פרדס רמונים ב ג
<< · פרדס רמונים · ב · ג · >>
פרק שלישי:
אחר שבפרקים הקודמים כתבנו כל הטעמים שכתבו המפרשים הן רב הן מעט והתעוררנו עליהם כפי אשר הורונו מן השמים, אמרנו לדבר בענין זה כפי אשר יעלה בגורלנו. וקודם כל דבר נאמר דגברי חזינא תיובתא לא חזינא כי לא יבצר שאלה זו מאחד משני דרכים. אם שיהיה שאלת טעם העשר אלינו כלומר מהיכן לנו ראייה בתורה או מהחקירה אל קבלתנו. או תהיה השאלה הזו אל המאציל א"ס ממ"ה הב"ה למה האציל עשר ולא מספר אחר.
ולכל אחד מאלו נאמר. אם השאלה אלינו ר"ל מהיכן לנו סעד אל הקבלה שהם עשר שנאמר שהם עשרים או חמשה או אחד, מעיקרא אינה שאלה כי כמה וכמה ראיות יש לנו בתורת משה המגלה לנו ומאירה עינינו בסודות הצפונות האלה. אם בבריאת העולם בעשרה מאמרות, אם בנתינת התורה בעשרה דברות, ודהע"ה בעשרה מיני הלולים שבמזמור הללו אל בקדשו בו חתם ספרו.
וכבר נתבאר הענין הזה במסכת ר"ה (דף לב) דגרסינן התם "הני עשרה מלכיות כנגד מי. אמר רבי כנגד עשרה הילולים שאמר דוד בספר תהילים. הילולים טובא הוו. הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר. רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. רבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הי ניהו ויאמר ויאמר דבראשית - תשעה הוו. בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו" עכ"ל.
האמת כי המאמר הזה לכאורה קשה בענין רבי יוחנן שתרץ בראשית נמי מאמר הוא. והנה הוא רומז בחכמה שנקרא ראשית והבי"ת גדולה רומזת אליה, אם כן אף על גב דבראשית נמי מאמר הוא אכתי תשעה הוו וקשה א"כ מאי קשיא ליה למקשה? אם הקשה שחכמה אינה במנין - א"כ שמונה הוו ה"ל לאקושי. ואם הקשה שכתר אינו במנין - אם כן למה ניתרצה כשהשיב בראשית וכו', דהוה ליה לאקשויי אע"ג דבראשית נמי מאמר הוא עכ"ז אכתי עם בראשית תשעה הוו דבראשית חכמה איהו. זו היא שאלה כללית בענין המאמרות הנזכר במאמר הזה.
וכן מתוך קושיא זו נכריח סברת הר"ר שם טוב בן שם טוב בעל ספר האמונות שנעתיק לשונו בשער "אם האין סוף הוא הכתר" פרק ג', והוא סברת הדעת דס"ל דכתר אינו במנין הספירות אלא העשר ספירות הם מחכמה ולמטה, ומפני שדחקו המנין אמר שנתחדשה לו ספירה אחרת והיא נקראת 'דעת' והיא למטה מחכמה ובינה ולמעלה מחסד וגבורה. ונאריך שם בענין. ועתה לפי דבריו ימצא שהמאמרות אינם מתחילים אלא מחכמה ועכ"ז תשעה הוו בלא בראשית דהוא חכמה, ועשרה הוו עם בראשית שהיא חכמה.
ומפני הריסה הנמשכת מתוך המאמר הזה. קודם שנעורר עליו עוד הערות ונבאר בו כלל, ראוי שנסתכל בתקון הענין הזה ונאמר כי הענין הזה בלתי אפשר. כי אחר שהרב ר' שם טוב הודה בפיו שהדעת הוא הנזכר בפסוק (משלי ג, כ) "בדעתו תהומות נבקעו", וכן משארז"ל (חגיגה דף יב ושם איתא בי' דברים נברא העולם והג' מהם חכמה כו') בג' דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת - הוא מוכרח מתוך דברי רשב"י ע"ה כי הדעת הוא מציאות הת"ת הנעלם בין אבא ואמא, וזהו הנקרא ב"ן י"ה שעל ידו יחוד חכמה ובינה כמו שנאריך בעניינים אלה בשער ההוא. הנה לפ"ז ראוי שנשאל - מה נשתנה הדעת הזה שהוא מציאות הת"ת הנעלם המתאצל בין אבא ואימא להיותו פועל מאמר בפני עצמו משאר מציאיות הספירות שלא פעלו מאמרים, עם שכבר הוייתם קדמו להוייות הדעת הזה כמו מציאות הבינה הנעלם בחכמה, כי כמו שפעלה החכמה בעצמה ראוי ג"כ שתפעל הבינה הנעלמת. וכן מציאות גבורה הנעלם בבינה ומציאות חסד הנעלם בחכמה - היה מן הראוי שיפעלו כל אחד מהם מאמר א' בזולת המאמר אשר לו במציאות המתגלה כדרך הדעת והת"ת.
ואין לומר שהטעם שהדעת פעל מאמר בפני עצמו היה מפני שהדעת הוא מציאות התפארת בהיות בת זוגו בצדו, והם מציאות שני המאורות הגדולים, ומפני שהיו מיוחדים פעלו שניהם יחד מאמר אחד כדמיון שאר הספירות. אמנם אחר שקטרגה הירח ונתמעטה ונטרדה - נחלקו המאורות לשנים, וחזר הת"ת ופעל מאמר בפני עצמו, והמלכות מאמר בפני עצמו. דא"כ למה מעיקרא לא פעל הת"ת מאמר לעצמו והמלכות לעצמה - עם היותם מיוחדים תכלית יחוד - שאי אפשר להכחיש שהיו שתי ספירות, שאל"כ אלא שאינם נחשבים אלא ספירה אחת א"כ נמצאו הספירות קודם המעוט ט' ספירות ולא עשר, שהרי מלכות ות"ת הם ספירה אחת. וכן כשתחזור אל מקומה הראשון יהיו ט'. וזה נמנע בחק החכמה הזאת כדפי' בשער הקודם.
ועוד הרי עשר דברות ועשר מאמרות ענינם אחד כדמוכח מתוך המאמר שהעתקנו למעלה, וכן מוכח בזוהר פ' יתרו (דף צג, ב) וז"ל "הני עשר אמירן דאורייתא אינון כללא דכל פיקודי אורייתא, כללא דעילא ותתא, כללא דכל עשר אמירן דבראשית", עכ"ל. ואמרו "כללא דכל פקודין דאורייתא", משום דהכי ס"ל לרשב"י ע"ה דתרי"ג פקודין כלולים בעשר דברות כמבואר בפרשת יתרו. וכן כלולים בעשר מאמרות כדמוכח בפרשת בראשית ובתקונים. ולכן אמרו שהי' דברות הן כלל פקודין. וכן אמר שהן כלל עשר מאמרות, פי' כל מה שמתבאר מתוך עשרה מאמרות דמעשה בראשית הוא מתבאר מתוך י' דברות שבמתן תורה לעיני המשכילים. ועתה נאמר אחר שי' דברות וי' מאמרות הכל אחד א"כ איך אפשר לומר בדברות שהיו מיוחדים ונטרדה שכינה - שודאי אחר שנתייחדה אל הזווג - לא נתמעטה בעוד היותה בחיק בעלה? ואם היתה למטה - למה הן י'? שהרי הדעת כבר היה נעלם ולא היה ראוי שיאמר דבור מאחר שכבר נתעלם, ולא חזר הדבר לתקונו.
ועוד הנוכל לומר שאם לא היה המעוט לא היו המאמרות אלא תשעה אתמהא, כי היה העולם חסר משלמותו כל ענייני המאמר האחד.
ועוד מאחר שהדעת הוא כולל המלכות והת"ת - הנה המאמר שאמר שנברא הבריאה ההיא - וכי למה לא ברא כל מה שהיה אפשר בכח המלכות ומה שהיה אפשר בכח הת"ת? אחר שהוא מציאות יחודם, שהוא היותם שני מאורות גדולים, ולמה נשארה עוד בריאה אל המלכות ות"ת אח"כ? וכי חסר כח הדעת שהוא שלם יותר משניהם.
ועוד שיש לנו כמה ראיות ברורות שבראשית הוא מאמר כתר עליון.
ראשונה בספר הבהיר ז"ל: "מאי ניהו מאמרות? ראשון כתר עליון ברוך הוא ומבורך וכו', חכמה שניה דכתיב וכו'" - הרי שמנה מכלל המאמרות כתר עליון והוא ראשון לכלם.
ועוד כי הקושיא מעיקרא אינה קשיא ואינה הכרח, מפני שעם היות שמלת "בראשית" הוא בחכמה - עכ"ז המאמר הוא בכתר, ומפני דקות הכתר וקרבתו אל מקורו עד שלא יחסו בו משם בן ד' אלא קוצו של יו"ד, וכן ג"כ נקרא אלף מלשון פלא והוא נקרא "אמון מופלא ומכוסה". ועם היות שבי"ת של בראשית הרמז בחכמה - עם כל זאת עוקצה מורה על הכתר. וכן פי' רבי עקיבא וז"ל: אומרים לבי"ת מי בוראך ומראה בעוקצה אל האלף. והכונה שהבית עצמה שהיא החכמה להויות - שאינה תחלה לאצילות אלא שהיא אצילות שני - יש לה עוקץ מאחריה להראות אל האלף כמורה אל השואלים אליה מי בראך - ר"ל אם נאצלה ע"י נאצל או ע"י מאציל ראשון, והיא מראה בעוקצה שהיא אצילות שני, ושקדמה לה האלף שהוא הכתר.
ועתה כבר יצדק היות מאמר בראשית בכתר, עם היות שמלת "בראשית" תרמוז בחכמה, אחר שכבר נרמז בו הכתר בקצת כדפי'. והענין שבפסוק בראשית נכלל כל האצילות להורות עליו שהוא המאציל - ר"ל בכח הא"ס, ועכ"ז הכתר עצמו הוא המאציל והפועל האומר המאמר. וכן נמצא כי רוב המאמרות כלולים מכל העשר, ולכן בא במלת בראשית רמז אל החכמה עם היות עיקר המאמר בכתר. ואין זה מן התימא - שהרי ברכת אבות היא בחסד, ולא נזכרה החסד בה עד "אלהי אברהם", ואפי' אלהי אברהם הוא בחכמה ולא נזכרה בעצם אלא במלת "האל הגדול" בזולת החתימה. וכן הענין במאמר בראשית. דתינח דמלת "בראשית" היא בחכמה -- עכ"ז עיקר המאמר בכתר ונתעלם כמנהגו. ועכ"ז בא ברמז בעוקצה של בית כדפי', והכונה חכמה שבכתר.
ועוד זולת זה אפ"ל שהבי"ת ממש תרמוז בכתר, והסמך לזה כי הבי"ת של בראשית הוא אל"ף של אבגית"ץ שהוא שם מ"ב כמו שנבאר בשער פרטי השמות בעה"ו, ופי' הרשב"י ע"ה שאל"ף של אביגת"ץ הרמז אל הכתר וז"ל (בתקונא ע דף קטז): "א' מן אבגיתץ איהו כתר מופלא אמון ומכוסה". הנה בבאור העיד שבית של בראשית בכתר.
וקרוב לזה סברת הרמב"ן ז"ל בפ' בראשית וז"ל "ומלת בראשית תרמוז בחכמה שהיא ראשית הראשים כאשר הזכרתי, ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי בחכמתא. והמלה מוכתרת בכתר בי"ת", עכ"ל. ופירוש דבריו, כי בי"ת תרמוז אל הכתר מטעם כי הוא בית לכל הספירות. וכן מוכח מתוך לשונו דקאמר "ומלת בראשית תרמוז בחכמה" - הכונה מלת "בראשית" - לא הבי"ת אלא התיבה בעצמה וכדמסים "שהיא ראשית וכו'", ולא אמר שהיא נקרא בראשית אלא ראשית לבד. וכדמייתי ראיה מהתרגום שתרגם בחכמתא - אינה חכמה ממש אלא בית של בראשית שימושית, כי תיבת ראשית הוא חכמה ובית של בראשית הוא כתר. ולפיכך אמר "והמלה מוכתרת בכתר בי"ת".
הנה מכל זה נראה שאין הכרח מן המאמר הזה אל סברת ה"ר ש"ט ז"ל.
אמנם נשאר עלינו לחובה עדיין לבאר מה שנמצא חולק על המאמר הזה בזוהר פ' ויקרא. כי במאמר הזה אמר כי בראשית הוא מאמר עשירי, ובפרשת ויקרא (ח"ג יא, ב) פי' הרשב"י שהם י' מאמרות בזולת בראשית. וזה לשונו:
- "ר"ש אמר כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקדש (במדבר ז, פו), עשרה עשרה למאי קאתי? אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה למתן תורה, עשרה מאמרות במעשה בראשית ועשרה מאמרות במתן תורה. במאי קא מיירי. אלא בגין דעלמא לא אתברי אלא בגין אורייתא, דכל זמן דישראל מתעסקי באורייתא עלמא מתקיימא, וכל זמן דישראל מתבטלי מאורייתא מה כתיב? אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. "
- "תא חזי, עשרה מאמרות למעשה בראשית כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם. עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדברות. כתיב אנכי ה' אלקיך ובמעשה בראשית כתיב יהי אור ויהי אור - דא הוא מהימנותא דקב"ה - אור אקרי דכתיב ה' אורי וישעי וגו'. כתיב לא יהי' לך אלקים אחרים על פני, וכתיב במעשה בראשית יהי רקיע בתוך המים וגו'. יהי רקיע אינון ישראל דאינון חולקא דקודשא בריך הוא דאחידן בההוא אתרא דאיקרי שמים. והיינו רזא, דזמנא חדא שאל רבי ייסא סבא לרבי אלעאי אמר הא כל שאר עמין יהיב לון קודשא בריך הוא לרברבין ממנן שליטין, ישראל באן. שלח ליה ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, ושפיר שלח ליה. בתוך המים בין מילולי אורייתא. ויהי מבדיל בין מים למים בין קב"ה דאקרי באר מים חיים, ובין עבודה זרה דאקרי בורות נשברים אשר לא יכילו המים, דאינון מים המרים כו' סרוחין מכונסין. ועל דא ישראל קדישין מבדילין בין מים למים."
- "כתיב במתן תורה לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, וכתיב במעשה בראשית יקוו המים מתחת השמים אל מקום א'. תא חזי כל מאן דאומי בשמא קדישא לשקרא כאלו פריש אימא מאתרה לעילא וכתרין קדישין לא מתיישבי בדוכתייהו, כד"א ונרגן מפריד אלוף, ואין אלוף אלא קב"ה. וכתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד לא תשוו פרודא בגין אומאה דשקרא. אל מקום אחד כדקחזי באתר דקשוט ולא באתר אחרא לשקרא. ומאי שקרא הוא דאזלין מיא לאתר אחרא דלאו איהו דיליה. "
- "כתיב במתן תורה זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב במעשה בראשית תדשא הארץ דשא עשב. אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא, הוי אומר ביום השבת, דהא כדין אתחברת כלה במלכא לאפקא דשאין וברכאן לעלמא."
- "כתיב במתן תורה כבד את אביך ואת אמך, וכתיב במ"ב יהי מאורות ברקיע השמים. מאי קא מיירי. אלא אלין מאורות דא הוא אביך ואמיך. אביך דא שמשא, אמך דא סיהרא. ואין שמשא אלא קב"ה כדכתיב כי שמש ומגן ה' אלהים. ולית סיהרא אלא כנסת ישראל דכתיב וירחך לא יאסף. ועל דא כלא חד. "
- "כתיב במ"ת לא תרצח, וכתיב במע"ב ישרצו המים נפש חיה. ואנת לא תקטול בר נש דאיקרי הכי דכתיב ויהי האדם לנפש חיה, לא תהוו כדגים הללו דרברבי בלעי לזוטראי. "
- "כתיב במתן תורה לא תנאף, וכתיב במעשה בראשית תוצא הארץ נפש חיה למינה. מכאן אוליפנא דלא ישקר בר נש באינתו אחרא דלאו היא בת זוגו, ועל דא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה דלא תוליד אתתא אלא ממינה. ומאן הוא מיניה - דא בן זוגה. "
- "כתיב במ"ת לא תגנוב, וכתיב במע"ב ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. מאי דיהבת לכו ואפקידת לכו יהא לכו, ולא תגנובו מה דהוא מאחרא. "
- "כתיב במ"ת לא תענה ברעך עד שקר, וכתיב במ"ב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו. מאן דהוא בדיוקנא דמלכא לא תסהיד ביה שקר. ומאן דאסהיד שקר בחבריה כאלו אסהיד לעילא. "
- "כתיב במ"ת לא תחמוד אשת רעך וכתיב במעשה בראשית לא טוב היות האדם לבדו. הא בת זוגך לקבלך ועל דא לא תחמוד אשת רעך. והיינו עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה, והיינו דכתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, אתתקלו כחדא בשקולא חדא. ובגין כך קאים עלמא ואשתכח ביה שלמא", עכ"ל.
וממנו נראה בפירוש העשרה מאמרות שבמעשה בראשית אין בראשית מאמר כלל, ודוחק הוא ודאי. וכדי להבין הענין הזה נקדים עוד מאמר מהתקונים וע"י יתבאר המבוכה הזו בעה"ו: