פרדס רמונים לא ח

פרק שמיני:

מפורסם הוא כי לפי הכנת הדברים התחתונים כן חשק העליונים לדבק בהם. וראיה גדולה ממעשה המשכן כי מפני היות אבריו [א] כללם ופרטם רומזים אל העניינים העליונים, רצוני לומר אל המרכבות העליונות, לכן היו העולמות והמרכבות ההם נמשכות ושופעות בגולמים ההם. וממה שהיו גולמים מתים, מצד רמז פעולתם נמשך עליהם החיים העליונים ולכן השכינה היתה שורה בהם וכבוד ה' מלא את המשכן. וכן הענין כי להיות הגוף דומה אל הרוחני לכן הוכרח כי אפילו שיהיה הדבר רוחני יתדבק בגשמי לרוב תשוקתו אליו. והטעם מפני שהתחתונים הם משכן לעליונים וכמו שחשק המסובב לעלות אל סבתו כן חשק הסבה שיהיה מסובבו קרוב אליו. וכחשק העלול אל עלתו כן חשק העלה שיתקרב עלולו אליו.

והדברים האלה מוכרחים מעצמם כי ע"י כך הוא קשר העולמות עם היותם מנורה של פרקים. ואם ח"ו היה חפץ הסבה לעלות והמסובב לרדת לא הי' אל מציאות ההויות תקומה בעולם והיחוד והקשר היה נתפרק לפרקים. ואל ענין כזה נאמר בתורה קדושים תהיו כי קדוש אני. וזהו אחד מן הטעמים שהאין סוף מתייחד במדותיו בזולת מה שכתבנו בשער עצמות וכלים.

והנה על פי הדברים האלה לא יתרחק ממנו קשר הרוחני בגשמי. ומה גם כי המדרגות בכל הענינים משתלשלות מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה והכל נקשר בקשר אמיץ. וכן הענין בנשמה כי משתלשלת מעלה לעלול ע"י המדרגות הנז' כמבואר בפי'. ועל אכו"כ טובה כפולה כי כמו שרמזנו בשער זה ובשערים הקודמים בהנשמה כן הגוף שהוא מרכבתה שברא לה הקב"ה הוא דומה אליה בכל ענייניו:

ועתה נבאר קצת מהרמז אל תבנית הגוף. כבר נתבאר כי האצילות כלו נכלל בחסד דין ורחמים והרמז לשלשתם גדולה גבורה ת"ת. ולכ"א מאלה ע"ב ענפים כדפירשנו בשער פרטי השמות. וכללותם רי"ו. וכשנכלול עמהם שורש הע"ב שהם ל"ב נתיבות שבחכמה יעלה אל מספר רמ"ח, והם רמ"ח אברים שבאדם רמ"ח כחות עליונים שהם רמ"ח מצות עשה מאורות מצד החסד. ועוד יש באדם שס"ה גידים כנגד שס"ה מאורות שבגבורה שכנגדה נתן אלינו שס"ה מצות לא תעשה וכללם תרי"ג והם תרי"ג מצות התלויים בשם יהו"ה כענבין באתכלא כדפי' הרשב"י ע"ה בתקונים. זהו כלל אבריו. ופרטיו הם רבים. והנה:

בראשו הם נרמזות ג' ראשונות. כיצד?

קרום של מוח והעצם החופה והעור שעליו הוא רמז לכ"ע. ולכן יש בו שערות לרמוז אל שרשו העליון והם עולמות וצנורות המתפשטות מכח הא"ס הנעלם בתוכו. ולהראות מעלתו וכחו יש לכל אחד משער הראש גומא בפני עצמו ויניקה בפני עצמה להראות עוצם וגבורת ההשפעה העליונה שממנו שואבים כל הנאצלים שפע ממקור המקורות הוא הא"ס אשר אין לפניו צרות עין כלל. ולכן לכל או"א תעלה בפני עצמו ואין מצטרך אל חברו כי אין עניות במקום עשירות. משא"כ בשאר שערות הגוף. וידוע כי כל שערה ושערה הוא עולם בפני עצמו ויש לו שרש נעלם המתאחד בסבתו כמו השערה שכל מה שכינס יותר במקורו שבתוך העור מתקרב אל מציאות טבע הבשר.

והמוח תחת הקרום מתחלק אל שלשה מוחות להראות שלשה מציאות שבחכמה והם חכמה תבונה ודעת כמו שבארנו בשערים הקודמים

וכן העצם החופה על המוח חלול חללים רבים וחדרים רבים להראות עולמות נעלמים כענין תר"ך עמודי אור שבכתר כדפירשנו בשער מהות והנהגה. וכן תלויים מהמוח החושים והם י' ראייה י"ה שמיעה יה"ו ריחא יהו"ה דבור כמבואר בתקונים (תקוני זח, דף) ואמרו חכמי הנתוח כי ל"ב נתיבות נמשכים מהמוח אל הגוף. לרמוז אל ל"ב נתיבות שבחכמה כדפירשנו בשער הנתיבות. וכן נשפעים ל"ב מקורות מהראש אל ל"ב שינים שיש לאדם בפה לרמוז אל ל"ב נתיבות ול"ב כנגד ל"ב.

והל"ב שינים הם נחלקים בצורה רוחניות ד' שינים עליונים וד' התחתונים ושני ניבים עליונים וב' תחתונים הם י"ב. וה' טוחנות מצד ימין וה' מצד שמאל הם עשר למעלה בלחיים בעליונים, וכנגדם בתחתונים עשר. ובאו לרמוז ענין גדול כי הם ה' מפה וה' מפה וששה באמצע בין ניבים ושינים הרי שתי ההין ו' באמצע להראות על שם בן ד' והיו"ד הוא המוח על הכל שמשם נשפעים כל הל"ב והם סוד הו"ה למעלה בשינים העליונים והו"ה למטה בשינים התחתונים דהיינו זכר ונקבה שבעה בשבעה מוצקות כזה הוה י, הוה והם שבעה קני מנורה העליונה בסוד המשפיע וסוד ז' קני מנורה התחתונה המקבלת והם ת"ת ומלכות והרוח אשר ביניהם קו האמצעי המייחדם היוצא בכח הדבור. ובזה יובן הטעם שבני ישראל לא ידברו כזב וגם הטעם שעונש הכזב גדול מאד כי יהפך לו מקור מים חיים לאכזב.

ועוד, הפה רומז אל הבינה והחיך אל החכמה ומפני שאין השגה בחכמה לכן החיך משולל מכל טעם בעולם כי אין לו שום טעם.

ועוד בקנה שש' טבעות לרמוז אל ו' ספי' שבקו האמצעי.

ועוד, הפנים יש בהם ב' תפוחים כעין התפוחים העליונים הנשפעים על ידי המלכות הנק' שדה תפוחים וגוונם אדום ולבן בסוד דודי צח ואדום והזקן זקן אהרן.

וב' עינים הרומזים אל שני יודין.

והחוטם וא"ו באמצע בסוד הא' שפי' בשערים הקודמים. ושני נקבי החוטם לרמוז אל ב' השפעות הנשפעות מהת"ת הימיני חסד והשמאלי גבורה והם רומזים גם אל ב' ההי"ן שהם כ"א ג' ווין שהם ג' אבות.

ובת עין לרמוז אל היוד שבתוך הה"א. והלבן שבו רומז אל מציאות המלכות י' שנקראת ים.

ושבעה גלדי עינא (כדפי גם, חכמי) הם רמז אל ז' ספי'. אור שבהם רומז על הכתר. בת עין הפנימי הוא י' בהצטרפות הבינה ועיקרה בחכמה נמצאו עשר ספי' בעין. וכאשר נדקדק נמצא שם מלוי יודי"ן. יו"ד הוא סוד המוח המשפיע חוש הראות וראיה בחכמה והראיה עצמה יו"ד ושתי עינים הי' הי'. כי הי' הם בת עין הפנימי וג' ווין הם ג' אבות שבה"א כזה ה והחוטם האמצעי הוא הוא"ו בין הההי"ן והוא וא"ו במלאוה שני ואוי"ן שני מקורות החוטם והבחי' המיחדת הוא א' וכבר נתבארו עניינים אלה בשערים הקודמים.

ושתי הכרובים [של העינים שהם גבות העינים] שהם פורשי כנפים הם נצח והוד ושערות שבהם רומזות אל עולמות מתפשטים. ומכח הדין אינן גדול' שהם נשרפות באשם כי סתם עין הוא דין והיינו נתן עיניו בו וכו' וכל מקום שנתנו חכמי' עיניהם. והגיד המקיף שתי הכרובים שעל ידו מתייחדים פותחים וסוגרים הוא יסוד עולם הנקרא גי"ד.

ומציאות העינים בכלל נרמזים אל החכמה והבינה ומציאות החוטם בכלל נרמז אל הדעת המתמצע בין שתיהם.

והמצח שעל שלשתן הוא מצח הרצון כ"ע.

והזקן זקן אהרון נרמז בחסד לרמוז אל עולמות הנמשכים מהכתר בסוד י"ג מדות של רחמים שבו והם י"ג תקוני הזקן עם פאתי הראש כמבואר באדרא.

ועוד כמה שרטוטים בפנים ובמצח ובשאר אברים שנעלם אלינו סודם.

והצואר הוא הבינה ועליו נאמר (שה"ש ז, ח) זאת קומתך דמתה לתמר וקומת הגוף נרמז אליה והוא נקרא קומ"ה מקו"ה מים אבל הגוף נרמז בת"ת בכלל.

ושתי הזרועות ימין ושמאל שהם גדולה וגבורה מפני שהכלל ג' אבות שהם ג' ווי"ן עולים ח"י בסוד ויס"ע ויב"א וי"ט ולכן ח"י חוליות בשדרה. והענין כי כל א' מג' אבות כלול משש קצוות והם ג"פ ו' שהם ח"י הנזכר והמשכתו מחכמה בסוד הדעת והיינו חוט לבן הנמשך מהמוח ונרתקו הת"ת עצמו והדעת נשמה אליו כמבואר בשערים הקודמים. והנה הזרועות נמשכות מהגוף נרמז בהם שם בן ד' כיצד ה' בכתף ו' בזרוע י' כף היד ה' ה' אצבעות הם יהו"ה וכן פירש הרשב"י בתקונים מקומות רבים. וקש' לן מפני מה היו"ד למטה אצל ה' אחרונה. ואם נאמר שה' אצבעות הם ה' ראשונ', סוף סוף קשה כי היוד למטה מה' או למטה מו' אחר שהיא בין ו' שבזרוע לה' שבאצבעות. לכן נראה לומר כי סתם יד היא מלכות וכף היד יו"ד שבמלכות שהיא נפתחת בה' שהם ה' אצבעות וי' שבחכמה הוא האחוז בזרוע המתפשט בכתף הנקר' בלע"ז פאל"ה.

ועוד בזרוע עצמו במציאות ב' קנים אצל כף היד והם ב' תאומים והם שני הנצחים המשפיעים ביסוד להשקות י' וה' שבמלכות דהיינו י"ד.

והקנה העליון הוא מציאות הת"ת המשפיע על ידם אל היסוד וכשאדם כופל זרועו למעלה עולה היד אל הכתף היינו עליית המלכות אל הבינה ע"י יחוד הת"ת באמצעות המלכות ואז היא ז' יוד על ואו כף היד על ואו זעירא ואם יעלוה על ראשה אז ירמז עלייתה בכתר ואז היא ז' גדולה י' על ו' גדולה והיא אשת חיל עטרת בעלה וכזה אל שתי הזרועות.

וחמשה אצבעות סוד חמשה בריחי המשכן והאמצעי מבריח מן הקצה אל הקצה וכלל י' אצבעות י' ספי'. י"ד פרקים שבאצבעות שבימין וי"ד פרקים שבאצבעות שבשמאל לרמוז אל הידות שפי' בשער פרטי השמות. וכל זה מורה על חילוקים ומציאיות ובחינות שבכל ספירה וספירה.

והמעיים המתפשטים בתוך הגוף הם רמז עליון ומה גם כי פרכת מסך מבדיל בין הקדש ובין קודש הקדשים שהוא הלב.

הלב רמז אל הבינה וגם ירמוז אל הת"ת וגם אל המלכות. ובלב ב' חללים שהם שני ההי"ן ובתוכה שתי נקודות היא היו"ד הימינית שבבינה והיא שופעת חיים לכל האיברים והשני שבו הדם רמז אל היו"ד השמאלית דין ודאי היא המלכות ובו שתי טבעות על שני החללים רמז אל אגן הסהר אל יחסר המזג (שה"ש ז, ג) והם רמז אל שתי מציאיות המלכות שהם בטיבור בטבעת ממש והם א' מצד החכמה וא' מצד הבינה והם בתים לבדים שהם שני יודין. ומי יוכל לספר לרום חכמה נעלמה שבהם.

ושתי אומות הריאה שבהם ה' אונות שהם ז' הם ז' ספירות נושבות רוח חיוני מצד החכמה שהיא ראיה ימין ריא"ה ראי"ה הכל ענין אחד ונושב רוח רחמים על הלב שהוא הבינה להשקיט הדין. וחוצה לפרכ' הוושט הוא הוא"ו והמשכתו אל מעים רחמים ומעי המו עליו (שה"ש ה, ד). אמנם אינו קדש הקדשים מצד המותר הנשפע ממנו להם לחוץ.

בחוץ הטחול והכבד והמרה ויותרת הכבד הם ד' כוחות חצוניים להיותו כלול בכל.

למטה הכליות והם המורים על נצח והוד היועצים ונובעות חכמה והם משפיעים אל הברית הוא יסוד.

ואמר שיש לכל אחד מן הכליות י"ב צנורות נובעים ממקורם ומשפיעים אל הברית לרמוז אל השפעת הימיני נצח שהוא ו' הרי ו' וחסד ו' הרי ו' הם י"ב. וכן השמאלי הוד ו' וגבור' ו' הרי י"ב. כי האבות נרמזים בשלשה ווין וכן הנצחים והכל נשפע אל היסוד שהוא הברית ובו ב' נקבים לרמוז אל ב' צנורות המבוארים בשער הצנורות א' אל הקדושה וא' אל הקליפה.

ושני האשכים הם נצח והוד והם שני יודין ו' באמצע והיינו מציאות א.

וענין הירכים והשוקים והמתנים הם נצח והוד לפי בחינותיהם, וכן נקרא חלצים ובארנום בשער ערכי הכנויים.

ועשר אצבעות רגלים לרמוז אל ע"ס תחתונות שבבריאה שהם למטה ממלכות ולמיעוט יכלתם שאינם אלא כסא לכן אינם מתנועעות כמעט לא בידם טובם.

ואחרי אשר נשים אל דעתנו כל העניינים האלה נבין מה שדרשו (חזל בבר, פיב) בפסוק (דברים, לב) הוא עשך ויכוננך, הקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר והושיבוהו על כנו. כל זה להראות כי כל הב"ד העליון כל העולמות הנעלמות כלם נרמזים באדם. ומי שהוא בקי בחכמת הניתוח על דרך האמת ישכיל ויבין כמה עניינים נעלמים כמה מיני חכמה ודעת בענין העולמות הנעלמות בשרשם וענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה כי גוף האדם עם היותו גשם עכור כולל הכל עליונים ותחתונים כדפי':