פרדס רמונים ה ג
<< · פרדס רמונים · ה · ג · >>
- פרק שלישי
הכונה בפרק זה לבאר סברא אחרת מנגדת לזה. והוא קבלת מורי ורבי החסיד כמהר"ר יוסף קארו נר"ו וז"ל:
- "הא אתינא לאודעא לך קושטא דמלתא ורזא דרזין אלו למנדע. דכד סליק רעוא דרעוין, עתיקא דעתיקין, א"ס למברי עלמין -- בטש מניה חד בטישו ונהיר חד נהירו דאיהו כליל תלת. וכדאמרי רבנן ונקודה חדא איהי כלילא תלת - אורכא ורוחבא ועומקא. והכי ההוא נהירו. הוה חד וכלילן ביה תלת, אינון כתר חכמה בינה."
- "לבתר כל חד מהני תלת - בטש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרי. חכמה בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרין דאיהו חסד ונצח. ועם חכמה גופא הוה תלת. ובינה נמי בטיש מיניה נהירו חד דאיהו כליל תרי דאיהו גבורה הוד. ועם בינה גופא הוה תלת. "
- "וכתר בטיש מיניה חד נהירו דאיהו כליל תלת דאינהו תפארת יסוד מלכות. דבגין דאיהו קריב טפי לאין סוף ודמי ליה, דהא נמי איהו נעלם טובא כגוונא דאין סוף, משום הכי בנהירו דאפיק כלילן תלת כגוונא דאין סוף."
- "והשתא מגו דכתר חכמה ובינה הוה חד נהירו. ומלכות נפיק מכתר ואברהם מן חכמה. הוו כאלו נפקו תרווייהו מאתר חד. ומשום הכי קאמר אברהם עלה (בראשית כ, יב) "וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי". והא אשתלימו להון עשר ספירן אילין".
עכ"ל תאר צדקותו וחסידותו.
וכלל דבריו: כי החכמה האצילה חסד-נצח, ובינה האצילה גבורה-הוד, וכתר תפארת-יסוד-מלכות. והנה הענין הזה מוכרח מן הסברא. כי מאחר שהחסד הוא מטבעו חסד - איך אפשר שתהיה גבורה נאצלה ממנו בהיות הגבורה דין ואש חזק? וכן איך אפשר כי בהיות גבורה דין ואש חזק תהיה עילה אל התפארת שהוא רחמים? זה בלתי אפשר שנאמר שתהא פעולת העלול הפך פעולת העילה. אלא בהכרח נאמר כי החכמה (שיסודה חסד) הוא עילה לחסד נצח שפעולותם חסד בשרשם שהוא חסד. וכן גבורה הוד שהם דין - יסודם הבינה שמשם הדינין מתערין כמו שנרחיב הביאור בענייני הדרושים האלה בשער מהות וההנהגה.
ולכן נדרש בפרקי דרבי אליעזר "בעשרה מאמרות נברא העולם ובשלשה נכללו בחכמה ובתבונה ובדעת". הורה על שעם היותם עשר נכללות בשלשה; שהן חכמה שרש קו החסד, ותבונה שרש קו הדין, ודעת שרש קו הרחמים. וטעם אמרו דעת ולא כתר, נרחיב ביאורה בשער הנזכר. כל זה מורה על חוזק דעת מורי היותו צודק ואמיתי.
אבל קשה במקצת כי בזוהר נדרש, "מיא אעדו חשוכא" וראיה (בראשית כה, יט) "אברהם הוליד את יצחק". ר"ל כי גבורה עלולה מחסד. וזה דוחק גדול ולכאורה הפך הסברא. וכן ג"כ דרשו בספר הבהיר "המים הרו וילדו אפילה" - מורה כי עלת וסבת הגבורה (שהיא האפלה) היה החסד (שהן המים). וכמה קשה ענין זה להולמו כי היא הפך הסברא כדפירשנו. כי איך אפשר שהדין יהיה עלול מחסד?
ועוד כי הרשב"י ע"ה פי' הפך זה באמרו כי דינין מתערין מסטרא דבינה כמו שנבאר בשער הנזכר - מורה כי עילת הגבורה היא הבינה. ומשם דינים. והיא סבתה.
ובזולת שתי הדעות האלה שהצגנו בענין האצילות -- עוד דעת ג'. והוא דעת הרשב"י ע"ה והוא מבואר במקומות הרבה שהכתר האציל החכמה, והחכמה האצילה הבינה, והבינה האצילה כל הבנין יחד! וזה נתבאר מהמאמר שהעתקנו בשער עצמות וכלים פ"ז. וכן מוסכם בכמה מקומות כי נטיעות האצילות היו בבינה, ומשם נשתלו למטה אל מקום אצילותן. ובדרך זה דרך ג"כ כמה פעמים בכמה מקומות. ולכאורה נראה היות דעת זה מוסכם ברוב דברי הרשב"י ע"ה. ולהכריח הסברא הזאת אין צורך כי היא מפורסמת הרבה.
ועתה אל מי ננוס לעזרה? ומי יפיס לנו בין ג' הדעות ששלשתם דברי הרשב"י ע"ה. ועל מי מכולם נשען לאמר זה הדרך הישר נלך בה. וכאשר לחצנו הדעות האלה, נאמר אין לנו מקום להפטר מלתקן דעות האלה על מתכונתם עד בלי השאיר לנו פקפוק לא קטן ולא גדול. ומהאל נשאל העזר: