עשרה מאמרות מאמר חקור דין א טז
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · טז · >>
ארבעה חלוקי כפרה היה רבי ישמעאל דורש, ופירש רבי אלעזר בן עזריה ג' הן, ותשובה עם כלן. כי על בטול מצות עשה היא לבדה מכפרת מיד, ויש ששונים בה לא זז משם עד שמוחלין לו. וכך היא שנויה בפרק קמא דשבועות. והכוונה לחלק בין בטול עשה גרידא לקלין שבלאוין, שאף על פי שדינם כעשה ואין לוקין עליהם, עדיין צריכים לפנים, כי העובר על לאו הניתק לעשה אם מתוך תשובה קיים עשה שבו מתכפר לגמרי מיד, ואם לאו הרי בידו ב' עבירות ובתשובה מתכפר קצת ומקילין ענשו אבל אין לו מחילה גמורה עד שיבא יום הכפורים, שהרי ארבעין בכתפיה כדתני רבי יוחנן בפרק הלוקין, כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה, קיים עשה שבה פטור, לא קיים חייב. כך היא גרסת הרב והרמב"ם ומנה לא נזוע. מיהו כיון שקיום העשה היה פוטרו מן המלקות, יש ללמוד מדברי התוספות פרק קמא דשבועות, שהוא נוח להתכפר משאר חייבי מלקות אף על פי שלא קיים העשה, ונתחייב דאלו שאר חייבי מלקיות תשובה תולה להגן מן העונש עד שיבא יום הכפורים ויכפר, ונפקא מינה שאם נגזר עליו קודם לכן למות לפני יום הכפורים, אין להמלט לפני מותו מכל העונש הראוי לאותו עון, אבל בזה לא בלבד תשובה תולה להגן אלא ממעטת את העונש, שאם לא יגיעו ימיו ליום הכפורים יספיק לו עונש מועט להשלים כפרתו. וכי תימא בשאר חייבי מלקות שמתו קודם יום הכפורים למאי אהניא להו תשובה, כבר אפשר לומר שתועיל אליהם לדין הנפש ולעולם הבא, דחשיבא להו מצוה יתירה להכרעת המאזנים. וניחא לן למימר שאף בעונשי העולם הזה טובא מעליא להו, כדתנן תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות. שהיא באה על האדם בכח אמיץ לגרוי בעלמא, ומתוך תשובה מעלייתא שריון קשקשקים הוא לבוש ולא ידע. ובהיות שורת הדין דעציביה מסתייה, אם כן יירא בלבד ולא יחת: