עשרה מאמרות מאמר חקור דין ג י
לפיכך אמר דוד, הן בעון חוללתי. פירוש מאז העמדתי תולדות בעון, ומדה כנגד מדה לא בטלה. שהרי בחטא יחמתני אמי. אמרו עליו באגדה, שישי אביו בזקנתו היה פורש מאשתו. ואין ספק אצלנו שהיה ממדת חסידות, שמא מה שאמרה תורה לא יבוא עמוני ומואבי - פירושו מואבי ואפילו מואבית, שכן הלכה זו היתה רופפת ביד אותו הדור, עד שבא יתרא הישמעאלי חתנו של ישי, שחדד וחגר חרבו כישמעאל, ונעץ אותה בבית המדרש להעמיד הלכה מואבי ולא מואבית מבית דינו של שמואל הרמתי, וישי הצדיק לאפוקי נפשיה מספקא, ולקיים בעצמו ולערב אל תנח ידך. בקש לבא אל שפחתו. ומסתברא לן שהיה זה אחר ששחררה על תנאי, אם מואבי ולא מואבית אמרה תורה, הרי את בת חורין. ואם מואבי ואפילו מואבית אין בדברי כלום, שהרי ודאן בודאן מותר. כדתנינן בעשרה יוחסין. ואף על פי שממזר מותר בגיורת ומשוחררת, והוא הדין למואבי זכר, דקהל גרים ומשוחררים לא אקרי קהל, הוה ניחא ליה טפי שיהיו בניו עבדים ויוכל לשחררם מיד ולא יהיו לו אחר פסולו, שאילו היתה אמם משוחררת, היו הבנים כמוהו הולכים אחר הפגום ואסורים לבא בקהל עד עולם. והנה השפחה הנאמנת ויודעת שכן הלכה רווחת להתיר את הנשים מבנות עמון ומואב לבא בקהל, מסרה סימנין לאשתו של ישי שהיתה באותה שעה שנואה לבעלה למעלתה, כמו שיבא בלאה בפרק י"ח. ומאותו מעשה נולד דוד, כלידתו של ראובן שיש לחוש בזה ובזה מבני תמורה למראה עינים, אמנם יודע צדיקו של עולם דין דלים, שהיו נשמותיהם של אלה צריכות לצאת לאויר העולם בחשאי, וגד בכור זלפה נמי דכוותיה כמו שנזכיר שם. דוד לכפר על פרסום פחזותו של אדם הראשון, וראובן פירש בו האר"י שהוא תקון קין כחז"ל, לפיכך אמרה בן ולא איש, שאינו אלא ענף אל השורש. וזה יבנה מה שזה הרס, והוא הבן הראשון בכורו של עולם מזומן לבכורה כהונה ומלכות. עוד קרי ביה אור בן על שם האור הגנוז. וגד מראה אחורים שבו נגנז האור, שכן כתיב בלאה כי עמדה מלדת. לפיכך נגנזה האלף במלת בגד. וכבר היתה נפש דוד מתקשה לצאת להתלבש באותה טפה שהזריע אביו בשעה שהיה שותה כוס זה ובלבו על כוס אחר, והקב"ה בשרו שאביו צדיק גמור וכל מעשיו לשם שמים, והבטיחו על דעת אמו שעשתה בזה עבירה לשמה, בארנוה במקומה: