פקודת הפטנטים, סימני האמצאה, זכות יוצרים וסימני המסחר (שעת חירום)
פקודת הפטנטים, סימני האמצאה, זכות יוצרים וסימני המסחר (שעת חירום) מתוך
פקודת הפטנטים, סימני האמצאה, זכות יוצרים וסימני המסחר (שעת חירום), 1939
[תיקון: תשי״ג]
פקודה הקובעת הוראות מיוחדות בענין פטנטים, סימני אמצאה רשומים, זכות יוצרים, וסימני מסחר ככל שיהא דרוש כדי להתגבר על כל שעת־חירום אשר תתעורר כתוצאה מן המלחמה
2070069
ע״ר 1939, תוס׳ 1, 143; 1947, תוס׳ 1, 299; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1; ע״ר תש״ח, 22; ס״ח תשי״ג, 38; תשס״ח, 42.
מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. סמכויות הנציב העליון הועברו לשר המשפטים (ע״ר תש״ח, 22). לפי סעיף 1 לחוק לתיקון פקודת זכות יוצרים, תשי״ג–1953, במקום ”זכות ההעתקה“ יבוא ”זכות יוצרים“.
השם הקצר [תיקון: תשי״ג]
פקודה זו תקרא ”פקודת הפטנטים, סימני האמצאה, זכות יוצרים וסימני המסחר (שעת חירום), 1939“.
הוראות בענין רשיונות קיימים עפ״י פטנטים, סימני אמצאה וזכות יוצרים של אויבים ונתיני אויב ובענין חוזים בקשר לכך [תיקון: תש״ח, תשי״ג]
(1)
למרות הוראות סעיף 3 מפקודת המסחר עם האויב, 1939, או כל תקנת חוק בנוגע למשא ומתן או עסקים עם אויבים או לטובתם, הרי רשיון עפ״י פטנט או לשמוש סימן אמצאה רשום, או רשיון המקנה טובת הנאה בזכות יוצרים, והוא רשיון שיכול היה להיות בר תוקף לטובת אדם שהוא תושב ישראל אלמלא היה אויב בעל הפטנט או סימן האמצאה או בעל זכות היוצרים, הכל כפי שהענין יחייב, או האדם המעונין בהם בדרך אחרת, לא יהא בטל מחמת זה בלבד שבעליהם או האדם המעונין בהם הוא אויב, וכיוצא בזה – חוזה, במדה שהוא נוגע לרשיון כזה, אף הוא לא יהא בטל מחמת זה בלבד שהצד לחוזה הוא אויב.
בתנאי ששום דבר האמור בסעיף זה –
(א)
לא יתן תוקף חוקי למתן רשיון כזה או להעברתו, או לכל חוזה בנוגע לרשיון כזה, אם ניתן או הועבר הרשיון או נערך החוזה בזמן קיומו של מצב מלחמה ואם היו מתן הרשיון או העברתו או החוזה בלתי חוקיים מכוח כל הוראה בסעיף 3 הנ״ל או בכל תקנת חוק כאמור לעיל, או
(ב)
לא יתיר את קיומו של כל חוזה בנוגע לרשיון כזה בצורה העומדת בסתירה עם כל הוראה מהוראות פקודת המסחר עם האויב, 1939, או של כל חוק אחר הנוגע למשא ומתן או ליחסי מסחר עם אויבים או לטובתם או לרכושם, לזכותם, או לכושרם של אויבים או בצורה העומדת בסתירה עם כל תקנת חוק בנוגע לאחד הענינים הללו.
(2)
ביחס לרשיון ממין הרשיונות האמורים לעיל, הרי כשאויב או נתין אויב הוא בעל פטנט או סימן אמצאה רשום או בעל זכות יוצרים, כפי שהענין יחייב, או כשהוא זכאי בכל טובת הנאה אחרת בהם (ולא טובת ההנאה גרידא של בעל הרשיון), וזה בין לבדו ובין במשותף עם איזה אדם אחר, או אם היה כך באיזה זמן שהוא מתחילת היום השלישי בספטמבר, שנת אלף ותשע מאות ושלושים ותשע, רשאי הרושם, לפי בקשת בעל הרשיון או כל אדם אחר המעונין בפטנט, בסימן האמצאה הרשום, או בזכות היוצרים, להוציא צו –
(א)
המבטל את הרשיון;
(ב)
המבטל או משנה כל תנאי שבלעדיו אין לרשיון תוקף; או
(ג)
לבטל או לשנות כל הוראה מהוראות חוזה בנוגע לרשיון, במדה שהיא נוגעת לרשיון.
צו לשנוי תנאים שניתן עפ״י סעיף־קטן זה מותר לבטלו או לשנותו בצו אחר שיינתן על פיו.
סמכותו של הרושם ליתן רשיונות עפ״י פטנטים, סימני אמצאה או זכות יוצרים של אויבים ונתיני אויב [תיקון: תש״ח, תשי״ג]
(1)
כל אימת –
(א)
שאויב או נתין אויב הוא בעל פטנט או סימן אמצאה רשום או בעל זכות יוצרים או זכאי באיזו טובת הנאה בפטנט, בסימן אמצאה רשום או בזכות יוצרים (ולא טובת ההנאה גרידא של בעל הרשיון) בין לבדו ובין במשותף עם כל אדם אחר, או שהיה כך מתחילת היום השלישי בספטמבר, אלף ותשע מאות ושלושים ותשע;
(ב)
והרושם נוכח כי טובתם של תושבי ישראל, כולם או מקצתם, מחייבת כי ישתמשו בזכויות שנמסרו עפ״י הפטנט או כי ישתמשו בסימן האמצאה או בזכות היוצרים, כפי שהענין יחייב, וכי אדם שאינו אויב או נתין אויב רוצה להשתמש בזכויות הנ״ל או בסימן האמצאה הנ״ל או בזכות היוצרים, ויש לו היכולת לעשות זאת, רשאי הרושם, לפי בקשתו של אותו אדם, ליתן צו הנותן לו רשיון עפ״י אותו פטנט או לשמוש בסימן האמצאה, או המקנה לו טובת הנאה בזכות היוצרים, כפי שהענין יחייב, אם לכל מותר ימי תקפם של הפטנט, הרישום או זכות היוצרים, ואם לתקופה פחותה מזה, כפי שיישר בעיני הרושם.
(2)
סמכותו של הרושם עפ״י סעיף זה להוציא צו למתן הרשיון תהא כוללת את הסמכות –
(א)
להוציא צו למתן רשיון־יחיד לאותו אדם בלבד;
(ב)
להוציא צו הנותן רשיון ביחס לפטנט, לסימן האמצאה הרשום או לזכות היוצרים, ואעפ״י שקיים לגביהם רשיון, בין רשיון יחיד ובין רשיון אחר (כשאינו רשיון־יחיד שניתן מכוח הסמכויות המסורות עפ״י סעיף זה); וכן
(ג)
להוציא צו הנותן רשיון באותם התנאים שהרושם ימצא לראוי להטיל.
(3)
כשהרושם מוציא צו עפ״י הסמכות המסורה בסעיף זה, ליתן רשיון ביחס לפטנט, לסימן אמצאה רשום או לזכות יוצרים אשר בעדם ניתן כל רשיון אחר שלא עפ״י צו שניתן עפ״י סעיף זה, רשאי הרושם ביחס לאותו רשיון אחר ליתן צו שהוא היה מוסמך לתיתו על יסוד בקשה עפ״י סעיף קטן (2) של הסעיף דלעיל, ואשר לדעתו הוא דרוש, בשים לב לצו שניתן עפ״י סעיף זה.
(4)
צו הנותן רשיון עפ״י סעיף זה יהא ניתן להוצאה לפועל – בלי לפגוע בכל דרך־ביצוע אחרת – כאילו היה מובלע בתעודה למתן הרשיון שנחתמה ע״י בעל הפטנט, בעל סימן האמצאה הרשום או בעל זכות היוצרים, כפי שהענין יחייב, וע״י כל הצדדים האחרים שיש להם טובת הנאה בהם, בהיות להם כושר מלא לכך, ופעולתו של הצו תהא איפוא לשלול מכל צד כזה כל זכות בקשר עם הפטנט, סימן האמצאה הרשום או זכות היוצרים, שהשמוש בה יהא סותר את השמוש ברשיון בהתאם לתנאים אשר בהם ניתן ובהתחשב עם תנאים אלה.
(5)
בעל רשיון שניתן עפ״י סעיף זה רשאי להגיש תביעה משפטית על הפרה בשמו הוא, כאילו היה הוא עצמו בעל הפטנט, בעל האמצאה הרשום או בעל זכות היוצרים, כפי שהענין יחייב, אך באופן שכל אדם, פרט לאויב, שהוא, בין לבדו ובין במשותף עם אדם אחר, בעל הפטנט, הבעל הרשום של סימן האמצאה הרשום או בעל זכות היוצרים, כפי שהענין יחייב, יהא צד למשפט, חוץ אם בית המשפט שהמשפט יוגש בו, רואה צורך להורות אחרת, בין –
(א)
בתור תובע, אם הוא מסכים בכתב לכך, ובין
(ב)
בתור נתבע, אם אין הוא מסכים כך.
אדם שעשוהו לנתבע בכל משפט מכוח סעיף קטן זה, לא יהא צפוי לשום הוצאות משפט, חוץ אם הוא רושם הופעה ומשתתף במשפט.
(6)
צו הנותן רשיון עפ״י סעיף זה יכלול הוראות בענין האדם שבעל הרשיון חייב לשלם לו דמי זכות או תשלומים אחרים ביחס לרשיון וכן בענין אופן סילוקם של תשלומים אלה. כשהרושם ינסח הוראות כאלה עליו להביא בחשבון את מטרותיו של כל צו מתאים הנוהג באותה שעה עפ״י פקודת המסחר עם האויב, 1939, אלא שכל הוראה שהוא יתן עפ״י סעיף־קטן זה, והיא עומדת בסתירה עם הוראות צו כזה, יהא לה תוקף רק במדה שאינה פוגעת בהוראות הצו הנ״ל.
(7)
צו עפ״י סעיף זה ורשיון שניתן עפ״י אותו צו מותר לשנותם בצו אחר שניתן ע״י הרושם בכל אחד מן המקרים הבאים:–
(א)
כשבעל הרשיון מגיש לרושם בקשה לשינויו, או
(ב)
כשהרושם סבור כי נתעוררו מסיבות אשר בגללן מן הדין ומן הצדק לשנות את הצו, או כי טובת הצבור מחייבת לשנות את הצו.
(8)
צו עפ״י סעיף זה ורשיון שניתן עפ״י אותו צו, מותר לבטלם בצו אחר שניתן ע״י הרושם בכל אחד מן המקרים הבאים, זאת אומרת:–
(א)
כשבעל הרשיון מגיש בקשה לרושם לביטולו;
(ב)
כשנראה לרושם כי הרשיון נתקבל בטענות כוזבות, בין במתכוין ובין שלא במתכוין, או שניתן בלא שתהיה לרושם ידיעה מלאה על העובדות החשובות;
(ג)
כשבעל הרשיון לא מלא אחרי כל תנאי מן התנאים שבהם ניתן הרשיון או אחרי איזו הוראה שניתנה עפ״י סעיף־קטן (6) מסעיף זה או אם לא השתמש ברשיון באופן שיש בו כדי לספק את הדרישות ההוגנות של הקהל ביחס לאמצאה, לסימן האמצאה הרשום או ליצירה שקיימת לגבה זכות יוצרים, כפי שהענין יחייב, או שקבל מחירים בלתי הוגנים או מופרזים בעד כל דבר שנעשה אגב שמוש ברשיון; או
(ד)
כשהרושם סבור כי נתעוררו מסבות שבגללן מן הדין ומן הצדק לבטל את הרשיון או שטובת הצבור מחייבת את ביטולו של הרשיון.
סמכותו של הרושם לבטל זכויות סימן מסחרי של אויב או נתין אויב [תיקון: תש״ח]
(1)
אם נראה לרושם כי קשה או אי אפשר לתאר או להזכיר מיצרך או חומר בלא להשתמש בסימן מסחרי שנרשם לגבי אותו מיצרך או חומר, ואותו סימן מסחרי הוא רשום או נרשם מתחילתו של היום השלישי בספטמבר אלף ותשע מאות ושלושים ותשע, על שמו של אויב או של נתין אויב, בין לבדו, ובין במשותף עם אדם אחר, או הוא מצוי בבעלותו של אויב או של נתין אויב בין לבדו ובין במשותף עם אדם אחר, או שהיה מצוי בבעלות כזאת בכל עת שהיא מאז היום הנ״ל, יהא תוקף להוראות דלקמן שבסעיף זה.
(2)
עפ״י בקשה מכל אדם שיש בדעתו לעסוק במסחר בישראל בכל מיצרך או חומר המזדהה או המכוון להזדהות עם המיצרך או החומר שלגבם נרשם הסימן המסחרי, או השוה להם או מכוון להיות שוה להם, או משמש תחליף להם, או מכוון לשמש תחליף להם, רשאי הרושם לצוות כי הזכות להשתמש בסימן המסחרי, הנתונה ע״י רישומו תהא נפסקת –
(א)
בכל הנוגע לשמושה ע״י המבקש ולשמושה ע״י כל אדם אחר ביחס לסחורה הקשורה עם מסחרו של המבקש עד למדה שאין בה כדי הפרת הזכות הנ״ל אילו היה המבקש בעל הסימן המסחרי;
(ב)
עד למדה ולזמן שהרושם יראה צורך בהם כדי לאפשר לו למבקש ליתן פרסום לאיזה תאור או הזכרה של מיצרך או חומר שיש בדעתו לעסוק בהם במסחרו, כשהוא תאור או אמצעי הזכרה שאינם מצריכים את השמוש בסימן המסחרי.
(3)
כשניתן צו עפ״י הסעיף־קטן דלעיל, אין שום אדם המעונין בסימן המסחרי רשאי להגיש תביעה נגד בעל הצו על שהוא מתראה כבעל הסימן המסחרי, בשל כל שמוש בסימן אשר, בתוקף הצו, אין בו משום הפרת הזכות להשתמש בו הניתנת ע״י הרישום.
(4)
צו עפ״י סעיף זה מותר לשנותו או לבטלו בכל צו אחר שניתן ע״י הרושם.
פעולתה של המלחמה על פטנטים ורישום סימני אמצאה, וסימני מסחר [תיקון: תש״ח]
(1)
למרות הוראות סעיף 3 מפקודת המסחר עם האויב, 1939, או בכל תקנת חוק בנוגע למשא ומתן של עסק עם אויבים או לטובתם, מותר יהיה, בהתחשב עם הוראות הפקודה הזאת –
(א)
ליתן פטנט עפ״י פקודת הפטנטים וסימני האמצאה;
(ב)
לרשום סימן אמצאה עפ״י הפקודה הנ״ל; או
(ג)
לרשום סימן מסחרי עפ״י פקודת סימני המסחר, 1938,
עפ״י בקשתו של אויב:
בתנאי כי מקום שניתן סימן מסחרי או נרשם סימן אמצאה כאמור לעיל, על יסוד בקשתו של אויב, –
(א)
לא יהא בעל הפטנט או האדם הרשום זכאי לדרוש כי יימסרו הפטנט או תעודת הפטנט או תעודת הרישום, כפי שהענין יחייב, וכן
(ב)
יהיו הפטנט או הזכויות המסורות עפ״י הרישום כפופים להוראות המתאימות של כל חוק הנוהג בנוגע לרכושו של אויב.
(2)
כל צו שניתן ע״י שר המשפטים עפ״י סעיף 52(4) מפקודת הפטנטים וסימני האמצאה ועפ״י סעיף 41 מפקודת סימני המסחר, 1938, לא יחדל להיות לו תוקף לגבי כל ארץ מן הארצות הכלולות בצוויים אלה מחמת שישראל נמצאת במצב מלחמה עם אותה ארץ.
(3)
רשאי הרושם בכל מקרה אשר בו רצוי לדעתו לעשות כן, לשם טובת הצבור, לסרב לנקוט בפעולה משפטית או להפסיק בנקיטת פעולות משפטיות ביחס לבקשתו של אויב לפטנט או לרישום סימן אמצאה או סימן מסחרי.
(4)
שום פעולה הדרושה למתן פטנט או לרישום סימן אמצאה לא תחשב כהפרת כל הוראה מהוראות סעיף 3 מפקודת המסחר עם האויב, 1939, או כל תקנת חוק בנוגע למשא ומתן של עסק עם אויבים או לטובתם, בין שניתן הפטנט או נרשם סימן האמצאה ובין שלא ניתנו או נרשמו.
(5)
כל מקום בסעיף זה שבו מדובר על בקשת אויב, יפורש כאילו כוללין בו גם בקשתו של אויב במשותף עם אדם אחר בין שהוא אויב ובין שאינו אויב.
[תיקון: תש״ח, תשי״ג, תשס״ח]
(אינו חל).
סמכותו של הרושם להאריך את שעורי הזמן בשים לב למסבות המלחמה [תיקון: 1947]
(1)
רשאי הרושם בהתחשב עם התנאים שימצא לנכון להטיל, להאריך את הזמן שהוגבל עפ״י פקודת הפטנטים וסימני האמצאה, פקודת סימני המסחר או פקודה זו לעשייתו של כל מעשה, כשהוא נוכח –
(א)
כי הפעל לא בוצע במשך הזמן שהוגבל כן בגלל היות אדם בשירות פעיל או בגלל מסבות אחרות שנתעוררו מקיומו של מצב מלחמה, ואשר לדעת הרושם מצדיקות את הארכת המועד שהוגבל כך, או
(ב)
כי מחמת מסבות המתעוררות מקיומו של מצב מלחמה, היתה עשיית מעשה בגדר הזמן שהוגבל כך מזקת או עשויה להזיק לאדם שעשה או היה עתיד לעשות את המעשה, או שבשבו היה המעשה נעשה או עתיד להעשות או לטובת הצבור.
(2)
הארכת המועד לעשיית כל מעשה, עפ״י סעיף זה –
(א)
תוכל להיות לכל תקופה שהרושם ימצא לנכון ואפילו ניתנה סמכות להאריך את המועד לעשיית המעשה לזמן מפורט בלבד, עפ״י כל סעיף מן הפקודות הנ״ל; וכן
(ב)
יכולה להינתן, ואפילו עבר אותו המועד לפני שהוגשה בקשה לארכא או אם מחמת שאותו מעשה לא נעשה בתוך המועד הנ״ל פקע תקפם של הבקשה, הפטנט, הרישום או הפעולה המשפטית, או עבר מועדם, או נעשו בטלים ומבוטלים או התיחסו אליהם כאל דברים שהסתלקו מהם.
(3)
הסמכויות המסורות עפ״י סעיף זה מותר לשמש בהן ואפילו היה השמוש בהן מועיל לאויב או לנתין אויב, אם במישרין ואם בעקיפין.
עדות בנוגע לנתינות ולמקום המגורים והחלטות בנוגע לתכונתם של בני אדם כאויבים
(1)
לצורך הפקודה הזאת –
(א)
העובדא כי כתובתו של כל אדם הרשום בפנקס המתנהל עפ״י פקודת הפטנטים וסימני האמצאה או בפנקס סימני המסחר המתנהל עפ״י פקודת סימני המסחר, 1938, היא כתובת בארץ אויב בגדר מובנה של פקודת המסחר עם האויב, 1939, תהא הוכחה לכאורה כי אותו אדם דר באותה ארץ, וכן
(ב)
העובדא כי באותו פנקס צויין כי איזה אדם שייך לנתינות מסויימת תהא הוכחה לכאורה כי הוא שייך לאותה נתינות.
(2)
שום צו שניתן ע״י הרושם עפ״י פקודה זו אין לראותו כבטל מחמת זה בלבד שאיזו החלטה שניתנה לצרכי הצו כי איזה אדם מסויים הוא אויב או נתין אויב היא בלתי צודקת.
לפני הינתן ציוויים יש לשמוע את טענותיהם של בני אדם
לפני שתתקבל החלטה בנוגע למתן כל צו עפ״י פקודה זו יתן הרושם לכל אדם שנראה לו (לרושם) כאדם מעונין, אפשרות להשמיע את טענותיו, ככל אשר יראה לצודק, חוץ אם סבור הוא כי בהתחשב עם המסבות אין תועלת או אין אפשרות בכך.
תקנות ומסים [תיקון: תש״ח]
(1)
רשאי הרושם באישורו של שר המשפטים להתקין תקנות להסדרת הנוהג עפ״י פקודה זו לרבות תקנות הקובעות הוראות בענין התנגדויות ומסירת המסמכים והזמן שבו מותר לעשות או דרוש לעשות מעשה שהפקודה, או התקנות מחייבות את עשייתו.
(2)
בעד בקשות וענינים אחרים עפ״י פקודה זו יש לשלם את המסים אשר ייקבעו ע״י הרושם באשורו של שר המשפטים.
פירוש [תיקון: תשי״ג]
(1)
בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שבצדם חוץ אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר –
”אויב“ ו”נתין אויב“ פירושם כפירוש המיוחס להם בפקודת המסחר עם האויב, 1939.
”הרושם“ פרושו רושם סמני המסחר, הפטנטים וסימני האמצאה.
”זכות יוצרים“ פירושה כפירוש המיוחס לה בחוק זכות יוצרים, 1911.
”סימן אמצאה“ ו”אמצאה“, ”פטנט“ ו”בעל פטנט“ פירושם כפירוש המיוחס להם בפקודת הפטנטים וסימני האמצאה.
(2)
כל מקום בפקודה זו שמזכירין בו איזה חוק, הכוונה היא לחוק כפי שתוקן ע״י כל חוק אחר, לרבות פקודה זו, חוץ אם נוסח הכתוב יחייב פירוש אחר.
תחילת התוקף
פקודה זו רואין אותה כאילו קבלה תוקף ביום השלישי בספטמבר, אלף ותשע מאות ושלושים ותשע.
21 בדצמבר, 1939
- הרולד מקמיכאל
נציב עליון
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.