עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א כ
השתא מיהת לא מיתבא דעתא של ירח כי המבחן קשה ולעתים רחוקות אף היא תשיב אמריה לאדוניה בקרב לבה, שימני כחותם על לבך. אשר שם נגלה אליו קץ הימין כאשר היתה באמנה אתו מגיד מראשית אחרית, כחותם על זרועך. שמאל דוחה מאז הבקר של חדוש העולם ועד עתה דעלה איתמר לאברי לא גליתי ואפילו לימין מקרבת, מה כתיב בתריה כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת יה. ולהשלמת הביאור במכוין הנה ידוקדק בכתוב תחלה הכפל והחלוף לכל חלקיו איש לא נעדר, וצרוף קצתם מזה ומזה והתיחסם בכללות הדרוש הלז שאנו בבאורו. ועתה ישמע חכם כי כאן הרעיה התמה בצוף דבש אמרי נועם מצאה בית שאול אל המות ערוך מאתמול שיתרחב בדוגמטריא של רשעים, כטעם אין כל חדש גם הוא למלך הוכן, שהכל ברא לכבודו, ועתיד להוסיף חללו כלו אומר כבוד על היכלו בגן עדן, בזכות הנותן ריוח בין הדבקים של קריאת שמע שהן ששים כדלעיל. והוא טעם אמרם ז"ל עדן אחד מששים בגיהנם. כי כל ריוח וריוח בקרב כל ישראל מוסיף עדן אחד בעולם, ונמצינו הופכים את הקללה לברכה, ואם גיהנם כך קל וחומר לכל היצור, והיא גם היא אמרה כי הקנאה רוח טהרה ודאי קן לה לאהבה. ואש הגחלת מעון השלהבת. כי עז המתקומם ומי יקימנו וקשה המקום בל ימוט לעולם. והנה הצור תמים פעלו שם הלב זבול לו לחותם והרבה עמו פדות, כדוגמא דקה מן הדקה כמוח עליו מלמעלה, והוא טעם על לבך. וכמוהו ועל לבם אכתבנה. בארנוהו במאמר חקור דין. ובזרוע ה' ומאי ניהו אלהים דמעשה בראשית בו חותם החדוש והדוגמא בימינו ממעל לו, דכתיב ביה רום ידיהו נשא. ובו עולם חסד יבנה, כטעם על זרועך. והרי היא מתחננת לשוב לימי עלומיה על הפורקן ועל הפדות, שיהא טוב אחרית דבר כאשר היה בתחלת המחשבה ראשית דעת, בזמן שקדמו שרים שמים העליונים ותולדותיה אחר נוגנים, הארץ העליונה ותולדותיה בתוך עלמות תופפות, אלו נשמותיהם של צדיקים דעלייהו כתיב יהי אור. בהפשט כתנות עור, הוא נרתקו דכתיב ביה ויהי אור. ועל דבר זה נכרת ברית שלא לדחוק את הקץ: