פרדס רמונים יג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרדס רמונים · יג · א · >>

שער יג הוא הנקרא שערים: הנרצה בשער זה לבאר ענין חמשים שערים המתיחסים אל הבינה, כדפירשו כל המקובלים הקדמונים והאחרונים. וטעם אל מספרם ועניינם: פרק ראשון: פי' הרשב"י במקומות רבים כי כנגד חמשים שערי בינה נזכר בתורה חמשים פעמים יציאת מצרים וז"ל (בתקונא לט, דף) אנכי ה' אלקיך כו', אמר ר' אלעזר, אבא, וכי מאן דאיהו תחות שעבודא דרבוניה ורבוניה אבטח ליה לאפקא ליה לחירו ואפיק ליה, אית לשבחא גרמיה דאפיק ליה מגו שעבודא. והא קב"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו' והא הוא אבטח לאפקא לבנוי מן גלותא הה"ד ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואיהו משבח גרמיה כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים. א"ל, ברי, שפיר קאמרת, אבל לאו איהו דא לשבחא גרמיה. אלא כל ספירה וספירה אתקריאת ראש לחברתה. ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא, פתח באנכי ואדכר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'. חמשין זימנין לקבל חמשים תרעין דבינה עכ"ל. והנה בבירור שהוקשה לר"א על רוב הזכרת יציאת מצרים בתורה. והשיבו ר"ש אביו שאין הכונה להשתבח ח"ו, אבל הכונה להודיעם מאיזה מקום היתה גאולתם. ולכן נכתבו חמשים פעמים י"מ בתורה כנגד חמשים שערים שבבינה. והכונה כי כל פסוק ופסוק שבתורה מורה לנו שער אחד מה שלא גילה חברו. ולכן הוכרח להיות נכתב בתורה נ' פעמים כדי להראות לנו כח החמשים שערי בינה ורוחניותם. ויש להקשות כיון שלא היתה כוונת הנ' פעמים אלא להראות לנו שמכח הבינה הוציאם, ראוי שיזכור הענין בתיבה מן התיבות הרומזת בבינה ויורה לנו שיציאתם היתה מכח הבינה. ואין לומר שגילה לנו בכל פסוק ופסוק שנזכר בו שער א' שלא גילה חברו, ולכן הוכרח שיהיה נזכר חמשים פעמים. מפני שלא יספיק זה לשאלת רבי אלעזר, שסוף סוף היה ראוי שיורה בתיבה או בכנוי אחד שיציאת מצרים היתה מכח הבינה, ולענין השערים יגלה אותם בענין אחר ולא באופן שיקשה עלינו שמשבח עצמו. אלא ודאי הכונה בתשובת רבי שמעון הוא שהוצרך להשפיע מכל השערים כדי להוציאם ממצרים ואם לא היה משפיע מכלם לא היה באפשר להם לצאת בשום אופן בעולם. ולכן הוכרח להיות נזכר י"מ נ' פעמים להראות השפעת נ' שערי בינה אל הגאולה, ומה שהשפיע שער א' לא השפיע חברו. וכן נוכל לדקדק קצת מתוך דברי רשב"י ע"ה שאמר ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא, פתח באנכי. פי' להודיעם שגאולתם היתה מבינה אמר אנכי שהרמז בו אל הבינה. ואולם אדכר ביה אשר הוצאתיך מארץ מצרים. חמשים זמנין לקבל וכו'. פי' עוד הוצרך להזכיר חמשים פעמים כנגד נ' שערים להודיעם כי מכל החמשים שערים היתה גאולתם (וכה בזהר, ואתחנן). והטעם כי ישראל בהיותן במצרים נכנסו בתוך הקליפה והפקירו עצמן עד ששלטה הקליפה בהם מחמשים שערי קליפות, וכדי לשבר הקליפות האלה הוצרך להיות נשפע שפע מכל שער ושער כדי לשבר כל שערי הטומאה. כי כמו שיש מ"ט פנים טהור כן יש מ"ט פנים טמא. וכלם נשתעבדו בישראל ולכן הוכרח השבתת כלם אחת לאחת בכח נ' שערי בינה. וז"ש אלא כל ספי' וספי' אתקריאת ראש לחברתה, ושולט עליה. ומה שבכח זה אין בכח זה. ולכן כיון ששערי הטומאה הם נגד שערי הטהרה לא היתה בכח הספירה התחתונה לבטל מה שנגד העליונה ולכן הוכרח להיות מהבינה ומחמשים שעריה. וכאשר באנו למנות פסוקי התורה בענין יציאת מצרים מצאנום יותר על נ' חשבון אחד עשר. ואלו הן החמשים שערים ואחד עשר היתרים: א. וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, דפ' בשלח: ב. למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים, שם: ג. כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, בפסוק וישמע יתרו: ד. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שם: ה. את חג המצות תשמור וגו' כי בו יצאת ממצרים, משפטים: ו. וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו', תצוה: ז. לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, תשא: ח. למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים וגו', שם: ט. לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים, שם: י. את חג המצות תשמור וגו' כי בחודש האביב יצאת ממצרים, שם: יא. כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים, שמיני: יב. מאזני צדק וגו' אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מא"מ, קדושים: יג. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים כו', אמור: יד. למען ידעו דורותיכם וגו' בהוציאי אותם מארץ מצרים, שם: טו. את כספך לא תתן כו' אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאר"מ, בהר: טז. כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד, שם: יז. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מא"מ כו', שם: יח. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מא"מ מהיות להם עבדים, בחקותי: יט. ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים, בהעלותך: כ. ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו, שלח: כא. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו', שם: כב. וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, חקת: כג. ולמה העלתינו ממצרים, שם: כד. אל מוציאם ממצרים כו', בלק כג: כה. אל מוציאו ממצרים כו', בלק כד: כו. אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים, שם: כח. ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, ואתחנן: כט. ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, שם: ל. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שם: לא. השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים כו', שם: לב. ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים כו', שם: לג. ויתן ה' אותות ומופתים וגו' ואתנו הוציא משם, שם: לד. כי מאהבת ה' וגו' הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, שם: לה. זכור תזכור וגו' המסות הגדולות וגו' אשר הוציאך ה' אלקיך, עקב: לו. ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים כו', שם: לז. ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים, שם: לח. אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים כו', שם: לט. פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת ה' כו', שם: מא. והנביא ההוא וגו' המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך כו', ראה: מב. וסקלתו באבנים ומת וגו' המוציאך מארץ מצרים כו', שם: מג. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך וגו', שם: מד. כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, שם: מה. לא תאכל עליו חמץ וגו' כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, שם: מו. למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, שם: מז. כבוא השמש מועד צאתך ממצרים, שם: מח. וזכרת כי עבד היית במצרים, שם: מט. ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה, תבא: נ. וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דפרשת בחקותי: אלו הם חמישים שערי בינה הנרמזים בתורה בנ' פעמים יציאת מצרים (אה: חסר, השער) אבל מצאנום יותר מחמשים והם אלו אשר נזכיר עתה והם אחד עשר היתרים: א. בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, יתרו: ב. בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, במדבר: ג. במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וגו', בהעלותך: ד. הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ, בלק: ה. הנה העם היוצא ממצרים, שם: ו. ויעל אהרן הכהן וגו' בשנת הארבעים לצאת בני ישראל וגו', מסעי: ז. אלה העדות וגו' אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים, ואתחנן: ח. בעבר הירדן וגו' ובני ישראל בצאתם ממצרים, שם: ט. למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בואכם עד המקום הזה, עקב: י. זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, תצא: יא. ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים, נצבים: וראינו מפרש אחד שהעתיק הפסוקים האלה וחלקם כמו שהעתקנום למעלה, ותרץ אל י"א היתרים וז"ל נראה כי הנו"ן פעמים הן העיקר אל היסוד מוסד לזכור יציאת מצרים בעבור הנס הגדול, אבל הנשארים אין עיקר הכונה בהם אלא לזכור המאורע שאירע באותו הזמן ביום פלוני מי"מ או בשנה פלונית מציאת מצרים או לזכור העם שיצא ממצרים שאין הכונה בהם לזכור את הנס. אבל בהחמשים הכונה בהם ועקרם לזכור הנס וזהו וידעתם וגו', למען ידעו דורותיכם וגומר, זכור תזכור, וכן כלם: