חלק מפרויקט ספר החוקים הפתוח

פקודת העדות הדתיות (ארגונן)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פקודת העדות הדתיות (ארגונן)

פקודה הקובעת הוראות לארגונן של עדות דתיות


קישור למאגר החקיקה הלאומי חא״י כרך ב׳ פרק קכ״ו, עמ׳ 1267; ע״ר 1937, תוס׳ 1, 98; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1; ע״ר תש״ח, 22.


הואיל וסעיף 83 מדבר המלך במועצה לפלשתינה (א״י), 1922, קובע שלכל עדה דתית תהיה אבטונומיה בעניניה הפנימיים, בהתחשב עם ההוראות של כל פקודה או צו שניתן ע״י הנציב העליון;

לפיכך מחוקק בזה הנציב העליון לפלשתינה (א״י) בעצתה של המועצה הפלשתינאית (א״י) לאמר:–


מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. פורסמה הודעה על הענקת סמכויות הנציב העליון לשר הדתות (ע״ר תש״ח, 22). סמכויות שר הדתות הועברו לראש הממשלה (י״פ תשס״ד, 1642). סמכויות ראש הממשלה הועברו לשר הפנים (י״פ תשס״ז, 2194).


1.
השם הקצר
פקודה זו תקרא פקודת העדות הדתיות (ארגונן).
2.
סמכויות להתקין תקנות בענין ארגונה של עדה [תיקון: [1934], 1937, תש״ח]
(1)
עדה דתית בישראל המגישה בקשה עפ״י פקודה זו, יכול שר הפנים להתקין תקנות להתארגנותה כעדה דתית ולהכרתה בכך ע״י ממשלת ישראל.
(2)
לכל עדה ועדה יתקינו תקנות מיוחדות שתהיינה מתאימות למסבות המיוחדות ולארגונה של אותה עדה.
(3)
כל תקנות כאלה תוכלנה לקבוע הוראות בענין יסוד מועצות דת ומועצות תרבות של העדה, שתהיה להן הסמכות לרכוש ולהחזיק מקרקעים ומטלטלים מכל מין, להתקשר בחוזים, לקבל הלואות ולחתום כל מיני שטרות ולהופיע במשפט כתובע ונתבע בשמות שניתנו להם:
בתנאי כי שום הלואה שנתקבלה ע״י מועצה כזאת לא תהא מחייבת אותה מועצה אלא אם כן ניתנה הסכמת שר הפנים לקבלתה, והתנאים שבהם נתקבלה הלואה כזאת לא יהיו מחייבים אלא באותה מדה שבה נתאשרו ע״י שר הפנים, ושום דבר האמור בפקודה זו לא יפגע באחריותו של כל חבר של מועצה כזאת ביחס לכל הלואה בלתי מוסמכת שאותה מועצה התחיבה בה.
(4)
כל תקנות כאלה תוכלנה להקנות למועצות הנזכרות לעיל את הסמכות להטיל על חברי העדה תשלומים ומסים לצרכי העדה, ותשלומים או מסים אלה ייגבות כדרך שגובין מסים וארנוניות של העיריות.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגון) (מועצת הרבנות הראשית לישראל), תשי״ד–1954 (ק״ת תשי״ד, 1181), לעניין בחירת מועצת הרבנות הראשית.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (אגרות), תשי״ז–1957 (ק״ת תשי״ז, 994), המסמיכות את המועצות הדתיות היהודיות להטיל אגרות בעד השירותים שניתנים על ידם.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (העדה הדרוזית), תשי״ז–1957 (ק״ת תשי״ז, 1280), המכירות בעדה הדרוזית כעדה דתית מוכרת.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (חברות לעניני קבורה של יהודים), תשי״ח–1958 (ק״ת תשי״ח, 1764), המסמיכות את חברה קדישא להטיל אגרות בעד השירותים שניתנים על ידן.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (מועצת בתי העלמין היהודיים בירושלים), תשכ״ב–1962 (ק״ת תשכ״ב, 1272), לפיה מוקמת מועצת בתי העלמין היהודיים בירושלים.
פורסמו תקנות המועצות הדתיות היהודיות (חילופי גברא), תשכ״ה–1965 (ק״ת תשכ״ה, 2578), לעניין חילופי גברא במועצות דתיות יהודיות.
פורסמו תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (בחירות רבני עיר), תשכ״ו–1965 (ק״ת תשכ״ו, 20), לעניין בחירות רבני עיר.
3.
תקנות שיתקינו עפ״י פקודה זו תבואנה במקום תקנות עותומניות [תיקון: [1934], תש״ח]
כל תקנות שיתקינו עפ״י פקודה זו אפשר להן להורות שכל חוק או תקנה עותומניים הנוגעים לענינים הכלולים בפקודה זו יחדל להיות להם תוקף בישראל.
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך היוועצו בעורך-דין.