עשרה מאמרות מאמר הנפש א ג
ויש לנו ללמוד מאותיות השם הגדול שכולם מתאימות להורות יחוד הכחות הנאצלות בהשואה גמורה תורה א' ג"כ לנשמת חיים כדמותו כצלמו, דכתיב בה ויפח באפו. מעצמות הנופח הוא השם אשר זכרנו שאין על גביו אלא בעל ה' שהוא ושמו אחד יתברך לנצח נצחים בפי כל ברואיו תמיד יחדיו ירננו, והוא אמנם מערכה גדולה ראשונה לכולם כוללת נפש רוח נשמה חיה יחידה אשר הגידו האותיות לאחור, כנודע מהאות ראשונה שדרשו בה יו"ד ועוקצה, ומפני שהשם הגדול הוא ארבע אותיות בלבד, וכן מלת ויפ"ח באפיו מספרה ד' הויות, לפיכך לפעמים נכללו חיה ויחידה בשם נשמתא לנשמתא, ונבארהו בחלק הרביעי, אמנם שתי אותיות אחרונות נשמטת לפרקים א' מהן או שתיהן כגון יהו חסר ה' אחרונה. שהוא שם קדוש בפני עצמו המסור על פה לחכמים בששה חותמות כנודע מספר יצירה ומתקוני הזוהר, ויש רמז לזה בהוי"ה שלימה אשר לא ינוד רק ג' אותיות ראשונות בלבד, והרביעית נחה שקטה בלי נקוד כלל, הרי נפש לגיון לבדו ואל השלשה לא בא וכן שם י"ה מרום וקדוש ידוע וסגור בפינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים נשארו נפש ורוח בפני עצמן, אבל שתי אותיות ראשונות אינן נפרדות זו מזו לעולם להצטרף האחת בלבד עם האחרונות ולהמנות עמהן בשמות הקודש לא תמצא אחת מהן מבלעדי האחרת, ואע"פ שאנו דומים לפעמים באחת מדרכי הצרוף הוה בפ"ע, ע"ד יה"י יו"י ודומיהן להגדיל תורה ולהאדיר מ"מ לא באו הכתובים אלא בלשון חול כגון הוי גביר לאחיך ואין כיוצא בהן קודש אלא לדרשה בלבד ויה"ו ה"נ לא נזכר בכתוב אלא בלשון חול ובתוספת א' בסוף, ועוד יה,ו דקאמרינן מסתמא בהי' ראשונה מדריש ואינו יוצא מן הכלל שזכרנו על כן שלש מדריגות עליו ואת לנשמה הנכללת בשם י"ה הן חשובות כאחת ורהטין שמעתין בדוכתא טובא להזכיר נר"ן ותו לא, כי חיה ויחידה בכלל נשמה הן מלבד מה שאנו עתידין לבאר בזה שלפנינו, הרי אלה חמש פרצופין מיוחדין באמת לנשמה דאצילות שהיא תחלה למרכבת ארגמ"ן חתומה ג"כ באותיות אלה כמו שיבוא והיא נתינה לשלמים בתורת אלקינו לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם, ואע"פ שהראב"ד הפך הסדר בשנים העליונים בפי' לסי' וזכר חיה למעלה מיחידה אין בדבריו סתירה לכלל הדרוש. ויש סמך לזה ולזה בב"ר והא דידן עדיף וודאי לרגילין בשפת אמת וידוע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו כי מקום הנשמה בחוטם בשני הצדדים לפיכך קבעו חכמים למפקח בגל למי שנפלה עליו מפולת שיהי' בודק והולך עד חוטמו מאיזה צד שיתחיל ותו לא, ומשם עלתה הנפיחה ביושר אל המוח מושב השכל, ונקרא נשמה בדברי חכמים, יעויין מאמר צבאות ה' אשר לנו, וכתיב ויהי האדם לנפש חיה. ומתרגמינן לרוח ממללא. הרי שלשתן אחודים למען אשר יראה ויגיד תהלת ה' אחרי שבאזניו ישמע ולבבו יבין, וכתיב אתם עדי ואני אל.