עשרה מאמרות מאמר חקור דין א כא
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · כא · >>
לפעולות אדם בדבר שפתיו וכל יצר מחשבות לבו, לא שמענו בלתי אם שתי יצירות ולהן שני שבילין, אחד טמא ואחד טהור, שכנגדן אמרה תורה עשה ולא תעשה, ואפילו דברי הרשות יחשבו גם הם מצות קלות, למי שמקיים בעצמו בכל דרכיך דעהו. ומצוה כגון זו לגבי חובה - רשות קרינן לה, וההפך בהפך, והוא טעם ברכת הנהנין שאמר עליה החבר לכוזר שהיא כעין הזדמנות להנאה ושהוא כפל ההנאה. ופירוש הכפל בש"י עולמות בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ועל זה נאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. כי בכהאי גוונא ההנאה עצמה מצוה תחשב, ואף היא מעוררת אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים. ויש בזה סוד גדול במצות עונג שבת שהיא לעדן הנשמה יתירה שתעשה בעצמה מצוה רבה לכבוד שכינה בתחתונים, דהיינו לברך ברכת המזון מצוה שאינה נוהגת בעליונים כלל. והעולם בכללו מתברך בזכותה כל ו' ימי המעשה, והוא טעם אכילת לחם הפנים לכהנים בשבת, והוא תופס לילו עמו כדין אכילת קדשים, לפיכך יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. ועל זה סוד אמר אברהם לשלשה אנשים באלוני ממרא, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו. על הדרך שאמרנוהו במאמר אם כל חי (ח"ג פ' ו) יעוין שם, כי על כן עברתם על עבדכם. אמר כי על כן דוקא נתכוונו גם הם לסעוד אצלו, ואין צורך למה שנדחקו בו המפרשים, ותכלית הסעודה לזמן בג' עם ברכת המזון שהיא מצוה רבה מחודשה אצלם, והוא פשט נכון וברור. ולא על חנם המציא היוצר האלהי יצירת הרע כל היכא דאיתיה להתענג בו בדברים החמריים לשם מצוה. הא למדנו שלא נברא אלא להיות צוות אל הטוב, אוהב וריע להשגת צרכיו. ועליו תנן באבות, אל תהי בז לכל אדם. להפליגו אי אפשר שהוא חלק אדם מאל ביצירה, לפיכך הזהיר אל תבזהו, כי כל מה שיצדק בו דמות אדם ניתן לידרש בו אדמה לעליון. אשרי המחכה ויגיע להדמות אליו באהבה עד שתחפץ, כי אף על פי שאמרו בו שמאל דוחה. אין לך אדם שאין לו שעה לעשות נחת רוח ליוצרו בימין מקרבת. ולפי שאין מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו, אמר ששלמותו בעת רצון, ואל תהי מפליג לכל דבר. להפרידו במחשבתך מן התכלית שנברא בשבילו, כאלו אין ליחידו של עולם צורך בו. צא ולמד ממה שהשיבו הזקנים לשואלים במשנה בפרק רבי ישמעאל, כי אין לך דבר שאין לו מקום להשלמת רצונו יתברך: