פרקי דרבי אליעזר פרק יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק יג · >>

הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, אמרו מלאכי השרות לפני הב״ה, רבון כל העולמים מה אדם ותדעהו אדם להבל דמה, אין לו אלא עפרו משלו, אמר להם מה שאתם כלכם מקלסים אותי בעליונים, הוא מייחד אותי בתחתונים, ולא עוד אלא יכולים אתם לעמוד ולקרות שמות לכל הבריות שבראתי, ועמדו ולא יכלו, מיד עמד אדם וקרא שמות לכל הבריות, שנ׳ ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וגו׳. וכיון שראו מלאכי השרת, אמרו אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו, אין אנו יכולין בו, והיה סמא״ל השר הגדול שבשמים, וחיות ושרפים משש כנפים, וסמא״ל משתים עשרה כנפים, לקח הכת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב״ה בעולמו, ולא מצא חכם להרע כנחש, שנאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה. והיה דמותו כמין גמל, ועלה ורכב עליו, והיתה התורה צווחת ואומרת, סמא״ל עכשו נברא העולם, ועת למרוד במקום, כעת במרום תמידייא, רבון העולמים, תשחק לסוס ולרוכבו, משל למה הדבר דומה, לאדם שיש בו רוח רעה, וכל המעשים שהוא עושה, מדעתו הוא עושה, וכל הדברים שהוא מדבר, מדעתו הוא מדבר. והלא אינו עושה אלא מדעת רוח רעה שיש עליו, כך הנחש כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדבר, לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של סמא״ל, ועליו הכתוב אומר ברעתו ידחה רעה. משל למלך שנשא אשה והשליטה בכל מה שיש לו, באבנים טובות ומרגליות, אמר לה הרי כל מה שיש לי בידך חוץ מהבית הזה שהיא מלאה עקרבים, נכנס אצלה זקן אחד, כגון שואל ממנה חומץ, אמר לה מה המלך נוהג לך, אמרה לו כל מה שיש לו נתן לי, והניח בידי חוץ מהבית זו שהיא מלאה עקרבים, אמר לה והלא כל קוזמיא של מלך, הרי היא בחבית זו, ולא אמר לך כך אלא שהוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה, כך המלך זה אדם, האשה זו חוה, זקן שואל חומץ זה הנחש, ועליהם הוא אומר שם נפלו פועלי און. דן דין נחש בינו לבין עצמו ואמר, אם אני אומר לאדם, יודע אני שאינו שומע לי, שהאיש קשה לעולם להוציאו מדעתו, אלא הריני אומר לאשה שדעתה קלה עליה, שאני יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות, שנאמר פתיות ובל ידעה מה. הלך הנחש ואמר לאשה, אמת שאף אתם מצווים על פירות האילן הזה, אמרה לו הן, שנ׳ ומפרי העץ אשר בתוך הגן. מתוך דבריה מצא לו פתח להכנס בו, אמר לה אין צווי זה אלא עין רעה, שבשעה שאתם אוכלין ממנו תהיו כאלהים, מה הוא עושה, בורא עולמות ומחריב עולמות, כך אתם יכולין לברא עולמות ולחריב עולמות. מה הוא ממית ומחיה, אף אתם יכולין להמית ולהחיות, שנאמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם. הלך הנחש ונגע באילן, צווח ואמר רשע אל תגע בי, שנאמ׳ אל תבואני רגל גאוה. שם נפלו פועלו און. הלך הנחש ואמר לאשה הרי נגעתי בו ולא מתי, אף את געי בו ולא תמותי, הלכה האשה ונגעה באילן, וראתה מלאך המות שבא כנגדה, אמרה אולי עכשיו אני מתה והקב״ה עושה לו אשה אחרת ונותנה לאדם, אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי, אם נמות שנינו נמות, ואם נחיה שנינו נחיה, ולקחה ואכלה מפירות האילן ונתנה מפירותיו גם לבעלה שיאכל עמה, שנא׳ ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה. כיון שאכל אדם מפירות האילן, ראה את עצמו ערום ונתפקחו עיניו וקהו שיניו, אמ׳ לה מה הוא זה שהאכלתני שנתפקחו עיני וקהו שיני, על דעתי כשם שקהו שיני כן יקהו שיני כל הדורות.