ל כמאן דאמר קדושה ראשונה קדשה (לשעתה) [לעתיד לבא] וכמ״ש התום׳ , ואמר אל יעלה בדעתך דלעתיד לבא דשכט לוי נוטל חלק ב ארץ דלא יהיו נוהגים תרומות ומעשרות, אלא כל מה שהראהו הקב״ה למשה דהיינו מה שכבש יהושע וקדשו לעולם חייב במעשר דמאחר שנתקדש ונתחייב במעשר לא פקעה קדושתה לעולם ואפ״ בזמן מלך המשיח דשבט לוי נוטל חלק ב אח, לאפוקי קיני וקניזי וקדמוני שאף שהם מהארצות שנכרת עליהם כרית לאברהם מ״מ אינם חייבות במעשר מאחר שלא נכבשו מעולם ולא נתקדשו לא ע״י יהושע ולא ע״י עזרא ומלך המשיח עתיד לקדשה ונותן מהם חלק לשבט לוי ואינם מקודשות לתרומות ומעשרות לפי שהם תחת "לק ה ארץ ולעתיד נוטלין הלוים חלק ב אח. ולפי זה בכל החלוקות הן בחיוב המעשר הן בפטור המעשר השמיענו שמואל דברים מחודשים.

ונזה נבא ליישב מאמר הקודם. ויש לדקדק בו דמאחר דסופנו לרבות כל העולם א״כ למה אמר בתחלה א״י לכם הול״ל בקיצור כל העולם הוא לכם שנאמר כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה. ועוד יש לדקדק במ״ש ולא א״י בלבד אלא אפילו כל הארצות, דלמה זה שינה הלשון בכאן דבכל החלוקות אמר הצדקה לכם, הרחמים לכם, א״י לכם, הכי נמי הול״ל כל הארצות לכם, ולמה זה שינה ואמר ולא א״י בלבד אלא כל הארצות.

וכמה שכתבנו יתבאר שהדבר ידוע דא״י מקודשת מכל הארצות קדושת עולם בתרומות ומעשרות ומאותה שעה שעלתה בחלקו של מקום נתקדשה קדושת עולם וכדאיתא במדרש. והנה מתחלה אמרו שנתן לנו ה׳ הצדקה והרחמים, ואחר כך אמר שנתן לנו א״י שהיא ארץ קדושה שנתקדשה מאז ומקדם קדושת עולם, וחזר ואמר שמלבד זאת המעלה אשר נתן לנו את ה ארץ הקדושה הלזו עוד נתן לגו מעלה אחרת שנתן לנו כח שאף שאר כל הארצות יהיה בנו כח לקדשם בקדושת א״י ויליף לה מדכתיב כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה והיינו הפסוק עצמו שדרשו בספרי ללמוד ממנו שאף חו״ל דינו כא״י, וזהו מה שאמרו ולא א״י בלבד יש בה זאת הקדושה של תרומות ומעשרות אלא אפילו כל הארצות נתן לנו זאת המעלה לקדשה בקדושת א״י לעתיד לבא, ובא אשר לו הבית ונגילה ונשמחה בו.