פרקי דרבי אליעזר פרק מז
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק מז · >>
ר' אלעזר בן ערך אומ' כשירד הקב"ה על הר סיני ליתן התורה לישראל ירדו עמו ששים רבוא של מלאכים כנגד ששים רבוא של גבורי ישראל ובידם זינות ופטרות ועטרו את כל ישראל כתר שם המפורש וכל אותן הימים עד שלא באו לאותו מעשה היו טובים לפני הב"ה כמלאכי השרת ולא משל בהם מלאך המות ולא השליכו צואה כבני אדם וכיון שעשו מעשה העגל כעס הב"ה עליהם ויאמ' לו סבור הייתי שתהיו כמלאכי השרת שנ' אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם עכשו אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו ר' יהודה אומ' אימתי כשאדם לובש בגדי תפארתו יפה במראהו ובכבודו כך ישראל כשהיו לובשין אותו השם היו טובים לפני הב"ה כמלאכי השרת וכיון שעשו מעשה העגל (כהם) [כעס עליהם] ובאותה הלילה ירדו אותם ששים רבוא של מלאכי השרת ולקחו מהם כל אחד ואחד מה שנתנו עליהם ונמצאו ערומים שלא ברצונם שנ' ויתנצלו בני ישראל את עדין אין כתיב כאן וינצלו אלא ויתנצלו ויש אומרים מאליו היה נקלף ר' אומ' כל ישיבות שישבו ישראל במדבר עשו בהם ע"ז שנ' וישב העם לאכול ושתו מה כתוב שם ויקומו לצחק התחילו עובדים ע"ז וכתיב אחר אומ' וישב ישראל בשטים מה כתיב שם ויחל העם לזנות התחילו בזנות ר' יהודה אומ' כתיב ועצת רשעים רחקה מני זה עצתו של בלעם הרשע שיעץ למדין ונפלו מישראל ארבעה ועשרים אלף שאמ' להם אין אתם יכולין לפני העם הזה כי אם חטאו לפני קוניהם ועשו להם חנויות חוץ למחנה ישראל והיו מוכרין כל ממכרן בשוק וכן עשו והיו בחורי ישראל יוצאין חוץ למחנה ישראל ורואין את בנות מדין שהיו כוחלות עיניהן כזונות (ולק) [ולקחו] מהן נשים ותעו אחריהן שנ' ויחל העם לזנות את בנות מואב שמעון ולוי קנאו על הזנות הרבה מאד שאמרו ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו ולקחו איש חרבו והרגו את אנשי סדום והנשיא של שבט שמעון לא זכר מה עשה זקנו ולא גער בבחורי ישראל הוא בעצמו בפרהסיא בא בזנות על המדיינית שנ' ושם איש ישראל המוכה וכל הנשיאים ומשה ואלעזר ופנחס ראו מלאך המשחית לעם והיו יושבים ובוכים ולא היו יודעים מה לעשות ראה פנחס את זמרי שבא בפרהסיא בזנות על המדיינית וקנא קנאה גדולה וחטף מידו של משה את הרומח וירץ מאחריו ודקרו מאחרי ביתו וינח הרומח בקובתה של האשה לפי' נתן הב"ה שכר טוב לו ולבניו במאכל הזרוע ונתפזרו הלחיים הלחי של האיש ולחיים של אשה לפי' נתן הב"ה שכר טוב לבניו במאכל הלחיים שנ' ונתן לכהן הזרוע והלחיים קם כדיין גדול ושופט ושפט את ישראל שנ' ויעמוד פנחס ויפלל מה הלשון הזה ויפלל כדיין גדול כשם שאתה אומ' ונתן בפלילים והיה מכה את בחורי ישראל כדי שיראו כל ישראל וייראו שנ' וכל ישראל ישמעו וייראו וראה הב"ה מה שעשה פנחס ומיד נתמלא רחמים ועצר המגפה ר' אליעזר אומ' קרא שמו של פנחס בשמו אליה אליהו מתושבי הגלעד שעשת תשובה ישראל בהר גלעד ונתן לו הב"ה שכר טוב ולבניו הצדיקים למען כהונת עולם שנ' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם ר' אלעזר המודעי אומ' עמד פנחס וחרם על כל ישראל בסוד שם המפורש ובכתב הנכתב על הלוחות וכחרם בית דין העליון וכחרם בית דין התחתון שלא ישתה אדם מישראל מיינם של ישראל כי אם ברפש רגליהם שנאמר וצאני מרמס רגליהם שכל יינם של גוים לע"ז ולזנות שנ' זנות יין ותירוש יקח לב וכתיב אחר אומ' אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ר' פנחס אומ' אמ' הב"ה למשה זכורים אתם מה שעשו לכם המדיינים הללו שנפלו מישראל ארבעה ועשרים אלף איש אלא עד שלא תאסוף קום נקום נקמת ישראל מה עשה משה רבנו עליו השלום לקח אלף איש מכל שבט ושבט הרי שנים עשר אלף והמקנא על הזנות נשיא עליהם ולקחו את כלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו והלכו ושבו את בנות מדיין ואמ' לא על אלו נפלו מישראל ארבעה ועשרים אלף שנ' הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם התחיל כועס עליהם שנ' ויקצוף משה על פקודי החיל ובכעסו נסתלקה רוח הקדש מעליו מכאן אתה למד שהקפדן מאבד את כל חכמתו וראה אלעזר וקבל מאחריו שנ' ויאמר אלעזר הכהן אמ' להם את משה רבנו צוה אותו לא צוה:
פירושים
[עריכה]ובאותו הלילה ירדו מלאכי השרת ס' רבוא כנגד ס' רבוא ונטלו מהם ונמצאו ערומים שלא כרצונם. דנראה דבכונה מכוונת עשה שיהיה בלילה בעוד שהיו ישנים שלא יסבלו יותר צער כשהיה ביום בהקיץ והיה צעקה גדולה ובכיה ובלבול, לכן עשה זה בזמן הראוי באישון לילה בנפול תרדמה, כענין ברוגז רחם תזכור, וכמו אדם הראשון ויקח אחת מצלעותיו
עמד פנחס והחרים על ישראל שלא ישתה אדם מיינם של עכו"ם. עיין בספר הזכרונות למהר"ש אבוהב ז"ל בזכרון ד' בארבע פרקים ויצא כברק חיצו יורה זקים, ולהרב אור הגנוז על יו"ד מסי' קכ"ג ואילך יע"ש.
ועצתו של בלעם הרשע. עיין בספר ולע"א [ולא עוד אלא] שהביא ה"ה נר"ו דמה שיעץ זנות ופעור הוא דאיסור השתחויה לע"ז הוא על צלם אלהים ובחטאו בזנות נסתלק הצלם, לכן כדי שיכנסו בעבירות שיהיה נקל יעץ זנות תחילה ועי"ז ישתחוו לפעור כיון דלא נשאר צלם, וזהוא אנה חטא העם הזה חטאה גדולה דהיינו ואיך אעשה הרעה הגדולה שהוא ויקומו לצחק בגן עדן ושוב ויעשו להם עגל מסכה, ויהיה החטא קל דכבר נסתלק הצלם, זה היה העצה שיאמרו לישראל, אך לבנות מואב צוה ויעץ בלעם שלא תזדקק לו עד שישתחוה, דכיון דבערה בם יצרא דעבירה עובדים ע"ז מקודם, והוא בצלם אלהים וחטאתם יכבד מאד זת"ד. ולפי"ז א"ש דנקט וישב ישראל בשיטים ויחל העם, דלפי תומם התחילו בזנות להעביר הצלם, ושוב וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל להשתחות לפעור דאינו כל כך חמור, אך בנות מואב לא הניחום להתנהג כן.