פירוש קדמון על ספר חסידים/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ספר חסידים ט
מפרשים: פירוש קדמון ברית עולם

ועיקר חוזק החסידו' מתחלה ועד סוף כו'. ר"ל לעיל סי' ז' אמרי' שאם הרגיל עצמו ממדות החסידות שכשם שנכנס בקושי כך יותר ויותר קשה לעזוב מדת חסידות מפני הבושה פן כו' ונמצא שהבושה חוזק החסידות שלא ימוש ממנה לעזוב מדתו הטובה וקאמר עתה שאין זה עיקר חוזק החסידות מתחלה ועד סוף דהיינו שיקיים עד סוף ימי' מדת חסידותו אע"פ כו' וכוונתו לשמים כו' ור"ל ולא משום בושה כנ"ל ואין רואה פני נשים משום דבראיית פני נשים מגרה יצה"ר על עצמו ואיתא במ"ר פרשת ויחי דף מ"ט ע"ד מכאן אמרו חכמי' כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כו' אין יצר הרע שולט: בפרט בין אנשים כו' והוא אינו מסתכל כו' ר"ל דזה ודאי כוונתו לשמים לא משום ד"א שהרי הכל מסתכלים כמ"ש אשר צפנת ליראיך ורישא דקרא מה רב טובך וסיפא דקרא פעלת לחוסים בך נגד בני אדם וה"ק קרא מה רב טובך אשר צפנת ליריאך העושים דברים משום יראתך ולא משום ד"א פעלת לחוסים בך נגד שאר בני אדם שעושים דברים כנ"ל ואינם חוסים בך ולא שמו יראתך נגד פניהם: ועינו תשבע מזיו השכינה מלך ביפיו תחזינה עיניך ר"ל לעיל מניה כתיב ועוצם עיניו מראות ברע משום הכי זכה שעינו תשבע מזיו שכינה מלך ביפיו וגו' מדה כנגד מדה כיון שעוצם עיניו מראות ברע זוכה למלך ביפיו וגומר הן גדולה הן קטנה גזירה משום גדולה וגם בקטנה מגרה יצה"ר על עצמו ומייתי ראיה שפנויה ימי אסור להסתכל בה מאיוב דכתיב בריתי כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה דאפי' על בתולה לא אתבונן ועל קטנה מייתי ראיה מספר בן סירא דכתיב העלם עיניך מאשת חן וגו' דפי' אעפ"י שאינה אלא לחן אע"פ כן העלם וגו' פן תלכד במצודתה כנ"ל וכן עוצם עיניו וגו' זה שאינו מביא ראיה שלאו דוקא פני אשה אסור להסתכל אלא אף שאר אברים שהם מכוסות אם קרוין ערוה אם מגלות אותן האשה לא יסתכל בהם כדמסיים שוק באשה ערוה: