פסיקתא דרב כהנא כה א

א

אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהיה רעה בעיר וגו' (עמוס ג ו). למדינה שהיתה משובשת בגייסות והיה בה זקן אחד והיה מזהיר לכל בני המדינה, כל מי שהיה שומע לו היה ניצול, וכל מי שלא היה שומע לו היו הגייסות באות והורגין אותו. כך כתיב: "בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל" (יחזקאל לג ז), "באמרי לרשע רשע מות" וגומ' (יחזקאל לג ח), "ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעתו" וגו' (יחזקאל לג ט). כך אם יתקע שופר בעיר, בראש השנה. ועם לא יחרדו, אלו ישראל. אם תהיה רעה בעיר וי"י לא עשה, אין הקב"ה חפץ במיתתו של רשע, הדא הוא דכתיב: "אמור אליהם חי אני נאם י"י אלהים אם אחפוץ במות הרשע" וגומ' (יחזקאל לג יא). עמא מה אנא מינכון בעי? אלא "שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל" (יחזקאל לג יא). ואית דבעי משמיעיניה מן הדא, "דרשוני וחיו" (עמוס ה ד), עמא מה אנא בעי מינכון? אלא "דרשוני וחיו". לפיכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם: שובה ישראל עד י"י אלהיך (הושע יד ב).