פרי עץ חיים שער מקרא קודש פרק ג
לשון הרח"ו ז"ל, וז"ל, מצאתי בבית מורי ז"ל עצמו, אך לא ידעתי אם הוא שלו מפירושו, ודעתי נוטה שהוא שלו, וז"ל, פתח בית מועד, פתח דברי, ראיתי לבאר ענין מועדים, ור"ח, וחנוכה ופורים, הנה ענין זמנים אלו, הוא התנוצצות אורות העליונים בזמנים אלו, לפי הזמן, אם בחסד אם בגבורה אם בת"ת, אם בנה"י, אם במלכות, כל א' מתגלה לפי העת והשעה:
ודע, שאע"פ שבכל ו' ימי החול פועלים ז' מדות כנודע, אינו דומה פעולתן בימי החול, לפעולתן בימים אלו, כי בו' ימי החול, פועלים אצילות ע"י בריאה, ובריאה ביצירה בא"י, ויצירה בעשייה ג"כ בחוצה לארץ, וזהו בחול. כגון - יום א' פועל חסד שבאצילות, מתלבש בחסד שבבריאה, וחסד דבריאה מתלבש בחסד יצירה, וחסד יצירה בחסד עשייה. וביום ב', בגבורה. וביום ג', בת"ת. וכן כולם. אמנם בימים אלו הספירות העליונים מתלבשים בבריאה לבד, כל ספירה וספירה בזמן ממשלתה, כגון בפסח, חסד דאצילות מתלבשת בחסד דבריאה, ובריאה לא מתלבש בחסד יצירה, כי מרוב התגלות אור אצילות בבריאה, יתבטל אור חסד יצירה לגמרי, שרגא בטיהרא מאי אהני, וכ"ש אור חסד דעשייה. הא למה זה דומה, למעיין הנוטף טיפין טיפין, וארובות השמים נפתחו עד לרוב, ולא ניכרו אותן הטיפות הנוטפין ברוב ריבוי מים, היורדין מן השמים, ונתבטלו הטיפין. ועד"ז תקיש אל השאר מועדים. אמנם השאר לא נתבטל התלבשותן, כי בפסח אע"פ שביטל אור חסד דיצירה, ואור חסד דעשייה, עכ"ז לא בטלו שאר מדות בהתלבשותן ביצירה ויצירה בעשייה כשאר ימי החול, ולפיכך הותר בהם מלאכת אוכל נפש, כי הנהגת חול לא בטילה, שהם יצירה ועשייה, ויש קצת אחיזה לחיצונים, לכן הותר מלאכת אוכל נפש, ולא מלאכה גמורה:
והנה נתבאר כללות כל המועדים, ועוד נבאר כל מועד ומועד, וענין חה"מ בכללות ג"כ, כי עם היות כי המועדים הם סוד הארת אצילות בבריאה, בחלק מחלקיה, אם חסד בפסח, אם ת"ת בשבועות וכו', ע"כ). ארז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל, פי' - כי בכל עי"ט צריך לטבול, ותכוין לשם הוי"ה ואהי"ה מלאים ביודין, שהם גי' רג"ל, וגם כוונת הטבילה הוא, כי המקוה היא אהי"ה דההי"ן, גי' מקוה:
ועתה נבאר התפלה דמחרת י"ט שחרית ומוסף, ילך לבה"כ, ויתפלל שחרית ועמידה דשחרית, הכל כמו בערבית. ואח"כ יאמר הלל שלם, וטעמו יתבאר לקמן. ואח"כ מוציאין ס"ת, ובשעת הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות הרחמים, וישאל לצאת מעבדות לחרות, ולמצוא חן וחסד בעיני בני אדם ועושר, שנאמר וה' נתן חן העם, ושאלה אשה וגו'. וישאל נקמה מאויביו, כמ"ש ועברתי בארץ מצרים וגו'. וכן במוסף יאמר י"ג מדות, קודם שיתחיל מוסף והבקשה הנ"ל. וכן ביוצר יום ב', כדי שיהיה ג"פ. וה' העולין בי"ט לס"ת, הוא ג"כ ע"פ הדברים הנאמרים למעלה, כי בי"ט מוחי אבא מגולים בנה"י דאימא, ואין כח בז"א לקבל הארת יסודו, אלא מעטרה שלו, וב"פ מנצח והוד דאימא הם מתגלים בז"א, לכן הם ה' עולין לס"ת. והחמישי שבהם, הוא נגד עטרת יסוד אבא. והד' ראשונים נגד ד' פרקים דנ"ה דאימא, והבן זה. ואח"כ יתפלל מוסף כדרכו. ובחזרה יכוין, כי אין לז"א עלייה כלל, ואין עולה בכתר, ונוקבא עולה ע"י ג' דילוגים בחג"ת וחב"ד דאימא כמ"ש כבר בכוונת שבת, ואינה עולה בכתר דאימא, אך עכ"ז אנו אומרים קדושת כתר במוסף, כי הם סמוכים לכתר, ונהנים מאורו. וישלים תפילתו כולה, וילך לביתו, ויקדש על היין, ויאמר פסוק אלה מועדי ה', ויכוין בר"ת אמ"י, ור"ת אותם במועדם הוא א"ב. וכבר נתבאר זה לעיל כל הצורך בזה:
תפילת יום טוב - אמנם בענין ז' ברכות שיש בכל תפילה ותפילה של כל הי"ט, בין בפסח ושבועות סוכות, וענינם הוא, כי כבר בארתי לך, כי בז' ברכות של תפילת שבת, צריך לכוין אותן שמות הז' מרגלאין, הנזכר בר"מ פרשת יתרו שהם יוצאין מז' שמות אהי"ה יה"ו. אמנם בדמיון ההוא ממש, תכוין בז' ברכות דתפלת י"ט. וז' שמות אלו, הם ד' שמות של ד' אהי"ה במלואים הנודעים, שהם ב' ביודין, וא' באלפין, וא' בההין. אלו הד', תכוין על הסדר בד' ברכות ראשונות. וג' שמות אלהים, בג' מלואים שסימנם יה"א כנודע, תכוין על הסדר בג' ברכות אחרונות. וסוד הענין, כי בי"ט הם מקראי קודש, ולא קודש עצמו שהוא אבא רק באמא לבד, כמבואר אצלינו בפסוק אלה מועדי י"י, ר"ת אמ"י, לכן אנו מכוונין באלו השמות של אהי"ה ואלהים, כי כולם באמא עלאה:
מהחברים - ניקוד הוי"ות של ברכת י"ט, ניקודי הוי"ות בפסח אמצעית, בי"ט קמץ, בח"מ פת"ח. גם ערבית שחרית מנחה סגול, ומוסף שורק. נ"א פתח קמץ עם אהי"ה, חה"מ פתח עם אהי"ה:
שבועות - חולם, נ"א ערבית שחרית מנחה חולם, מוסף שורק, נ"א חולם עם אהי"ה:
סוכות, לז' ימי החג צירי, נ"א זכרים צירי, נקבות פתחין. נ"א ו' ימי הראשונים, ערבית שחרית מנחה צירי, מוסף שורק. כוונה לסוכות, שם ס"ג, אותיות זכרים בניקוד צירי, ונוקבין בפתחין:
הושענא רבה - ערבית שחרית מנחה, חטף סגול, מוסף שורק, בכל אלו הקדוש צרוף שם אהי"ה משולב לאותיות הוי"ה שלשתן:
שמיני עצרת - כולו סגול, עם אדנ"י משולב. נ"א ערבית שחרית מנחה כולו פתח, מוסף שורק, וכללות הכוונה ליום זה ע"ב דיודין, ושם פשוט בלי ניקוד:
קידוש לי"ט - בפסוק אל"ה מועד"י י"י, ר"ת אמ"י, שהם אורות נה"י אמ"א. אות"ם במועדם, ר"ת א"ב, שהם נה"י דאבא. מקראי גי' שכ"ה דינין ממותקים, עם שם הוי"ה. קדש הם ת"ד, גי' ד' יודי"ן דע"ב, כל אחד כלול מי', ועם ד' אותיות השורש, גי' קדש. אש"ר, נוטריקון - א' אלהים פשוט, ש' אלהים דיודי"ן, ר' אלהים ברבוע, ומיתוקם ע"י תקראו, דאינון ג' שמהן - י"ה, אהי"ה, אדנ"י. ושם י"ה חשבינן ליה בגי' כתר, כזה - יו"ד פעם ה"י גי' ש', יוד פעם ה"ה גי' ר', יו"ד פעם ה"א גי' ק"ך, הרי כתר. אותם במועדם, ר"ת א"ב, שהוא ממתק הדינין בי"ט, במועדם גי' קס"א ע"ה. סוד מה שאנו אומרים בתפילת מוסף, מפני היד שנשתלחה במקדשיך, יובן פרשת תרומה דקע"ב, סוד חלון אחד, הנקרא חלון זיהרא וכו', ובו צורת יד, והוא כפוף תחת כנפי השכינה, ובעת החורבן שלט על בית המקדש ונחרב ע"ש, וזה שאמר מפני היד שנשתלחה במקדשיך:
ותודיענו, אם חל במ"ש, אומרים ותודיענו. והוא, כי נודע, כי כל י"ט הוא באימא נקרא מקראי קודש. והשבת הוא באבא קודש גמור ממש, כי בשבת מקבל הז"א הארה מנה"י דאבא שהוא קודש, והם תוך נה"י דאמא לבד, הנקרא מקראי קודש. והנה במ"ש, יוצאין ומסתלקין נה"י דאבא שהוא קודש, והם בחי' שבת, ונשארין נה"י דאמא לבד, שהם מאירין בי"ט. לכן אומרים ותודיענו, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב, שהם נה"י אבא קודש ממש, שנסתלקו, לבין קדושת י"ט שהם נה"י דאמא, שהם מקרא קודש כנ"ל:
ה' העולין לס"ת, דע כי ה' העולין לס"ת בי"ט הם, כי כבר ידעת, כי נה"י אבא תוך נה"י דאמא, והנה לא יגלה למטה, כי אם ב' פרקין תתאין דנצח אמא, וב' פרקין תתאין דהוד אמא, כי ב' פרקין עלאין דנ"ה אמא נשארו למעלה ברישא דז"א, בסוד מוחין, והנה יסוד אמא קצר, ומסתיים בחזה דז"א, ואינו נגלה לחוץ, ויסוד אבא שבתוך יסוד אמא, הנה הוא ארוך, ונגלה פרק א' לחוץ מיסוד אמא, והרי הן ה' פרקין הנגלין בי"ט, שהם ב' פרקין תתאין דנצח, ובפ"ת דהוד אמא, ופרק א' הנגלה מיסוד אבא, וכנגדן עולין ה' לס"ת בי"ט. (אמ"ז, בב"י בשם הגמרא שיכול להוסיף על ה' בי"ט, עיין סימן תפ"ד, והובא בשם הר"ן שאין להוסיף):
בשבת וי"ט אין לומר בהם יום המנוח הזה, כי אם בשבת או בחג, סימן אמר לי מורי ז"ל, מנוח ע"ה היה: