עשרה מאמרות מאמר חקור דין א ד
אתאן לשמעתין מגביה היינו סובל, כדכתיב אני עשיתי ואני אשא. וכגון ואשר הרעותי. ושאר הפסוקים הנדרשים עמו בפרק החליל (סוכה נב:).
ובכל אחד משני דרכים אלה, משמע להו להני אמוראי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, שאין בו משוא פנים, שהרי מדה טובה מרובה ממדת פורענות, ובמה יוודע אפוא הואיל והכפות שקולות, אלא בחד מהני גווני דפרישו רבנן. ולתנא דבי רבי ישמעאל אכתי איכא למיחש בהו, ומשום הכי קאמר שאינו אלא מעביר, פירש מפליג אותו מלפניו שלא יקטרג עד דיהא מתקלא מוכח, וכך היא המדה הנכונה שאין בה משוא פנים, ומכאן למד רבא שאינו נמחק, ואי גרסינן וכן תנא דבי רבי ישמעאל דאתא לסיועי לרבי יוסי בר חנינא היינו נושא היינו מעביר. אבל כפי הגירסא הראשונה ועיקר דאיכא ג' מחלוקות בדבר. ופירש רש"י שמהעונות ראשונים הבאים לכף מאזנים מעביר הראשון בלבד, ואם בלעדיו יכריעו הזכיות הרי זה צדיק, אבל אם עדין הדין שקול, אז העון שאינו נמחק מכריע לחובה. פירוש לפירושו: הנה דקדק לומר מן הבאים לכף מאזנים, למעוטי ראשון ושני שאינם באים לידי חשבון לעולם, כדתניא בפרק בתרא דיומא (פו:).
רבי יוסי בר יהודה אמר, עבר אדם עבירה פעם ראשונה ושניה מוחלין לו, שלישית אין מוחלין לו, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב לג, כט). וביחיד שנו כדאיתא התם. והני מילי בישראל דוקא אחרי שנתנה תורה ונתחדשה הלכה, ובעברות חלוקות, ושאין בהן סרך עבודת נכריה, שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה, אבל השונה באולתו כמו שנבאר לקמן בפרק י"ד מהחלק השלישי, אי אפשר לומר עליו כן, וסרה עם זה תמיהה רבה מדין אבינו הראשון שנתפס בעון ראשון לפי המפורסם מענינו, ובפרק כ"ב מהחלק השני זכור אזכרנו עוד למען יצדק דין שמים ונגלה כבוד ה':