עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ב לג
שרה ולא שרי, כי יש בשמות הצדיקים הכנה גדול להשרות עליהם השפע האלהי, כמו שכתוב בבצלאל ראה קראתי בשם. ואחר כך ואמלא אותו רוח אלהים. והנה קריאת השם החביב הזה הוא עצם הפקידה אליה, כשם שבקריאת השמות מאדם הראשון לכל מיני החיים פקודתם שמרה רוחו. והפלא ממה שזכה לקרא שם לעצמו ולרבו, דכתיב ויקרא האדם שמות וכו' ולאדם. הרי לעצמו אמור. ויש זקף גדול עליו מלמעלה, מספרו כ"ו רמז ליחידו של עולם כך שמעתי. הוי צדיק מושל יראת אלהים. והדברים מגיעין לשם אל"ף דלי"ת היכל הנשמות, ויחס עצמו אל הדמות כי נתעלה הצלם אל השרשים העליונים, וקרא לו לדמותו שם חדש מורה אפשרות בחירתו על ב' דרכים, נוסף על פשיטות צרופו משתי מלות אד דם, כי האד העולה מן הדם שבכבד אל הלב והמוח הוא ריח ניחוח למקור ההשכלה שבו, ואם יזכה יקיים בעצמו אדמה לעליון. ואם אין נמשל כבהמות נדמו. ועם התחזק השכלתו על כל אלה לא הוציא בשפתיו אלא טעם הגון בחכמה ומוסר שנברא מאדמה, ובשבילה ובה הזדמן לו כח האפשרות כאמור: