עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ב כא
כמוהו 'גַּם אֶת' זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקים[1] מיעט שאין רע במעשה האלהים, אלא אֹהֵב וָרֵעַ (תהלים פח, יט)[2]. כטעם וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא)[3]. גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם (קהלת ג, יא). מיעט מה שנגזר על המת שישתכח מן הלב. גַּם אֶת הַכֹּל יִקָּח (שמואל ב' יט, לא). מיעט שלא אמר כן מפיבושת אלא להורות עין טובה על מלכות בית דוד שחזרה למקומה. וכן וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב. רבה זכרון שכינה שהיא עתידה להגלות בבית השלישי, 'וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק' זו שכינה שהיתה בבית שני, ויש כאן רבוי אחר רבוי למעט לפי שהיה שם אל מסתתר כנודע (יומא כא:). וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם זו השראת שכינה בבית הראשון, מיעט שלא היה ברצונו לגמרי, דכתיב כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת[4] (ירמיה לב, לא). הנאמר על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות כד אטעיתיה בת פרעה לשלמה[5]. וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר (ויקרא כו, מב). זו ארץ החיים עצמה שאינה תלויה בדבר, ונוסיף לקח לקמן בכתוב הזה, זו מדה בתורה ישרה ונכונה מאד לא יתברר המכוון ממנה מבלעדיה:
- ^ (קהלת ז, יד).
- ^ (פי' יד יהודה): וכמוהו מש"ה בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקים (קהלת ז, יד). מיעט ע"י שני רבויים 'גם' 'את' ברעה שהזכיר לומר שאין רע במעשה האלקים, אבל רב דקאמר הוא מלשון ריע.
- ^ (פי' יד יהודה): ודרשו רז"ל על היצר הרע ועל המיתה, שהכל טוב במעשה האלקים.
- ^ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וכו'.
- ^ ילקוט מלכים א' ג. רמז קע"ב.