פני חיים/מגילת רות
מגילת רות[עריכה]
ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ דרשו במד' שפוט השופטים ששפטו את שופטיהם. יתכן לפרש מאי דסמיך ליה ויהי רעב בארץ עפ"י מ"ש בגמרא מטר בשביל יחיד ואי' בתעני' דכ"ג ע"א עובדא דחוני המעגל דעג עוגה ועמד בתוכה כמו שעשה חבקוק הנביא והתפלל על עצירת גדמים וירדו גשמי רצון ושלחו לו חכמים ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכך נגה אור יע"ש. מבואר דירידת גשמים או עצירת גשמים תלוי ועומד לפי פרנס המנהיג את הדור דאם הוא פרנס טוב דעושה נח"ר ליוצרו אזי הגשמים יורדים בזכותו והפרנסה מצויה ואם ח"ו אינו הגון ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה והשתא ניחא שפיר אמרו ויהי בימי שפוט השופטי' וכל היכא דכתיב ויהי צרה היתה שם שהגיע דור ששפטו את שופטיהם שלא היו ראויים והגונים. ומה צרה היתה שם ויהי רעב בארץ דעל שלא ירדו גשמים נעצרו השמים מלהוריד מטר בשביל אשר נשיא יחטא וכאמור.
ולעומת זה אמר הכתוב ביואל סי' ב' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלדיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידוע מ"ש בגמרא ע"פ והגד לעמי פשעם עמי אלו תלמידי חכמים וכו', ובכן ז"ש ואכלתם אכול ושבוע לפי שירדו הגשמים כתקונן ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו לסיבת הגשמים והללתם את שם ה' אלדיכם דהיו עושין יו"ט והיו מברכין הטוב והמטיב כשהיו יורדין גשמי רצום ואזי הת"ח דור דור וחכמיו שנקראו עמי לא יבושו שבסיבתם נעצרו הגשמים כמבואר בתענית שם דכמה גדולי הדור מחכמי התלמוד זיע"א היו גוזרין תענית והיו מתפללין בזמן עצירת גשמים וכשלא היו נענין היו מתביישין ומצטערין הרבה כיע"ש, לעומת זה מבטיח הנביא כאן דכיון שירדו הגשמים בשפע רב ויאכלו ויותירו כשנים הטובות לברכה אזי לא יבושו עמי לעולם כיון שלא יעצרו הגשמים בזמניהם של תלמידי חכמים הללו.
עמך עמי ואלדיך אלדי כאשר תמותי אמות ושם אקבר פירש"י אנו מובדלין משאר עמים בתרי"ג מצות עמך עמי, אסור לנו לעבוד ע"ז ואלדיך אלדי ע"כ. נראה לפרש עפ"י מה שכתבו הפוסקים ז"ל בי"ד סי' שס"ב ס"ה דאין לקבור צדיק אצל רשע, וכתב הטעם הרב הלבוש שם לפי שאין נח"ר לצדיק שישכב הרשע אצלו דכתיב וישליכו את האיש בקבר אלישע ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו ואמרו רז"ל שזה שהשליכו בקבבר אלישע היה נביא שקר ומפני זכותו של אלישע שלא יהא הרשע נקבר אצלו עשה הקב"ה נס והחייהו וילך לו ולפיכך אפי' רשע חמור אבל רשע קל אין קוברין וכן אין קוברין צדיק וכשר ובינוני אצל חסיד מופלג אבל קוברין בעל תשו' אצל צדיק גמור דשוין הם עכ"ד ונודע דמיתת הצדיקים היא בנשיקה ולפחות ע"י מלאך רחמים לא בחרבו של מלה"מ ח"ו כמשפט הרשעים והכא רוח הצדקה בדבריה הנעימים פיה פתחה בחכמה להורות כהל' דכיון דנתגיירה מלב ומנפש עמך עמי והודיעו לה שאנו מובדלין משאר עמים בתרי"ג מצות וקיבלה ואמרה עמך עמי גם הודיעו לה שאסור לעבוד ע"ז והיא תשיב אמריה ואלדי'ך אלד'י ונפקא מינה מזה לענין האמירה כאשר תמותי אמות ע"י מלאך רחמים אמות וגם הקבור' דאין צריך להרחיק קבורתם זו מזו דכיון דשוין הן בצדקות ואין א' מהן קל ביהידות טפי מזולתה משו"ה לרמוז על ב' דברים הללו אמר באשר תמותי אמות זו ואצ"ל זו ושם אקבר דאין צריך להרחיק מקום הקבור' דהא איכא נח"ר גדול למתים בששוו בשיעורייהו תרתי לטיבותא בחדא מחתא.
ובאופן אחד ניתן לידרש לע"ד עפ"י מ"ש הר' מהר"ש הלוי ז"ל בחי"ד סי'...[1] על אותה ארורה דהיתה מלגלגת על דברי חכמים ומחללת שבת ויוה"ך שגזרו שלא לקוברה כלל ע"פ ועיין מ"ש אני בעניי בתשו' לי"ד בזה [שו"ת חים ביד סימן צ"ט] בס"ד. ומיתת הצדיקים היא יפה כמשחל ביניתא מחלבא לא כגרורת קוצים ח"ו כרשעים ובכן נר' דלאפוקי מזה רות הצדקת תשיב אמריה בנוסח זה כיון דעמך עמי שקיבלתי עלי להיות מובדלת מן העמי' בתרי"ג מצות וגם אלדי'ך אלד'י דהאמנתי בנאמנות גמורה דאסור לעבוד ע"ז והכופר בע"ז כמודה בכל התור' כולה משו"ה כאשר תמותי כסדר מיתתך שאתה צדקת במיתה זו עצמה גם אני אמות בה זאת ועוד שלא יהא ח"ו מיתה בלי קבורה כאותה ארורה שהיתה מלגלגת ע"ד חכמים ולא ניתנה לקבורה רח"ל ברם הכא כיון שאני מודית דכל דברי חכמים אמת משו"ה ושם אקבר שאזכה לקבורה ג"כ.
ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום ישלם ה' פעולך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלד'י ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו יובן על פי הידוע דהע' אומות הם תחת ע' שרים של מעל' וישראל אינן תחת השרים כ"א תחת רשותו יתברך כמש"ה כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ומקשי' ע"ז איך באין גרים לחסו' תחת כנפי השכינה דהלא גורל קונה והרבה תשו' נאמרו בזה ואחד מהן עפ"י מ"ש הרב בית יאודה סי' מ"ז והרב דרכי שלום ע"פ לא יבוזו לגנב כי יגנוב דמשום פקו"נ מותר לגנוב ועיין בקונטריסי תנופ' חיים במגי' רות אות י"ב דכתבתי דכיון דהגויים מכלים שדותיהן מעותדין כל האומה לכליון חרוץ והגר הבא להתגייר מציל עצמו מסכנה בכגון זו הותר לגנוב ולהתגייר ע"ש.
ובכן נבוא אל המכוון דהנה כאן לעיל מזה כתיב עיניך בשדה אשר יקצורון והלכה אחריהם דמבואר דאינן מכלין שדותיהן ומניחין לעניין שימצאו בשדה ללקוט זה אינו נמצא בגוים משו"ה ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת וטפי"ה איסור גזל ליכא מהטעם האמור וכיון דבא להתגייר ויצאת מרשו' הע' שרים מכאן ואילך תדע נאמנה כי ישלם ה' פעולך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלד'י ישראל לא כמאז מקדם שהיית מצפה לשר של אותה אומר דכיוון דבאת לחסו' תחת כנפיו הוא בעצמו ישלם פעולך ולא ע"י שום שר.
ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום ואכלת מן הלחם דרשו רז"ל אין הלום אלא מלכות ויפורש הפסוק עפ"י הידוע דכשניתנה המלכו' לדוד כשמשחו שמואל הנביא היה בעת האוכל שנא' וקראת לבן ישי בזבח ואנכי אודיעך וכן עשה ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח ר"ל באכיל' בשר הזבח ויהי בבואם וירא את אליהב ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו כי לא נסב עד באו פה ר"ל לא נשב לאכול עד באו ואז בא וקם ומשח אותו ונמצא שבאה לו המלכו' לדוד לעתיד (הרב מהרי"ח נר"ו בס' אם המלך על מגי' רות דח"ן ע"ב) ולפי דרכו יתכן לרמוז ר"ת 'גשי 'הלום 'ואכלת גימ' דו"ד לרמוז אל מלכות דוד שיצא מרות המואביה דמה שזכה דוד למלוכה הוא לעת האוכל וכאמור.
כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את פשטן של דברין נוטים למ"ש בברכות (י"ז, א) א"ל רב לרבי חייא הני נשי במאי זכיין א"ל באקרויי בנייהו ובאתנויי גברייהו ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן ע"כ נמצא דגודלה ומעלתה של האשה אינו מכירו כ"א הת"ח היושבים בביהמ"ד דהמה רואין בעיניהם בכל יום תמיד שמשתדלה עם בניה להביא לביהמ"ד וגם ממתינו' לבעליהן עד דאתו מבי רבנם אך שאר אינשי שאינן ת"ח ואינן יושבים בביהמ"ד אינן מכירים את מעלתה של האשת חיל וז"ש כי יודע כל שער עמי הם הת"ח שער הם השערים המצויינים בהל' הם יודעים ומכירים כך כי אשת חיל את מהפעול' שאת עושה עם בניך ועם בעליך להביאן לביהמ"ד ללמד' תו' כי גדול' תור' שהיא נותנת חיים
- ^ פה מופיעה תיבה ריקה. כנראה צ"ל שו"ת מהר"י הלוי סימן מ"ט.