לדלג לתוכן

פרקי דרבי אליעזר פרק ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף פדרא ז)

רבן יוחנן בן זכאי ורבי גמליאל ורבי ישמעאל ורבי אלעזר בן ערך ורבי אליעזר בן הורקנוס ורבי עקיבא היו יושבים ודורשים על מולד הלבנה, ואמרו: דבר אחד אמר הקדוש ברוך הוא – נבראו השמים למכון כסא מלכותו, שנאמר (תהלים לג, ו): "בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ", אבל בצבא השמים יגיעה הרבה נאמר בה, שנאמר (תהלים לג, ו): "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" – מה עשה הקב"ה? נפח ברוח נשמת פיו ונבראו כל צבא השמים בבת אחת, שנאמר (תהלים לג, ו): "וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם".

כל הכוכבים והמזלות ושני המאורות נבראו בתחילת ליל ד' ולא קדם זה לזה אלא שתי ידות שעות, לפיכך כל מעשה חמה במתינות וכל מעשה לבנה בזריזות מה שהחמה מהלכת כל ימות השבוע מהלכת הלבנה ליום א', וכל שהחמה מהלכת כל ימות השנה, מהלכת הלבנה לג' יום. כל הימים משרתים לראש מולד הלבנה לאחריהם למפרע בתחלת ליל רביעי ראש מולד לבנה בשעת שבתאי שנ"ץ כמ"ל ח"ש ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן יום של אחריו תחלת ליל ג' ראש מולד הלבנה בשעת נוגה ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו. בתחילת ליל שני ראש מולד הלבנה בשעת צדק ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחילת ליל ראשון ראש מולד לבנה בשעת כוכב ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחלת ליל שבת ראש מולד לבנה בשעת מאדים ולאחר ג' של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו בתחילת ליל ו' ראש מולד לבנה בשעת לבנה ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו. בתחילת ליל ה' ראש מולד הלבנה בשעת חמה ולאחר ג' שנים של מחזור הקטן חוזר יום של אחריו. בתחילת ליל רביעי ראש מולד הלבנה בשעת שבתאי. בשעה שנברא מחזור הגדול של לבנה כ"א שנה ז' מחזורים קטנים יש בו מג' ג' שנים וכל מזל ומזל משרת את ימי חדש הלבנה כ"ט ימים ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים וכל מזל ומזל משרת את ימות חדש הלבנה ב' ימים וח' שעות וג' מזלות לז' ימים, השר המתחיל בר"ח הלבנה הוא השר המשלים בסוף חדש הלבנה. הלבנה מתחדשת בכל מולד ומולד אחת בלילה ואחת ביום וזה האות שלהם ויהי ערב ויהי בקר. אין בכל מולד לראש מולד לשנה הבאה אלא ד' ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים. אין בין מחזור הגדול למחזור הקטן אלא י"ג יום ובמערב אימתי בזמן שהחמה מהלכת לקרן דרומית, הלבנה מהלכת לקרן צפונית, אימתי בזמן שהחמה מהלכת בקרן צפונית, הלבנה מהלכת בקרן דרומית, כל השעות משרתות לראש מולד לבנה לאחריהן למפרע של"כ נחמ"ץ בשנה ראשונה תחילת ליל ד' ראש מולד לבנה בשע' שבתאי ובשנה השנית ראש מולד לבנה בשעת לבנה ובשנה הרביעית בשעה של אחריה ראש מולד לבנה בשעת נוגה ובשנה החמישית בשעה של אחריה ראש מולד לבנה בשעת חמה ובשנה הששית בשעה של אחריה ראש מולד לבנה בשעת מאדים ובשנה השביעית ראש מולד לבנה בשעת צדק וכן ג' פעמים השעות הללו משרתות לראש מולד לבנה לאחריהם עד כ"א שנה של מחזור כל המזלות משרתים לבנה בלילה מד' פנות העולם ג' בצפון ג' בדרום ג' במערב ג' במזרח וכל השעות משרתות לבנה בלילה שתים בדרום שתים בצפון שתים במזרח שתים במערב ובשעה שמתחיל לשרת בדרום גומר במערב וכל סביבותיו כן כל מאורי אור הגדולים נתונים בדרום חוץ מן העגלה שהיא נתונה בצפון וכל המזיקים המהלכים ברקיע והמלאכים שנפלו מגדולתן וממקום קדושתן מן השמים בימי דור אנוש כשהם עולים לשמוע דבר מאחורי הפרגוד הן מתרפדין בשבט של אש וחוזרים לאחוריהן למקומן. י' ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים יתרון ימות החמה על ימות הלבנה והעיבור נכנס להשוות ימות שנות החמה עם ימות שנות הלבנה. והחמה והלבנה מתחילין מר"ח ניסן החמה מהלכת לפניה בתקופתה וטלה מתחיל לשרת לפניו ביום וכל המזלות משרתים אחריו כדרכן והלבנה מהלכת לאחריה וטלה מתחיל לשרת לפניה בלילה וכל המזלות משרתין אחריו כדרכן וכן עד שנת מחזור הקטן עד שנת העיבור בא העיבור דוחה לראש מולד לבנה ועומד בר"ח אדר וכן עד שנת מחזור הקטן בא העיבור דוחה לראש מולד לבנה ועומד בר"ח טבת וכן עד י"ב עיבורין באין החמה והלבנה שוין לתחילת ליל רביעי בשעת שבתאי בשעה שנבראו. אין בין מולד למולד אלא ל"ו שעות וב' ידות שעה וע"ג חלקים. אין הלבנה חסרה מן השמים אלא כהרף עין אפי' יש בה כמלא החוט סובבת במזרח ובמערב ואין כח בעין לראות הלבנה עד ח' שעות גדולים בין בראש מולד לבנה בין בסוף מולד לבנה. חשבון ימות שנות הלבנה ג' מאוד ונ"ד ימים ושליש יום ותתע"ט חלקים. כל השעות של חדש הלבנה תרק"ח שעות וב' ידות שעה. כל השעות של שנת הלבנה ח' אלפים ותק"ד שעות. כל המזלות משרתים למולד הלבנה ולתולדות בני אדם ועליהם העולם עומד וכל מי שהוא חכם ומבין הוא מבין מולד לבנה ותולדות בני אדם ועליהם אומר הכתוב והיו לאותות ולמועדים אותות הללו לא ימושו משרתים לחמה ביום וללבנה בלילה. בג' מחזורות של חמה וד' מחזורות של לבנה פ"ד שנים שהוא שעה אחת מיומו של הקב"ה באין חמה ולבנה שוים בתחילת ליל ד' ובשעת שבתאי בשעה שנבראו בשעה ששלהבת לבנה מגעת לחמה ביום במעלות ששים עובר בתוכו ומכבה את אורו ובשעה ששלהבת החמה מגעת ללבנה בלילה במעלות ארבעים עובר בתוכו ומכבה את אורו. רבי נהוראי אומר, גזרת מלך במלח מפורסמת היא, בשעה שישראל חוטאין ואינן מעברין את השנה כראוי בשעה ששלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה מעלות ארבעים הקב"ה מכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין, וכשישראל עושין רצונו של הקב"ה עושה ברחמיו הרבים ומכהה את החמה ושולח את רוגזו על עכומ"ז, שנאמר (ירמיהו י, ב): "כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה", עכומ"ז יחתו ולא ישראל. כשם שאין אור החמה מושל באור הלבנה ולא אור הלבנה באור החמה, כך אנו מונים לא מנין החמה בלילה ולא מנין הלבנה ביום ולא ישיגו גבול איש את רעהו מדור הלבנה קין ענן לערפל עשויין כמין שני קערות כפויות זו על גבי זו והוא יוצא בין שניהם וכשהוא מולד לבנה אלו שני עננים הופכים את פניהם ברוח מערבית והוא יוצא מבין שניהם כמין שופר בלילה הראשון מדה אחת בלילה השניה מדה שניה וכן עד חציו של חדש, עד שהוא מתגלה כלו ומחציו של חדש אלו שני עננים והופכים את פניהם לרוח מזרחי פאת הלבנה שיצא מתחילה מתחיל ונכנס ומתכסה בין שניהם בלילה הראשון מדה אחת בלילה השניה מדה שנית עד סופו של חדש עד שמתכסה כלו, ומנין שהוא נתון בין שני עננים, שנאמר (איוב לח, ט): "בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ", ומנין שהוא מתכסה כלו, שנאמר (תהלים פא, ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", ביום שמתכסה כולו.

פירושים

[עריכה]

כל מעשה חמה במתינה וכל מעשה לבנה בזריזות מה שהחמה מהלכת בכל ימות השנה מהלכת הלבנה ליום אחד. אפשר דזה רמוז במאמר דשבת פרע"ק ת"ר הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, דכמו השמש מתון מתון כן הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין, דתרגום והאיש משה עניו מאד סבלן וזה יש לו מיתון כמו השמש וק"ל.

מכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין וכו'. נראה פשוט דישראל מונין ללבנה וכמ"ש כשהחמה לוקה רע לאומות העולם וכשהלבנה לוקה רע לשונאי ישראל. ועיין בספר ולא עוד אלא שם ודוק. ושם מוה"ר ולא עוד אלא כתב בסוף דבריו ועוד י"ל דשולח רוגזו לאומות העולם כדי שלא יציקו לישראל בטובתם לאכול ממנו ויתקיים הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו זת"ד. וזה יהיה כוונת הכתוב בסדר בלק וישראל עושה חיל כתרגומו ויצלח בנכסין ואז וירד מיעקב והאביד שריד מעיר דלא יבואו אומות העולם ליטול מישראל: