עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א כא
ולמען יזמר הכבוד העליון ולא ידום, אף הירח כן אל דמי לה, במהללה אל תחרש ואל תשקוט, עד שהמציא לה הקב"ה לפי שעה תקון משקיף לכל צרכי העולם באמרו הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. וכבר הרגיש הרב בראש מסכת שבועות קושי המאמר כפשוטו ותקן אותו בשני פרושים אמתיים, והיו תואמים וצריכים זה לזה בעצם, לא תשתלם הבנת הדרוש אלא בשותפם יחד. הפירוש האחד יתבאר עלי כמו לפני, והוא לבדו מה שהבינו ממנו האחרונים. אבל זה איננו מספיק אלא כשיפורש גם כן עלי מטעם הרב כאמור, בשביל הערבות שערבתי לירח שתהיו צדיקים וקובעים ראשי חדשים על פי ראייתה ומתמידים המנין בה לשמטות וליובלים לקדושת הארץ הנבחרת שהיא דוגמתה, ממעטת ומצמצמת עצמה בזמן שאין כל יושביה עליה כצבי הזה שאין עורו מחזיק את בשרו, כי הצבי עודנו חי מרחיב את עורו בעים רוחו, ושעור ההרחבה העתידה ומזומנת לארץ הנבחרת מפורש בכתוב שאמר צבי היא לכל הארצות. ובזמן שהחי הזה טעון הפשט חדל כי קטן הוא מהכיל את בשרו: