פרדס רמונים כז יח

פרק שמונה עשר:

באות ס'. ופי בס' התמונה כי האות ס' רוחניותה המלכות והרמז אליה כי היא סמוכה בגלותא והיא סתומה מכל צד להורות כי ירושלים הרים סביב לה שהם הכחות הגוערים בקליפות לבלתי יכנסו לטמא היכל מלך ולא יבא בה עוד ערל וטמא וממשלתה בשעת נוגה.

ויש מי שפירשו כי הס' היא השכינה נסמכת בת"ת כד"א (תהלים, קיא) סמוכים לעד לעולם ולכן הס' היא השכינה סמוכה לאות נון שהוא הת"ת לא' מן הפי' שפי' למעלה והנון הופך פניו אליה להשקותה.

ויש מי שפי' כי ס' רומז לגדולה שהוא סומך עליונים ותחתונים.

ויש מי שפי' בע"א וז"ל ס' הנתיב שלה הוא אור בהיר מפני שהיא מחופפת בסתימותה בכל צד.

ובזוהר (תרומה דף, קכז) פי' הרשב"י ע"ה כי הרמז שלה בבינה בהיותה מסתלקת מעל הבנים ומסתתמת ומתעלמת בג' ספי' עליונות ואינה משפעת ומפני שמתרבה לסמוך נופלים שהם יסוד ומלכות לכן נא' בו (תהלים, קמה) סומך ה' לכל הנופלים. ובפ' בראשית (דף, לה.) פי' שהיא המלכות ולכן לא נזכרה סמ"ך בענין בריאת אדם עד שנא' ויסגור. כי תפארת נסמך במלכות ומלכות נסמך בת"ת ועל שניהם נאמר סמוכים לעד לעולם.

ואפשר לומר דלא פליגי כי ע"י שנסמכים ד"ו פרצופין בסוד השפעת הבינה ומתעלים אל הבינה והבינה נקראת ס' שהוא שש קצוות כלול מעשר והיינו ד"ו ומתעלים לחכמה דהיינו י' עם ו"ד דהיינו י' במילואה: