פרי עץ חיים שער מקרא קודש (א - ו)

מתוך: פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק א (עריכה)

שער מקרא קודש ויחלק לששה פרקים:

בענין ההפרש שיש בין שבת לי"ט, בארנו ב' פרושים, ומצאתי להר"ם נאגרה, כדברי פירוש הב', כי בי"ט אין באים בעצמם, רק נה"י דאמא לבדן, ובתוכם המוחין מצד אמא לבד, ולכן אין הי"ט נקרא קודש, אלא מקראי קודש, כי הקודש העליון שהוא אבא, אינה מתגלה בו בעצמו, רק אימא לבד. ואחר כך ע"י תפלה ומעשים, אנו קוראים ומזמנים את הקודש שהוא אבא, שיכנס תוך הבינה, וזהו מקראי קודש, ולא קודש גמור. וז"ס אלה מועדי ה', ר"ת אמי. פי' - כי כל המועדים כולם מצד אמא לבד, ואין הארת אבא מתגלה בעצמו בהם כמו בשבת. ואח"כ ע"י מעשינו, אנו קוראין את הקודש העליון, ומתחבר גם הוא שם, וזהו אשר תקראו אותם, אתם כתיב חסר ו', כי ע"י מעשינו וקריאתינו תלוי הדבר הזה, לכן ר"ת אותם במועדם ר"ת א"ב, הוא אבא, כי אבא תלוי ע"י קריאתינו, הרי הפרש א' שיש בין שבת לי"ט. עוד יש הפרש ב', כי בשבת באים נה"י דאבא עם המוחין שלהם בתוכם, ונה"י של אמא ממש עם המוחין שלהם בתוכם, ואח"כ מתחברין ונכנסין נה"י דאבא תוך נה"י דאמא, ונה"י דאמא תוך הז"א, נמצא כי בשבת היא קודש עצמה, בסוד אבא הנקרא קודש ממש הנכנסין עתה:

אך בי"ט, אשר אין הארה שלו מעצמו וממילא, רק מאמא היא מעצמה ולא מאבא, רק ע"י מעשינו אנו קוראין את אבא, ומכניסין אותו תוך ז"א, ואינו מתלבש הנה"י שלו דאבא בעצמו, רק באים המוחין של אבא ונכנסין תוך המוחין של אמא, ומתחברין במוחין של אמא, וב' בחי' אלו מוחין דאו"א, ב' בחי' יחד, ומתחברין המוחין אלו תוך נה"י דאמא הם עומדין, ואין כ"כ גדול הארת מוחין דאמא כמו בשבת:

ובפשוט הוא כי כניסת המוחין דאבא תוך נה"י דאמא, גרעון הוא, ומורה על היותן בלתי מאירין ומעולים כ"כ כמו בשבת, אשר לגודל ערכם ואורם, לא היה כח בנה"י דאמא לסובלם בתוכם, אם לא כי הם באים מתלבשים תחלה בנה"י דאבא עצמו, אך עתה שבאים תוך נה"י דאמא עצמה, ויש בנה"י דאימא עצמה כח לסובלם בתוכה מגולים, זה יורה שאינם כ"כ מעולים ומאירין כמו בשבת, לכן אינן נקראים קדש אלא מקראי קודש, כי אין עצמות הקודש העליון מתגלה, שא"כ לא היה יכולת בנה"י דאימא לקבלם מגולים, אמנם הם מקראי קודש, מזומנים מקדש שנמשכה להם קצת הארה לבד מקודש העליון. ועל ידי תפלתינו ומעשינו, אנו קורין ומזמנין למוחין דאבא, ונקרא קודש, לכן אותם במועדם ר"ת אב, וגם כי עתה עיקר הארה הם מאמא ולא מאבא כמו בשבת, ולכן אין י"ט קודש ממש. אך בשבת עיקר הארה הם מאבא, כי במקום שיש אבא, אמא טפילה אליו, ולכן בשבת היא קודש ממש:

עוד יש הפרש ג', כי בשבת בא הדעת מצד אבא, מלובש ביסוד אבא כנ"ל, והוא ארוך ומתפשט, כי אינו דומה ליסוד הנוקבא שיסודו קצר כנודע, יש כוח בדעת הזה להתפשט תוך הז"א, אבל בי"ט בא הדעת דאבא מלובש תוך יסוד דאמא תוך ז"א כנ"ל, ויסוד דאמא קצר מלהשתרע, ולהתפשט גם כן מגולה אי אפשר, כי אין כח בז"א לקבל הארתו מגולה, ולכן נשאר למעלה ברישא דז"א, מכוסה תוך היסוד אמא. ולכן הותר בי"ט אוכל נפש, כי יש קצת אחיזה אל החיצונים בסוד אוכל נפש, כמבואר אצלינו מציאת הארת אוכל נפש מה ענינו, כיון שאין אור דאבא יורד עד למטה. אך בשבת שיורד אור הדעת עד למטה בגופא דזעיר אנפין, אין אחיזה לחיצונים כלל, אפילו באוכל נפש:

מהחברים. (וענין קדושת יום טוב עצמו, הוא מאור הבינה, לכן אין שמחה אלא בבשר, בסוד הדינין הממותקים בתפלתינו ממשיכין אור דאבא). וזהו ענין אין בין שבת לי"ט אלא אוכל נפש בלבד, אמנם בבחי' אחרת, שאף על פי שהמוחין דאבא העומדין עתה בנצח הוד יסוד דאמא, הם יורה מעוט הארתן מבשבת כנ"ל, על כל זה בבחינת היותן עתה יותר מגולים כי אין להם ב' מסכים כמו בשבת, רק מסך א' ולבוש א' לבד, שהם נצח הוד יסוד דאמא, ובבחי' זו יתירה שמחת יום טוב מבשבת, כמ"ש ושמחת בחגיך. וא"כ נמצא, כי אע"פ שאנו אומרים בי"ט כתר איה מקום כבודו כו', כל זה הוא באמא לבד, כי בתוכן הם אורות אבא כנ"ל, ועל ידי אמא מקבלם ז"א, ולא מאבא עצמו כמו בשבת. נמצא כי ביום טוב כל קבלת ז"א אינה, רק מאמא לבד, ומשם לוקחין זו"נ כתר דאמא לבדה, ושם עלייתן, זה בימין אמא, וזה בשמאל. דוגמת יעקב ורחל בזעיר אנפין, איהו בנצח ז"א ואיהי בהוד כנודע, אך בשבת זה באבא, וזה באמא:

מתוך: פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ב (עריכה)

הפרש בין שבת לי"ט - דע, כי גם בי"ט הם דוגמת שבת, ועולין זו"נ עד אבא ואמא. אך הפרש הענין הוא, כי בחזרת מוסף שבת, עולה ז"א בכתר אבא, והנוקבא עלתה ג' אמצעיות דאמא בקדושה, ובאיה מקום כבודו, עלתה בג"ר, וגם עולה בכתר אמא, ושניהן שוין, זה באבא וזה באמא. ואחר כך עולה הז"א במנחת שבת, עד מזל דדיקנא דאריך אנפין, עד נוצר חסד כנודע. אך הנוקבא אינה יכולה לעלות, כי אין זקן בנשים, כמבואר אצלינו במקום אחר. אך סוד עלייתה הוא, כי במקום שעולה ומסתלק זעיר אנפין מן מקום אבא, כי הרי עולה ו' מדרגות בדיקנא, כנגדן מסתלק ו' מדרגות מן אבא, והם פנוים, ושם נכנס נוקבא במקום אבא. וז"ס ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם, ולא אמר כי קודש הוא לכם לשון זכר, רק כי קודש היא, לשון נקבה, כי היא סוד הנוקבא, כי גם היא עולה עד מקום קודש עליון, שהוא סוד אבא כנודע:

ובזה תבין סוד מאמר ז"ל מאי בעטרה שעטרה לו אמו, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אשתי וכו'. כי בהיותה אצלו שוה לו, אז היא אחותו, וכשהיא מזדווגת עמו, נקראת אשתו. וכשהיא עולה במקום נה"י דאמא, היינו במוסף שבת, נקראת אמו, וזהו עטרת בעלה כנ"ל, ואין נקראת אמו, עד שעולה כל פרצוף אמא. וכשעולה עד מקום אבא, שהיא במנחה שבת, אז הוא י"י בחכמה יסד ארץ, ועולה בחיק אביה כנודע:

אמנם כבר הקדמתי, כי כפי עליות שעולין זו"ן, כן כנגדם עולין אחריהם כל העולמות, של בריאה יצירה עשיה, והמבין יבין מעצמו, וא"צ להאריך, אחר ראותו ההתחלה. אך נבאר עתה סוד המנחה, וגם זה נתבאר אצלי בסוד אדה"ר כשגורש מג"ע ע"ש, והאמת כי במנחת שבת, עולה הז"א בסוד א"א, והנוקבא בסוד אבא, ועולם בריאה במקום בינה אמא עלאה, כי שם מקומם האמיתי כנודע, ויצירה במקום ז"א, ועשייה במקום נוקבא, וזה סדרן הראוי להם, וזה נשלם במנחת שבת:

אמנם ביום טוב, אז בחזרת מוסף די"ט, אין שום עלייה כלל לז"א, ואינו עולה בכתר, ונוקבא עולה ג"א וג' ראשונות דאמא, אך בכתר של אמא אינה עולה. אמנם במנחת י"ט, עולין זו"נ זה בכתר דאבא, וזה בכתר אמא. ואע"פ שבחזרת מוסף די"ט, אינם עולין בכתר, על כל זה אנו אומרים קדושת כתר, אע"פ שאין עולין שם בי"ט, ומנחת י"ט אין עולין זו"ן יותר מהכתר, ואין להם עלייה אחרת כלל, ואין הז"א עולה בעתיקא, ואם כן אין אור מצח הרצון מתגלה כלל, ולכן אם אינו בשבת, א"א ואני תפלתי, גם אין מוציאין ס"ת, כי אינה עת רצון. ונלע"ד, כי במנחת יום טוב בלחש, עולה ז"א בכתר אבא, ואח"כ בחזרה, עולה נוקבא בכתר אימא:

ונשלים לבאר ענין ההפרש שבין שבת לי"ט, ונאמר, כי הלא בשבת עולה ז"א במקום אבא, ונוקבא במקום אמא, כי בשבת הם נפרדים כל א' בפני עצמו, אבא לחוד ואמא לחודה. ופי' הענין שתבינהו היטיב - כי ראוי הוא לדעת, שאע"פ שאנו אומרים שעולה ז"א כל המדרגות הנ"ל עד או"א, אל תחשוב שא"כ אחר שעולה ויורש מקום אבא עצמו, א"כ א"צ אל המוחין דנצח הוד יסוד דאו"א, אל תטעה, כי הלא כמו שבתחלה היה לו נצח הוד יסוד דאו"א בסוד מוחין, ג"כ עתה הוא כך, כי הלא כמו שהוא עולה, עד"ז עולה גם כן אבא למעלה, וכפי סדר המדרגות שעולה ז"א, כך ממש עולה אבא למעלה, נמצא כי לעולם באופן א', ותמיד יש לז"א נה"י דאו"א בסוד מוחין, ואין הפרש, רק בימי החול אז נה"י דאו"א הם ממקום התחתון, ועתה הם ממקום עליון, שעלו עתה ביום השבת, ואם כן אף על פי שאנו אומרים שעלו ז"א במקום או"א, אמת הוא שהוא עולה במקומו הראשון ממש, אמנם אבא נעלם בתוכו, בסוד נה"י שבו, להיותן מוחין לו, וזה יובן:

ועתה נשלים כוונתינו עם הנ"ל, כי הלא יש נה"י דאו"א, ואז בשבת כשעולין זו"ן אל מקום או"א, הנה אז או"א נפרדין זה מזה, ואז זעיר אנפין לוקח אבא לבדו, ונוקבא אמא לבדה. אך בי"ט, נכללין אבא תוך אמא ממש, ומתלבש בתוכה, וכשעולין זו"ן, אז הזעיר אנפין הוא מתלבש חציו הימיני של אבא, ונוקבא חציו השמאלי, והוא כדרך או"א עצמן, המלבישין את אריך אנפין, כי אבא מלביש חציו הימין, ואמא מלביש חציו השמאל כנודע, וכן בכאן:

ובזה תבין טעם, למה בכתר של או"א, עולים זו"ן שם בשבת מעצמן, בלתי שום תפלה, רק בתפלת מוסף לבדה, אשר היא עליית נוקבא בכל אמא כנודע, וממילא מספיק לשיעלו זו"נ בסוד הכתר, אך ביום טוב, הוצרכה תפלת מנחה להעלות זו"נ בכתר או"א, אך הטעם עם הנ"ל, כי בשבת עולה ז"א בפני עצמו בכתר דאבא, ונוקבא בכתר דאמא, ולכן אנו אומרים כתר יתנו לך במוסף לשבת, כי כל א' לוקח כתר שלם. אך במנחת י"ט, אין אנו אומרים כתר במנחה, אחרי שאז הוא קבלת הכתר הנ"ל, אמנם בהיות שכתר א' לבדו הוא, כי אבא נכלל תוך אמא, ואז הז"א לוקח חציו, ונוקבא לוקח חציו, אם כן אין כל א' לוקח כתר לעצמו רק חצי כתר, ולכן אין אנו אומרים כתר כלל במנחת י"ט. ואמנם ז"ס למה אנו אומרים כתר במוסף דשבת, ואין אומרים כתר במנחת י"ט. וכן גם כן מה ששאלנו תחלה, כי בשבת כיון שהז"א לוקח כתר דאבא לעצמו, ונוקבא לוקחת כתר דאמא לעצמה, ולכן הם נחלקים ממילא, ואין צורך לקבוע תפלה מחדש בפני עצמו בסוד הכתר, אך בי"ט אשר הכתר דאבא צריך לכלול ולהתלבש תוך כתר דאמא כנ"ל, כדי שאחר כך יעלו שם זו"נ, ויקחו זה חציו הימין וזה חציו השמאל, לכך צריך תפלה מחודשת לעשות בחי' זאת:

מתוך: פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ג (עריכה)

לשון הרח"ו ז"ל, וז"ל, מצאתי בבית מורי ז"ל עצמו, אך לא ידעתי אם הוא שלו מפירושו, ודעתי נוטה שהוא שלו, וז"ל, פתח בית מועד, פתח דברי, ראיתי לבאר ענין מועדים, ור"ח, וחנוכה ופורים, הנה ענין זמנים אלו, הוא התנוצצות אורות העליונים בזמנים אלו, לפי הזמן, אם בחסד אם בגבורה אם בת"ת, אם בנה"י, אם במלכות, כל א' מתגלה לפי העת והשעה:

ודע, שאע"פ שבכל ו' ימי החול פועלים ז' מדות כנודע, אינו דומה פעולתן בימי החול, לפעולתן בימים אלו, כי בו' ימי החול, פועלים אצילות ע"י בריאה, ובריאה ביצירה בא"י, ויצירה בעשייה ג"כ בחוצה לארץ, וזהו בחול. כגון - יום א' פועל חסד שבאצילות, מתלבש בחסד שבבריאה, וחסד דבריאה מתלבש בחסד יצירה, וחסד יצירה בחסד עשייה. וביום ב', בגבורה. וביום ג', בת"ת. וכן כולם. אמנם בימים אלו הספירות העליונים מתלבשים בבריאה לבד, כל ספירה וספירה בזמן ממשלתה, כגון בפסח, חסד דאצילות מתלבשת בחסד דבריאה, ובריאה לא מתלבש בחסד יצירה, כי מרוב התגלות אור אצילות בבריאה, יתבטל אור חסד יצירה לגמרי, שרגא בטיהרא מאי אהני, וכ"ש אור חסד דעשייה. הא למה זה דומה, למעיין הנוטף טיפין טיפין, וארובות השמים נפתחו עד לרוב, ולא ניכרו אותן הטיפות הנוטפין ברוב ריבוי מים, היורדין מן השמים, ונתבטלו הטיפין. ועד"ז תקיש אל השאר מועדים. אמנם השאר לא נתבטל התלבשותן, כי בפסח אע"פ שביטל אור חסד דיצירה, ואור חסד דעשייה, עכ"ז לא בטלו שאר מדות בהתלבשותן ביצירה ויצירה בעשייה כשאר ימי החול, ולפיכך הותר בהם מלאכת אוכל נפש, כי הנהגת חול לא בטילה, שהם יצירה ועשייה, ויש קצת אחיזה לחיצונים, לכן הותר מלאכת אוכל נפש, ולא מלאכה גמורה:

והנה נתבאר כללות כל המועדים, ועוד נבאר כל מועד ומועד, וענין חה"מ בכללות ג"כ, כי עם היות כי המועדים הם סוד הארת אצילות בבריאה, בחלק מחלקיה, אם חסד בפסח, אם ת"ת בשבועות וכו', ע"כ). ארז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל, פי' - כי בכל עי"ט צריך לטבול, ותכוין לשם הוי"ה ואהי"ה מלאים ביודין, שהם גי' רג"ל, וגם כוונת הטבילה הוא, כי המקוה היא אהי"ה דההי"ן, גי' מקוה:

ועתה נבאר התפלה דמחרת י"ט שחרית ומוסף, ילך לבה"כ, ויתפלל שחרית ועמידה דשחרית, הכל כמו בערבית. ואח"כ יאמר הלל שלם, וטעמו יתבאר לקמן. ואח"כ מוציאין ס"ת, ובשעת הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות הרחמים, וישאל לצאת מעבדות לחרות, ולמצוא חן וחסד בעיני בני אדם ועושר, שנאמר וה' נתן חן העם, ושאלה אשה וגו'. וישאל נקמה מאויביו, כמ"ש ועברתי בארץ מצרים וגו'. וכן במוסף יאמר י"ג מדות, קודם שיתחיל מוסף והבקשה הנ"ל. וכן ביוצר יום ב', כדי שיהיה ג"פ. וה' העולין בי"ט לס"ת, הוא ג"כ ע"פ הדברים הנאמרים למעלה, כי בי"ט מוחי אבא מגולים בנה"י דאימא, ואין כח בז"א לקבל הארת יסודו, אלא מעטרה שלו, וב"פ מנצח והוד דאימא הם מתגלים בז"א, לכן הם ה' עולין לס"ת. והחמישי שבהם, הוא נגד עטרת יסוד אבא. והד' ראשונים נגד ד' פרקים דנ"ה דאימא, והבן זה. ואח"כ יתפלל מוסף כדרכו. ובחזרה יכוין, כי אין לז"א עלייה כלל, ואין עולה בכתר, ונוקבא עולה ע"י ג' דילוגים בחג"ת וחב"ד דאימא כמ"ש כבר בכוונת שבת, ואינה עולה בכתר דאימא, אך עכ"ז אנו אומרים קדושת כתר במוסף, כי הם סמוכים לכתר, ונהנים מאורו. וישלים תפילתו כולה, וילך לביתו, ויקדש על היין, ויאמר פסוק אלה מועדי ה', ויכוין בר"ת אמ"י, ור"ת אותם במועדם הוא א"ב. וכבר נתבאר זה לעיל כל הצורך בזה:

תפילת יום טוב - אמנם בענין ז' ברכות שיש בכל תפילה ותפילה של כל הי"ט, בין בפסח ושבועות סוכות, וענינם הוא, כי כבר בארתי לך, כי בז' ברכות של תפילת שבת, צריך לכוין אותן שמות הז' מרגלאין, הנזכר בר"מ פרשת יתרו שהם יוצאין מז' שמות אהי"ה יה"ו. אמנם בדמיון ההוא ממש, תכוין בז' ברכות דתפלת י"ט. וז' שמות אלו, הם ד' שמות של ד' אהי"ה במלואים הנודעים, שהם ב' ביודין, וא' באלפין, וא' בההין. אלו הד', תכוין על הסדר בד' ברכות ראשונות. וג' שמות אלהים, בג' מלואים שסימנם יה"א כנודע, תכוין על הסדר בג' ברכות אחרונות. וסוד הענין, כי בי"ט הם מקראי קודש, ולא קודש עצמו שהוא אבא רק באמא לבד, כמבואר אצלינו בפסוק אלה מועדי י"י, ר"ת אמ"י, לכן אנו מכוונין באלו השמות של אהי"ה ואלהים, כי כולם באמא עלאה:

מהחברים - ניקוד הוי"ות של ברכת י"ט, ניקודי הוי"ות בפסח אמצעית, בי"ט קמץ, בח"מ פת"ח. גם ערבית שחרית מנחה סגול, ומוסף שורק. נ"א פתח קמץ עם אהי"ה, חה"מ פתח עם אהי"ה:

שבועות - חולם, נ"א ערבית שחרית מנחה חולם, מוסף שורק, נ"א חולם עם אהי"ה:

סוכות, לז' ימי החג צירי, נ"א זכרים צירי, נקבות פתחין. נ"א ו' ימי הראשונים, ערבית שחרית מנחה צירי, מוסף שורק. כוונה לסוכות, שם ס"ג, אותיות זכרים בניקוד צירי, ונוקבין בפתחין:

הושענא רבה - ערבית שחרית מנחה, חטף סגול, מוסף שורק, בכל אלו הקדוש צרוף שם אהי"ה משולב לאותיות הוי"ה שלשתן:

שמיני עצרת - כולו סגול, עם אדנ"י משולב. נ"א ערבית שחרית מנחה כולו פתח, מוסף שורק, וכללות הכוונה ליום זה ע"ב דיודין, ושם פשוט בלי ניקוד:

קידוש לי"ט - בפסוק אל"ה מועד"י י"י, ר"ת אמ"י, שהם אורות נה"י אמ"א. אות"ם במועדם, ר"ת א"ב, שהם נה"י דאבא. מקראי גי' שכ"ה דינין ממותקים, עם שם הוי"ה. קדש הם ת"ד, גי' ד' יודי"ן דע"ב, כל אחד כלול מי', ועם ד' אותיות השורש, גי' קדש. אש"ר, נוטריקון - א' אלהים פשוט, ש' אלהים דיודי"ן, ר' אלהים ברבוע, ומיתוקם ע"י תקראו, דאינון ג' שמהן - י"ה, אהי"ה, אדנ"י. ושם י"ה חשבינן ליה בגי' כתר, כזה - יו"ד פעם ה"י גי' ש', יוד פעם ה"ה גי' ר', יו"ד פעם ה"א גי' ק"ך, הרי כתר. אותם במועדם, ר"ת א"ב, שהוא ממתק הדינין בי"ט, במועדם גי' קס"א ע"ה. סוד מה שאנו אומרים בתפילת מוסף, מפני היד שנשתלחה במקדשיך, יובן פרשת תרומה דקע"ב, סוד חלון אחד, הנקרא חלון זיהרא וכו', ובו צורת יד, והוא כפוף תחת כנפי השכינה, ובעת החורבן שלט על בית המקדש ונחרב ע"ש, וזה שאמר מפני היד שנשתלחה במקדשיך:

ותודיענו, אם חל במ"ש, אומרים ותודיענו. והוא, כי נודע, כי כל י"ט הוא באימא נקרא מקראי קודש. והשבת הוא באבא קודש גמור ממש, כי בשבת מקבל הז"א הארה מנה"י דאבא שהוא קודש, והם תוך נה"י דאמא לבד, הנקרא מקראי קודש. והנה במ"ש, יוצאין ומסתלקין נה"י דאבא שהוא קודש, והם בחי' שבת, ונשארין נה"י דאמא לבד, שהם מאירין בי"ט. לכן אומרים ותודיענו, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב, שהם נה"י אבא קודש ממש, שנסתלקו, לבין קדושת י"ט שהם נה"י דאמא, שהם מקרא קודש כנ"ל:

ה' העולין לס"ת, דע כי ה' העולין לס"ת בי"ט הם, כי כבר ידעת, כי נה"י אבא תוך נה"י דאמא, והנה לא יגלה למטה, כי אם ב' פרקין תתאין דנצח אמא, וב' פרקין תתאין דהוד אמא, כי ב' פרקין עלאין דנ"ה אמא נשארו למעלה ברישא דז"א, בסוד מוחין, והנה יסוד אמא קצר, ומסתיים בחזה דז"א, ואינו נגלה לחוץ, ויסוד אבא שבתוך יסוד אמא, הנה הוא ארוך, ונגלה פרק א' לחוץ מיסוד אמא, והרי הן ה' פרקין הנגלין בי"ט, שהם ב' פרקין תתאין דנצח, ובפ"ת דהוד אמא, ופרק א' הנגלה מיסוד אבא, וכנגדן עולין ה' לס"ת בי"ט. (אמ"ז, בב"י בשם הגמרא שיכול להוסיף על ה' בי"ט, עיין סימן תפ"ד, והובא בשם הר"ן שאין להוסיף):

בשבת וי"ט אין לומר בהם יום המנוח הזה, כי אם בשבת או בחג, סימן אמר לי מורי ז"ל, מנוח ע"ה היה:

מתוך: פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ד (עריכה)

מהחברים - סדר המועדות, בראש השנה הוא התעוררות גבורה, בסוד שמאלו תחת לראשי, שאז הגבורה שוקטת ומיושבת, וימינו תחבקני לעורר האהבה:

יה"כ הוא התעוררות בינה למלכות, וז"ש כי יום כיפורים הוא, לכן תרין כפורים במשמע:

יום א' דסוכות, נקבה תסובב גבר. פי' - מלכות מבקשת זווג, בסוד שבע נערות הראויות לתת לה, שהוא אתרוג ומנין פרטים שהם ז', דכתיב והחזיקו שבע נשים וכו'. פי' - מלכות שהוא נשמה, ושורש לז' נקודותיה, באיש א'. סוד התיבה שאנו מניחין באמצע בית הכנסת, ועושין הקפה בכל יום, וביום שביעי עושין ז' הקפות, בסוד שהספר תורה בתוכה, סוד נקבה תסובב גבר להשלמתו כאמור, ס"א באמא. וכדי שלא יהא אז קיטרוג, אנו לוקחין ערבה נוסף על הד' המינין, אשר יש בה סוד התעוררות הקליפה, ועם גמר הקפה חבוט חבוט ולא בירך, מפני שאין בה ברכה, ותרחק ממנה:

שמחת תורה הוא ש"ע, אומרים מזמור הושיעה ה', לבקש רחמים על ביטול הקליפה, כטעם ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ואומרים, יכרת י"י כל שפתי חלקות, בסוד הערבה דומה לשפתים, ובו ביום תרבה שמחה של תורה, אשר הז"א שהוא התורה כי ראה שנוקבא מבקשת אותו, כטעם שאהבה נפשי, בסוד נקבה תסובב גבר, עכשיו הוא הולך ומבקש אותה, וכתיב עצרת תהיה לכם, ובשמחת דודים דלעילא אל יתערב זר:

פורים ענף הבינה וכו' כנ"ל. חנוכה סוד נצח, ענף חכמה וכו' כנ"ל. פסח, פי' - פה סח וכו', כדלקמן. לשון אחר, סדר המועדים - יום הכפורים בינה. פסח, חסד. ר"ה,התעוררות גבורה. סוכות, גבורה ממותקת, כדי שתהא ראויה לזיוג בשמיני עצרת. שבועות, ת"ת. שמיני עצרת, מלכות, בסוד עלייתה אחר התעוררות הנרמז עליהם בחה"מ, בסוד שמאלו תחת וכו' בסוכות, וימינו תחבקני בפסח, (נ"א בהיפך) והנה עצמיו (צ"ל עכשיו) בשמיני עצרת בסוד זיווג ממש. ט"ו באב, נצח, חנוכה הוד, פורים יסוד, (נ"א) שבועות שורש הארת ת"ת, לכן הוא יום טוב מתן תורה עכ"ל:

מתוך: פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ה (עריכה)

להאר"י זצ"ל, חול המועד, ודע, כי אין קדושת שבת, דומה לקדושת י"ט, כי בשבת הבנים יורשים את אביהם ממש, ונקרא קודש, ומקבלין שפע מעתיקא קדישא כמוהם, אמנם בי"ט, עולים אל חיק אביהם לקבל שפע ממנו, והם נקראו קרואים אצלו, לפיכך הם מקראי קודש:

והנה בשבת, יעלו הבנים כאביהם שווין לו, ויהיה כולם במקומם, מראשם ועד רגליהם, ואין שם חול כלל. אמנם בי"ט, גבוה ראשם אצל אביהם, וו' קוצותיהם נשארין למטה, ויהיו חג"ת שלהם במקום חב"ד, ונה"י במקום חג"ת, וו"ק אלו נקראו חול המועד, ואינם חול גמור חס ושלום, כי נתעלו ממדרגה הראשונה, למדרגה אחרת עליונה, כדפירשתי, אבל מפני שעלו עד או"א בג"ר, נקראו חול המועד:

נמצא לפי זה, כי קדושת המועד למעלה מקדושת ראש חודש, כי בראש חודש נתחדש ראש לבד, לעלות למעלה מאצילותיה, ולכך נקרא ראש חודש. ובחול המועד ראשם במקום גבוה בחיק אביהם, והזרועות והגוף במקום הראש, ונה"י במקום הזרועות והגוף, ולפיכך אין מניחין תפילין בחול המועד כלל, משא"כ בראש חודש, שמסלקין אותן בתפילת מוסף לבד, כי אז נגלה אליה שפע ע"ק, ויורד דרך המדרגות, והוא למעלה מתפילין:

כי הנה הנחת תפילין יורה על החתן היורש את או"א, במקום אצילות, ומחותיו ג' שנעשו ד', חו"ב חו"ג. ועל הכלה, המקבלת מתנה"י למטה במקומה. והנה בחול המועד, שניהן עולין למעלה למקום הנחת תפילין, כי ראש שניהם בחיק אביהם. כדפירשתי:

וגם בר"ח, אע"פ שאין עולין למעלה ממקום אצילותן, מכ"מ שפע כ"ע כנ"ל, יורד להם דרך המדרגות, בתפלת המוסף, והוא גדול מהנחת תפילין, והבן כל זה, כי בזה תבין מפני מה לא הותר מלאכת אוכל נפש בשבת, ובי"ט מותר, ובחה"מ מותר דבר האבד, ובר"ח אין בו איסור מלאכה כלל. וזהו - כי המלאכה מורה על הקליפות, בסוד העשייה, ששת ימי המעשה, והנה בשבת המלך והמלכה כולם נכנסים אל הקודש פנימה, ואין מהם דבר בספירות הבנין, ואז הוא השבתת הקליפה לגמרי, לפיכך נאסר בכל מין מלאכה. אמנם ביום טוב, קצותיהן למטה בספירות ששם שולטת ומגיע יד הקליפה, אבל נתעלו, כי חג"ת חזרו במקום חב"ד, וחב"ד בחיק אביהם, ונה"י במקום חג"ת, ולפיכך נאסרו מלאכת עבודה, כי אין שליטת הקליפה במקום חג"ת, אמנם יש להם יניקה חיות משם להחיות נפשם, והנה השליטה בסוד מלאכת עבודה שהוא הנה"י, כי מהם יגיע להם הממשלה לשלוט על הטהרה, ולהעבירה, ולהיות ישראל משועבדים לקליפה, כמו עתה בזמן הגלות, שאנו משועבדים מצד הוד, כמ"ש והודי נהפך עלי למשחית, כל היום דוה. וגם סמא"ל נגע ליעקב מצד הירך, והם נצח הוד בתי בראי, שמהם מגיע ממשלה לחיצונים, והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפות כנודע. אבל בגופא שהם סוד חג"ת, אין להם מהם ממשלה ושליטה כלל, אלא חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתן הקבוע, ולהיותן נכנעים לטהרה, נמשך להם מיסוד חג"ת, ולפיכך מלאכת אוכל נפש הותרה:

ודע, כי חיות זה נמשך להם מג"ר, ויורד דרך המדרגות, ולפיכך בי"ט עצמו שהג"ר שולטות ומשפיע לו"ק אלו, הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד, כי אין העליונים משפיעים לחיצונים רק דרך חיות לבד ולא שליטה ח"ו. אבל בחו"ה, הו"ק שולטין, ולפיכך הם ו' ימים, ולהיות כי ו"ק אלו נתעלו, כי חג"ת עלו לחב"ד, ונה"י עלו לחג"ת, אין להם שליטה להחיצונים ולקליפות כ"כ, רק בדבר האבד, בסוד קצת ניצוצי קדושה שנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם בעון העולם, ועל אלו יש להם שליטה, אבל אין שליטה מחדש על הקדושה ח"ו, רק בדבר האבד, וכדכתבינא. עוד אני אומר, דבר האבד, היינו הקליפה שנכנסה, וחזר לקדושה בסוד נג"ה, והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפות אבודים, וחזרו ונטהרו, ונכנסו במקום הקדושה, במקום מדרגות העשייה בפנימית, חוץ למקום הקליפה, ואלו לא זכו לעלות למעלה ביצירה, וכ"ש בבריאה, וצריכין אנחנו להשפיע בעשייה ומדרגותיה בסוד המלאכה, להשפיע לאותו הנשמה האבודה שם, לפיכך הותרה המלאכה בדבר האבד בחו"ה, אף לפי פשוטה של דבר, נבין ממנו לעומק העליון, כי כמו שהמלאכה בדבר האבד מעמידה שלא יאבד, כן ג"כ בכאן, ע"כ מהרב ז"ל:

מתוך: פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ו (עריכה)

אסרו חג נבאר סוד אסרו חג, של אחר י"ט, משא"כ בשבת. ולכאורה היה נראה להיפך, שתשאר יותר קדושה אחר שבת, מן אחר יו"ט, כמו שקדושת שבת גדולה משל יום טוב. אך הענין, ע"ש הנזכר לעיל, כי בשבת עולה ז"א עד דיקנא דא"א, ונוקבא עלתה בחיק אביה. ועולם הבריאה עלה במקום אמא, כי שם עיקר מקומה האמיתי, כי אמא מקננא בכורסייא. ויצירה, במקום ז"א. ועשייה, במקום נוקבא. והכל נכנס באור האצילות. אך בי"ט זו"נ לא עלו רק עד אמא כנ"ל, ובריאה במקום ז"א, ויצירה במקום נוקבא:

ונודע כי מקום נוקבא דז"א, אין לה רק מקום שיעור ד' מדות לבד, שהם נהי"ם דז"א, מהחזה ולמטה, וא"כ כשעולה יצירה במקום נוקבא דאצילות, נשארו ו"ת דיצירה, במקום ו' ראשונות דבריאה, וד' ראשונות העשייה, במקום ד' תחתונות דבריאה, וו' תחתונות דעשייה, בו' ראשונות דיצירה. נמצא כי ו' תחתונות דיצירה, וכל העשייה, נשארין למטה מן האצילות, ולכן יש קצת אחיזה בהם אל החיצונים:

ולכן הותר אוכל נפש בי"ט, כי החיצונים שהם סוד המלאכה, כנודע בסוד ט"ל מלאכות דשבת, כמנין ט"ל מלקיות. ובי"ט ו' תחתונים דיצירה למטה, יונקים משם. ויצירה נקרא אוכל נפש, יש אל החיצונים בי"ט, ולכן הותר מלאכת אוכל נפש בי"ט. אך מלאכה אחרת שאינה אוכל נפש, שהוא חיות לבד, לא הותרה, כי אין אחיזה אל החיצונים, רק חיות לבד, כי שורש המלאכה שהוא בעשייה, כי מלאכה גי' אל אדנ"י שהוא העשייה, וזה אין כח בחיצונים ביום טוב, כי ראש היצירה נכנס באצילות, ואין יונקים רק אוכל נפש, מן ו' תחתונים דיצירה, הנקרא אוכל של נפש שהוא עשייה, שגם היא למטה:

לכן יש אסרו חג ביום טוב, כי הלא החול היא ביצירה, ומשם ולמטה כנודע, והשבת בבריאה. ולכן כיון שיצירה ועשייה, שהם סוד ימי החול ישארו למטה גם ביום טוב כנזכר לעיל, ומשם נמשך להם האור בהיותן למטה, לכן אחר הי"ט שהוא החול, ישאר בהם קצת הארה של יום טוב אל החול, כי הארה הנמשכת להם ביום טוב היא קטנה ומיעוט, גם בי"ט היו קצתן עומדים במקום החול, ויש יכולת אפילו אחר י"ט בחול ממש, להשאיר קצת הארה של י"ט אל החול, להשאיר קצת הארה במקום זה, אחר שהיא הארה מועטת ואנו עושין בשביל הארה זה, וזהו אסרו חג. אך בשבת גם היצירה ועשייה שהוא סוד החול, עלו במקום הקודש גמור, שהוא עולם אצילות. ולכן במ"ש אשר יורדין ימי החול שהם יצירה ועשייה, וחוזרים מן הקודש חול, ואין כח בחול להשאיר בו הארת קודש דאצילות בחול, ולכן לא יש אסרו חג בשבת, כמו בי"ט, אשר האור שלהם בי"ט עצמו, הוא מבחינת החול ממש, ולכן יש כח בחול הגמור, לקבל ההארה ההוא קצת ממנה:

וז"ס, ה' יאר לנו אסרו חג וכו', וביאור הענין, כי הנס היו ו"ת דיצירה בראש הבריאה, ואח"כ עולה העשיה בד"ת דבריאה, ובו"ר דיצירה. ועתה באסרו חג, יורדין מדרגה אחת לבד, כי הבריאה יורדת במקום שהיתה יצירה בי"ט, והיצירה במקום שהיתה עשייה בי"ט, שהוא בד"ת דבריאה ובו"ר דיצירה, ועשייה היא עתה בד"ת דיצירה ובו"ר דעשייה, ונמצא כי יש הארה אל ד"ר דעשייה, והם בד"ת דיצירה ממש, והנה היצירה נקרא אל י"י כנודע, ובהיות עתה במקום גבוה שהוא ד"ר דיליה בד"ת דבריאה, יש לו מעלה יתירה, כי שם א"ל שבו מתעלה, ונקרא אלף למד י"י, והוא גי' יאר, וזהו אל י"י ויאר לנו, כי מה שהיה לנו בחול אל ה', האיר בו הארה עליונה ונעשה גי' יאר, וזהו לפי שנשאר בד"ת דבריאה, הנקרא אלהים, כנודע כי אלהים במלוי ההין, וברבוע עולה אלף עלמין דבריאה, וזהו ויאר לנו, כי לנו גי' אלהים, ומהם נמשכה לו הארה זו הנ"ל, כמנין יאר, הרי נתפרשה הארה הראשונה דיצירה, בהיותה בד"ת דבריאה, ושניהן גי' יאר לנו:

ועתה ביאר ג"כ הארת ו"ת דיצירה, שהם עתה בו"ר דיצירה, וזהו אסרו חג בעבותים, פי' - אסרו וקשרו את הארת החג הוא י"ט, שנשאר הארה ההוא בו"ת דיצירה, הנקרא בעבותים, פי' ב' עבותים, שהם ב"פ ג', כי כל עבות הוא ג', נמצא כי ו"ת נקרא ב' עבותים, וזהו בעבותים. והענין, שאלו הב' עבותים ישארו בראש יצירה בו"ר שלה ולא ירדו במקומן. אח"כ ביאר הארת העשיה, והם ד"ר של עשייה שהם יצירה ממש, ועומדין בד"ת דיצירה, וז"ש עד קרנות המזבח, פי' - כי באסירת החג הנ"ל, ההארה ההוא תמשיך עד עשייה, שהוא עתה קרנות המזבח, כי מזבח הוא בעשיה, ששם זובחים הקרבנות, שסודם העשיה כנודע:

והנה מזבח הוא ביצירה ג"כ, כי מזבח גי' א"ל יהו"ה שהוא היצירה, א"כ איך יתקיימו ב' דברים אלו, והענין מובן עם הנ"ל, כי מזבח שורש העיקרי, הוא מלכות דיצירה, כי כן שמו מורה, שהוא אל הויה כנ"ל, אמנם להיות כי נתבאר אצלינו, שמלכות אצילות בראש הבריאה, וכן מלכות דבריאה בראש יצירה, וכן מלכות דיצירה בראש עשיה, בהיכל ק"ק דעשיה, נמצא שא"כ הב' דברים אמיתים, כי מזבח העולה אל יהו"ה הוא בעשיה ודאי כן, שהוא מלכות דיצירה העומדת שם בראש העשייה:

ונחזור לענין, כי הלא עתה באסרו חג, עומדים ד"ר דעשיה, במקום ד"ת דיצירה, ועתה המזבח שהוא מלכות דיצירה, היא עומדת במקומה האמיתי שהוא ביצירה, כי אפילו ד"ר דעשיה הם שם, ואז נמצא כי המזבח הוא מלכות דיצירה, וד' קרנותיהם הם ד"ר דעשיה העומדים שם למעלה, ונעשין לה בחי' ד' קרנות, כי כל הקרנות בראש הם עומדין, וז"ס ד"ר דעשיה שהם ראש העשיה, ועומדין ביצירה, ונעשין ד' קרנות המזבח, שהוא מלכות דיצירה. ואמנם אותן ד"ר דעשיה, הם סוד ד' מוחין, שהם סוד ד' שמות של יה"ו, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, מלובשים בד' אה"י, ב' ביודין וא' באלפין וא' בההין, שהוא סוד המוחין המלובשים בנה"י דאמא כנודע, ושמות אלו גי' קרנות, והם בד"ר דעשייה כנ"ל. והם גי' שנות חיים, כנודע כי המוחין האלו הנקרא חיים שהם חיי המלך, והם אהיה הויה אהיה, גי' חיים, ונחלקים לד' מוחין בסוד השמות כנ"ל העולין גי' שנות, ונקרא שנות חיים. וזה סוד הארה הנמשכת אל העשיה, עתה ביום אסרו חג. והנה להיותו כי עיקר מה שאנו צריכין להאיר עתה בחול, אינו אלא לו"ת דיצירה, ומשם ולמטה, אשר אלו אפילו בי"ט נשארו חוץ לעולם אצילות, לכן לא נזכר אסירת החג והארתו רק בהם לבד, וזהו אסרו חג בעבותים, הם ו"ת דיצירה הנקרא ב' עבותים כנ"ל, אשר אפילו בי"ט נשארו חוץ מהאצילות. וגם סוד הארה הזאת תמשיך עד קרנות המזבח שהוא העשיה כנ"ל, שגם היא נשארת בי"ט חוץ לאצילות:

השער הכ"א הוא שער חג המצות ובו יתבאר ענין פסח ויציאת מצרים, מצות ומרורים, וד' כוסות, וסיפור הגדה. ויתחלק לח' פרקים: